מספרים שלעיתון הנפוץ בברית המועצות, "פרבדה", היתה מדיניות עריכה מעניינת. הם מעולם לא פרסמו ידיעה שיקרית, אבל הם כן בחרו את הכתבות שלהם בקפידה. במדור החוץ, למשל, תמיד יכולתם לקרוא על שביתת חקלאים בצרפת, בצורת בארה"ב או נפילות בוול סטריט. מה שלא היה נכנס למדור היו ידיעות חיוביות, כמו שיגור טיל חדש של נאסא, או זינוק בתפוקה של מדינות מערב אירופה. לגבי ידיעות פנים היה הדבר הפוך. כל מה שהתפרסם היה אמת אבל אמת מסוג מסויים.

כשאנשים עולים לרכבת עם עיתון, הם נוטים ללהשאיר אחריהם את המדור הכללי כשהם עוזבים. אולי זה מצביע על רמת ההתעניינות האמיתית של הישראלים בכלכלה, או אולי על רמת ההבנה שלהם. אבל זה זימן לי הזדמנות לקרוא כמה וכמה מוספי כלכלה בימים האחרונים שכמובן עסקו ודשו בסיכום השנה.

כל זה גרם לי להצטער שלא למדתי כירופרקטיקה. כל הטפיחות העצמיות האלה על השכם עלולות עוד לגרום לפריצת דיסק בהמשך הדרך. כל הכותרות התחרו בלחלק תשבוחות לשוק המניות המקומי: "שנה מדהימה", "תשואות שיא" וכו' וכו'. אבל דבר אחד נשכח בכל המולת החגיגות: כמו שהצלחה של בית עסק תלויה במיקום, מיקום ומיקום, ידיעה עיתונאית (או פיסת מידע אינפורמטיבית בכלל) תלויה בהקשר, הקשר והקשר.

ההקשר במקרה הזה הוא ש-2009 היתה שנה מוצלחה רק בגלל ש-2008 היתה שנה נוראית. רוב האזרחים או שיצאו כשהבורסה נפלה והפסידו חלק גדול מהשקעתם, או שנשארו בפנים ואז 2009 היתה מבחינתם רק שנה של החזר הפסדים. היחידים שהרוויחו היו אלו שדווקא התעלמו מהכותרות בעיתון ונכנסו בשיא המשבר ואלו מתי מעט. אבל חוץ מכמה צדיקים בסדום כמעט אף אחד לא שם את הדברים בהקשר הנכון.

האם זה ענין של התעלמות מה שלא מתאים לכותרת?  עצלנות עיתונאית? אין לי מושג. אבל בסופו של דבר, אחרי שדיפדפתי במוסף הכלכלי, השארתי אותו על הספסל ברכבת.