כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    זכרונות של עו"ד מזדקן

    תגובות (20)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      19/1/10 20:43:

    צטט: פיני יחזקאלי 2010-01-19 00:15:47

    פשוט לא יאומן...

     

    פיני

     תאמין.

    אף אחד לה היה ממציא סיפור כזה.חיוך 

     

      19/1/10 00:15:

    פשוט לא יאומן...

     

    פיני

      17/1/10 08:40:

    צטט: אבי k 2010-01-16 23:51:53

    אני שמח שאתה עומד במילתך ומעלה פוסטים כשמתאפשר.

    סיפור מעניין, אם כי מעציב שהרשויות נוהגות כך.

    עם זאת, מדובר רק בקצה קצהו של הקרחון.

    מרצה שלי בקורס בחירה שלקחתי כתב דוקטורט המתאר את גזילת הנכסים

    של נספי השואה וקרוביהם ששרדו ע"י המדינה והבנקים (בעיקר בנק לאומי והאפוטרופוס הראשי).

    כמה שזה מעניין ככה זה מזוויע.

    תודה רבה,

    אכן, בעקבות פנייתו של אותו עו"ד אלי, התוודעתי לנושא, וראיתי עוד כמה וכמה מקרים.

    גם נתקלנו בלא מעט מקרים בהם ניסו אנשים להוציא נכסים כאלה במרמה מידי האפוטרופוס, חלקם הגיעו לאישומים פליליים. אין לדעת בכמה מקרים כן הצליחו.

    תאוות הבצע היא גורם שאין לזלזל בו.

      16/1/10 23:51:


    אני שמח שאתה עומד במילתך ומעלה פוסטים כשמתאפשר.

    סיפור מעניין, אם כי מעציב שהרשויות נוהגות כך.

    עם זאת, מדובר רק בקצה קצהו של הקרחון.

    מרצה שלי בקורס בחירה שלקחתי כתב דוקטורט המתאר את גזילת הנכסים

    של נספי השואה וקרוביהם ששרדו ע"י המדינה והבנקים (בעיקר בנק לאומי והאפוטרופוס הראשי).

    כמה שזה מעניין ככה זה מזוויע.

     

      15/1/10 15:08:

    צטט: pbhba 2010-01-15 11:31:07

    עניין ה"שקידה הסבירה " הוא שמדריך את מנוחתי. [מהבחינה העקרונית, המוסרית, שלא הייתי רוצה לראות את מדינתי באור שאני רואה אותה]

    כתבתי לך בפרטי. 

    לא רק את מנוחתך.

    כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה: "יוסיף דעת - יוסיף מכאוב".

    מה לעשות - כל האנשים בעולם דומים בבסיסם. החינוך יכול לשנות את כישוריהם, לא את טבעם.

      15/1/10 11:31:

    עניין ה"שקידה הסבירה " הוא שמדריך את מנוחתי. [מהבחינה העקרונית, המוסרית, שלא הייתי רוצה לראות את מדינתי באור שאני רואה אותה]

    כתבתי לך בפרטי. 

      15/1/10 10:50:

    צטט: pbhba 2010-01-15 08:33:42

    ובאותו עניין - מצדו השני של השולחן:

    בעוד יורשי המנוחים מתקשים להוכיח את  מותם של קרובים משוערים של המורישים שלהם - מסתבר שהאפוטרופוס שדוגר לפעמים על נכסי הנספים, ולא תמיד חש לפרסם זאת [שמא יקומו יורשים שיזהו את עצמם כקרובי הנספים? או סתם כי טרם התפנינו?] - דוקא הצליח למכור במקום מסוים קרקע של נספה משוער שנעלמו עקבותיו - וכל כך אצה לו הדרך עד שאפילו לא חיכה לסיום הליכי ההפשרה בקרקע כדי למכור במחיר גבוה יותר. 

    איך? למה? 

     לקוח מתוך הפדאור

    סיום הניהול [תיקונים: התשמ"ג, התשס"ה, התשס"ט, התשס"ט (מס' 2)]

