לא יאומן. הפוסט הקודם, שעסק בזכרונות מהשדיים של מרב מושינסקי מימי התיכון שלי, הגיע לעיני מושינסקי עצמה! (שנקראת היום מרב ערד). מסתבר שידיד ותיק שלה, חבר ב"קפה", זיהה את ידידתו מהתיאור שבפוסט ושלח לה את הטקסט. הבחורה שלחה לי מייל, ואני מביא אותו כאן בפניכם:
שלום אסף,
קודם כל אני חייבת להגיד שאני זוכרת אותך, אם כי לא במדויק. התמונה שלך לא
כל כך הצליחה להזכיר לי מי אתה, אבל את השם אני זוכרת. מדהים שככה יוצא
לנו לתקשר באינטרנט, אבל לא יכולתי להתעלם מהדברים שכתבת עליי. צחקתי,
הופתעתי והוחמאתי. אני שמחה שככה אתם זוכרים אותי, הזכרונות שלי מהתיכון
הם דווקא פחות יפים. גיל ההתבגרות וכאלה...מצחיק לחשוב שככה חשבתם עליי
אז, לא היה לי מושג שזה מה שאתם חושבים, למרות שהרגשתי שמסתכלים עליי לא
מעט. איפה אני היום אתה שואל? התחתנתי ויש לי שלושה ילדים, אני גרה באזור
השרון, ואני עובדת עירייה במקום מגוריי. החזה שלי עכשיו אפילו יותר גדול
ממה שאתה זוכר:), בגלל כל הלידות, והאמת, זה די מעמסה. אבל למה שאני אהרוס
לך את הזכרונות:):):)?
אז תודה על הדברים היפים שכתבת עליי ומי יודע, אולי נתראה במקרה יום אחד.
להתראות, מירב.
|
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה. אני זוכר את ההיא מצומת נחשון. נדמה לי שפעם ביקרתי שם בעצמי וגם קראתי כתבה בעיתון שהיא הייתה "מוקד עלייה לרגל".
היה צריך לכתוב במידע לתיירים: "בדרך לירושלים, אל תשכחו לעצור בצומת נחשון לבקר במזנון הדרכים. מדובר בחוויה מסעירה לפחות כמו ביקור בכותל".
יופי של סיפורים. זה וקודמו. הפכת את מושינסקי לדמות מיתולוגית. או שהיא כבר הייתה כזאת. והסיפור שלך מזכיר לי אחד מהעבר. כשהייתי עוד בצבא הייתה צומת אחת מאד מפורסמת. צומת נחשון. וכולם היו מקפידים לעבור שם כדי לראות את "זאת מצומת נחשון". היא עבדה שם בבית הקפה יחד עם גבר, כנראה בעלה. וזו הייתה תעשיייה שלמה. אוטובוסים רבים היו מגיעים לשם רק כדי לחזות בה. ובאמת שמאז שביקרתי בצומת המפורסמת לא ראיתי בשנית מראה כזה בעולם.
הבזז'ים של פעם הם סימני המתיחה של היום.
כזו דרכו של עולם.
אממממממממ ,,, מכל מלמדי השכלתי
אין לי מושג - מה אמרתי בשפת הדמרקרית ?
בסוף אני עוד אאמין...
אפילו שניים...
אתה חושב?כבוד הרבנית, אין ספק שאת יודעת לשמח אנשים!
אגב, החלב שלך מפוסטר? כי אני שומר...
אתה רואה אסף
לא רק אני אומר שהיא מתחילה איתך
לימור, אני לא הייתי מתבטאת כאן בצורה שכזו.
את מבינה בכלל מה הפירוש של זה ב"דמרקרית" ?
מקסים
חייכת אותי
לימור
שלום אסף
חבר הראה לי את הפוסט הראשון שלך וכל כך שמחתי שתהיה לנו הזדמנות לסגור מעגל.
תמיד רציתי אותך אסף.
תמיד דמיינתי איך אתה מניח ראש על החזה שלי בהפסקות, ואני מרשה לך לינוק ממני בשקיקה.
תמיד רציתי אותך אסף.
דמיינתי איך אחרי שיעורי התעמלות, אתה ואני נועלים את עצמנו באולם, אני מטפסת על הסולם ואתה עולה מאחורי.
תמיד רציתי אותך אסף.
אבל היום אני אישה נשואה. חזרתי בתשובה, ואני אם לחמישה ילדים (הגדול בגולני וצריך לצאת בכל רגע לרגילה)
תמיד רציתי אותך אסף.
ועכשיו התסכול אוחז בי... אני חייבת לסיים עכשיו... אני שומעת שבן שלי עולה במדרגות. אני חייבת לכבס לו את המדים ולהניק אותו מעט.
שלום אסף
בברכה - אלינוריגבישינסקי, רבנית, אישה ומינקת, שתמיד רצתה את אסף.
אני אומר:
היא מתחילה איתך