היום - 4.1.2010 קרו שני דברים שיש להנציח אותם בכתוב היום הבנתי שאני הולך למות. כשאני אומר הבנתי אין כוונתי לאיזו ידיעה אינטלקטואלית פרוזאית שקימת אצלי כבר זמן רב ואני אף מלמד אותה ומזכיר אותה השכם והערב, אלא להבנה ברמה העמוקה ביותר – הדבר הזה שנקרא נדב גמר את חייו. אם לא עכשיו ברגע הזה אז בעוד יום או חודש או שנה או שלושים שנה, אבל החיים נגמרו. ולכן אני אחיה כל רגע כאילו הוא רגע חיי האחרון – אני אזכיר לעצמי כל הזמן שעוד רגע כל זה לא יהיה – השמיים והים והרוח והעננים והצפורים והבית והמכונית והילדות והנכדים וגילה ואמא והגוף הזה והבגדים והשמש והריח, הכל זה עוד רגע לא יהיה ולכן אני אבלע הכל. אבלע ברכות, בנעימות אבל בתשוקה, במלאות. ואני אשאיר אחרי משהו עמוק וחשוב ואני לא אתעייף מלכתוב וללמד ולרפא ולהופיע מפני שאלה הדברים האחרונים שנותרו לי בזמן הקצר הזה שנקרא חיי נדב בן יהודה. ולא אבזבז את הזמן הזה על יאוש ועל דיכאון ועל פחד וחרדה אלא אשמח על כל שנקרה על דרכי כי זה שארית חיי הקצרים וזה מקור שמחתי. ואם אשכח, אהיה מספיק ער על מנת להזכיר לעצמי בכל רגע. ואם אתעצב אצבוט עצמי באהבה להזכיר כי הזמן קצר מידי מלהתעצב ליותר מרגע. היום הבנתי שאני אינני נדב. שוב מזמן כבר הבנתי את זה בהבנה האינטלקטואלית שיכלית אבל היום הבנתי את זה ברמת ההוויה. לא רק שאינני נדב אלא הרבה יותר מזה הדבר החדש והעצום שהבנתי היום הוא שאני פה כדי לשרת את נדב במסעו הגשמי, רגשי, מנטלי, רוחני. עד היום, בהבנה החלקית שלי ובאמונה החלקית שלי האמנתי שהגוף משרת אותי , קרי נשמתי, למסע הגשמי שעל הנשמה לעבור. היום הבנתי שזו הסתכלות חלקית לגמרי. אני שאין לי שם, שאין לי תואר או גוף או צורה (בצלם אלוקים), אני במכוח הבריאה שבי אפשרתי לגוף הזה שנקרא נדב להיברא. אפשרתי לו להיברא כדי שיספק לבריאה של אלוקים את המערכת המופלאה המורכבת שנקראת נדב על כל חלקיה. זה היה תפקידי, לברוא את נדב. מתוך כך תפקידי גם ללות את נדב, לשרת אותו בכל הנדרש, לסיע ולבקר. נדב הוא זמני. אני נצחי.נדב הוא גוף, אני ערטילאי.נדב חש, אני לא.נדב מרגיש כל רגש, אני אהבה.נדב יכול להתרחב או להתכווץ, אני רק מתרחב.תפקידי העקרי כרגע הוא לעורר השראה אצל נדב לחיות חיים מלאים בכל רגע ורגע נתון. להזכיר לנדב כי זמנו קצר ולא ירחק היום והוא יפרד ממני ובכך יסתיים הספור שהוא מספר בבריאה. לכן התזכורת תהיה יומיומית רב זמנית כדי שנדב יוכל להפיק את המירב מהזמן שעוד נותר לו.כמובן להזכיר לנדב לפעול בלא מאמץ לתוצאות מירביותלפעול לא למען תוצאות אלא למען הצעידה בנתיבלפעול לא מתוך פחד של מה יגידו אלא מתוך תחושת שליחות עמוקה ואמיתית לפעול ללא חשש ופחד מפני כישלון או הצלחה לפעול מתוך אהבה לבריאה לפעול מתוך אהבה לבוראלפעול מתוך תשומת לב מיוחדת שפעולותיו לא יבואו על חשבון נברא אחר ולא יפגעו בנברא אחר.לפעול מתוך עוצמה ואור לפעול בשקט ובטוהר לפעול מתוך קבלה ונתינה לפעול בגמישות ובמתינות לפעול בפתיחות מירבית להיות ער
|