לפני כשבועיים עליתי לירושלים.

עשיתי לעצמי יום חופש, לכבוד יום הולדתי, ואחרי חיפוש קצר באינטרנט

היתה לי רשימה ארוכה של מקומות נחשקים בירושלים אליהם אני רוצה להגיע.

בראש הרשימה היה בית החולים הנסן.

כן, אני יודעת שזה נשמע מוזר,

בית חולים למצורעים לא ממש עושה לרובנו אסוציאציות של מקום נחשק.

לפני כמה שנים ראיתי במוזיאון ת"א את תערוכת הצילומים של יובל יאירי,

שתעד את המקום עוד לפני ששוחזר.

כבר אז נורא רציתי לבקר בו.

מדובר בבניין יפהפה שהוקם ב-1887 כדי לשמש כבית חולים למצורעים.

לא אלאה אתכם בהסטוריה של המקום, אבל תאמינו לי שאחרי שמצליחים למצוא אותו...

ועוברים את השער פנימה לתוך הגן הקסום,

קשה להאמין איך מקום שנועד לטיפול במחלה דחויה, לאנשים בשולי החברה,

יכל להיות כך כך אסתטי, יפה, מיוחד ונותן השראה.

חבל מאוד, שהדעה הרווחת, או יותר נכון המנצחת, של בעלי ההון כיום היא,

שבניית מגדלים, כמה שיותר גבוהים היא הדבר החם.

לא היה מזיק להם איזה אשפוז בהנסן להעריך את הפשטות והיופי שבאדריכלות לשמה.