הפוסט הזה מוקדש לדן דאור. ד"ר דן דאור (ד"ר בפילוסופיה סינית), סינולוג, מתרגם ועורך ומבעלי הוצאת חרגול הלך לעולמו לפני כשבוע.בעיני הוא היה איש בעל נפש ענקית ועיניים צוחקות. המון סבלנות והתפנות אנושית נדירה. את העולם הזה עזב באמצע עשייה, בעודו מרצה באוניברסיטה העברית. דן היה איש שהיה כיף לאהוב כי היתה בו נדיבות נדירה ואצילית.
אושר אושר תרדוף / דן דאור
לכאורה הכל רוצים להיות מאושרים, בעיקר אלה שלא, והאושר, כמו שלימד אותנו אריסטו, הוא הדבר הכי מושלם, משום שבניגוד למינֵי טוב אחרים – אנחנו רוצים בו לשם עצמו ולא כאמצעי למשהו אחר. אלא שאם הבנתי נכון, זהו גם עניין ארוך כאורך החיים, ורק בסוף יודעים. ג'וּ דוּן-רוּ, משורר סיני לא מאוד מפורסם מהמאה השתים-עשרה, קלע אולי לדעתו של אריסטו:
הַזִּקְנָה בָּאָה, אֶפְשָׁר לִשְׂמֹחַ: אַחֲרֵי שֶׁעָבַרְתָּ בְּכָל מָקוֹם בְּעוֹלַם הָאָדָם וְהִכַּרְתָּ אֶת מַה שֶּׁמֵּעֵבֶר לַדְּבָרִים וְרָאִיתָ אֶל תּוֹךְ הָרֵיקוּת וְלָקַחְתָּ יָם שֶׁל חֲרָטוֹת וְהָרִים שֶׁל צַעַר וְקִפַּלְתָּ ורִסַּקְתָּ הַכֹּל יַחַד; נִמְנָע מִמַּדּוּחֵי הַפְּרָחִים וְלֹא נוֹפֵל בִּשְׁבִי הַיַּיִן עֵר לְכָל דָּבָר שָׂבֵעַ – מְבַקֵּשׁ לִישֹׁן קָם מֵהַשֵּׁנָה – מְשַׂחֵק בְּכָל הַצָּגָה
אַל תְּדַבְּרוּ עַל מַה שֶּׁהָלַךְ וּמַה שֶּׁיָּבוֹא בְּתוֹךְ הַלֵּב הַזָּקֵן הַזֶּה אֵין כְּבָר הַרְבֵּה עִנְיָנִים לֹא בִּקַּשְׁתָּ לִהְיוֹת בֶּן-אַלְמָוֶת לֹא הִתְרַפַּסְתָּ לִפְנֵי הַבּוּדְהָא וְלֹא חִקִּיתָ אֶת הַטַּרְחָן הַטּוֹרֵחַ קוֹנְפוּצְיוּס עָצֵל מֵהִתְחָרוּת בְּאַנְשֵׁי מוֹפֵת נֶהֱנֵיתָ לִהְיוֹת לָהֶם לְלַעַג
כָּכָה וְלֹא יוֹתֵר מִכָּכָה כְּשֶׁהַהַצָּגָה תִּגָּמֵר תִּפְשֹׁט אֶת חֻלְצַת הַשַּׂחְקָן לָתֵת לַטִּפֵּשׁ הַבָּא
|