לא יאומן. הפוסט הקודם, שעסק בזכרונות מהשדיים של מרב מושינסקי מימי התיכון שלי, הגיע לעיני מושינסקי עצמה! (שנקראת היום מרב ערד). מסתבר שידיד ותיק שלה, חבר ב"קפה", זיהה את ידידתו מהתיאור שבפוסט ושלח לה את הטקסט. הבחורה שלחה לי מייל, ואני מביא אותו כאן בפניכם:

שלום אסף,

קודם כל אני חייבת להגיד שאני זוכרת אותך, אם כי לא במדויק. התמונה שלך לא
כל כך הצליחה להזכיר לי מי אתה, אבל את השם אני זוכרת. מדהים שככה יוצא
לנו לתקשר באינטרנט, אבל לא יכולתי להתעלם מהדברים שכתבת עליי. צחקתי,
הופתעתי והוחמאתי. אני שמחה שככה אתם זוכרים אותי, הזכרונות שלי מהתיכון
הם דווקא פחות יפים. גיל ההתבגרות וכאלה...מצחיק לחשוב שככה חשבתם עליי
אז, לא היה לי מושג שזה מה שאתם חושבים, למרות שהרגשתי שמסתכלים עליי לא
מעט. איפה אני היום אתה שואל? התחתנתי ויש לי שלושה ילדים, אני גרה באזור
השרון, ואני עובדת עירייה במקום מגוריי. החזה שלי עכשיו אפילו יותר גדול
ממה שאתה זוכר:), בגלל כל הלידות, והאמת, זה די מעמסה. אבל למה שאני אהרוס
לך את הזכרונות:):):)?
אז תודה על הדברים היפים שכתבת עליי ומי יודע, אולי נתראה במקרה יום אחד.
להתראות, מירב.