    15. (א) האפוטרופוס הכללי ינהל נכס עד שיתייצב אדם ויוכיח להנחת דעתו שהוא רשאי לקבלו, או שהוברר לאפוטרופוס הכללי שהנכס חדל להיות נכס עזוב או שהתקיימו הוראות סעיפים קטנים (ג1), (ג2), (ג3) או (ג4). (ב) הגיע ניהולו של נכס לפי צו ניהול לסיומו, או שנתברר שלא היה מקום לתת עליו צו ניהול, יתן האפוטרופוס הכללי לבית המשפט דין וחשבון וימסור לו את החשבונות המתייחסים לאותו נכס, כשהם מבוקרים כפי שנקבע בתקנות; אחריותו של האפוטרופוס הכללי לגבי הנכס תסתיים ביום שבו בית המשפט אישר את הדין וחשבון, ואם הנכס נמסר בדרך שנקבעה בתקנות - ביום המסירה כפי שאישרו בית המשפט מראש או למפרע, לפי המוקדם. (ג)2 נמשך ניהולו של נכס שהוא נכס של נספה השואה או נכס מקרקעין לפי חוק זה חמש-עשרה שנה ושוכנע בית-המשפט, לפי דו"ח מאת האפוטרופוס הכללי, שאין הצדקה להמשיך בניהול, רשאי בית המשפט לצוות שהאפוטרופוס הכללי יעביר את הנכס לקנין המדינה, ולתת לו תעודת שחרור. (ג1)3 (1) נמשך ניהולו של נכס שאינו נכס של נספה השואה או נכס מקרקעין, לפי חוק זה, 15 שנים, יעביר האפוטרופוס הכללי את הנכס לקניין המדינה, ובלבד שבטרם יעביר את הנכס כאמור, יבצע את הפעולות המנויות בפסקאות משנה (א) עד (ד) להלן; האפוטרופוס הכללי יתחיל בביצוע הפעולות האמורות לא יאוחר מתום 14 שנים מתחילת ניהול הנכס כאמור, ויבצע אותן במשך תקופה של שנה לפחות:

    (א) יפרסם הודעה לציבור בשני עיתונים יומיים נפוצים כמשמעותם בסעיף 1א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ובאתר האינטרנט של משרד המשפטים, על הכוונה להעביר את הנכס לקנין המדינה; בהודעה לציבור יוזמנו בעלי הזכויות בנכס להגיש בקשות בקשר אליו, בתוך תקופה שיקבע; ההודעה תכלול גם את סוג הנכס ואת שמו של בעל הזכויות האחרון בנכס; שר המשפטים רשאי לקבוע פרטים נוספים שייכללו בהודעה וכן את דרכי פרסומה; (ב) ייזום הליך של חקירה ובדיקה וכן יפעל בשקידה סבירה לאיתור בעלי הזכויות בנכס, במטרה להשיב את הנכס לבעלי הזכויות בו; במסגרת החקירה והבדיקה, יפנה האפוטרופוס הכללי לגופים במדינה אשר עשוי להיות להם מידע שיכול לסייע באיתורם של בעלי הזכויות בנכס, לרבות למינהל האוכלוסין במשרד הפנים, לרשם לעניני ירושה, לרשויות המס, ולמוסד לביטוח לאומי; (ג) יעשה פעולות נוספות שקבע שר המשפטים;

    (ד) יגיש לבית המשפט דין וחשבון על פעולותיו לפי פסקה זו.

    (2) שוכנע בית המשפט כי לא היה ניתן לאתר את בעלי הזכויות בנכס, על אף שהאפוטרופוס הכללי פעל בשקידה סבירה במילוי חובותיו, יאשר בית המשפט את הדין וחשבון שהגיש האפוטרופוס הכללי כאמור בפסקה (1)(ד); בית המשפט רשאי להורות לאפוטרופוס הכללי כל הוראה שימצא לנכון לגבי הנכס, לרבות על עשיית פעולות נוספות לאיתור בעלי הזכויות בנכס, בטרם יאשר את הדין וחשבון שהגיש האפוטרופוס הכללי כאמור, על אף שהנכס הועבר לקנין המדינה; אותרו בעלי הזכויות בנכס, יורה בית המשפט על החזרת הנכס מקנין המדינה או על החזרת שוויו כפי שהיה ביום העברתו לקנין המדינה, והכל בצירוף ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, והמדינה תיתן להם את הנכס אם הוא עדיין בידיה, או את שוויו כאמור, לפי בחירתם. (3) הוראות סעיף קטן זה לא יחולו לגבי נכס עזוב המנוהל בידי האפוטרופוס הכללי לפי צו ירושה אשר על פיו היה בין היורשים נעדר 

     

    חוק ה אפוטרופוס הכללי התשלח 1978, עמוד 1 

     

    יש עוד המשך לס' זה, אשר תוקן מס' פעמים, כאשר נודעה בציבור דרך הניהול של נכסי הנרצחים בשואה.

    בעת שיעצתי אני בפרשה, איפשר החוק להעביר את הנכס לקנין המדינה כעבור 15 שנים, ולשלם ליורש אם התגלה - את התמורה.

    בפועל, אכן הוחזר לעתים הנכס עצמו ליורש, אם לא הוחכר עד התגלותו. 

     

    האפוטרופוס התנגד שנים ארוכות לפרסום, כשהתירוץ היה "חשש לנוכלים". אבל לפני שנים מספר אכן פירסם בשלבים את כל הרשימה.

    בענין עליו את מדברת - אם שווה לעסוק בו, פני אלי בדואר אישי עם פרטים נוספים, ונראה אם יש לי עצה. 

      15/1/10 08:33:

    ובאותו עניין - מצדו השני של השולחן:

     

    בעוד יורשי המנוחים מתקשים להוכיח את  מותם של קרובים משוערים של המורישים שלהם - מסתבר שהאפוטרופוס שדוגר לפעמים על נכסי הנספים, ולא תמיד חש לפרסם זאת [שמא יקומו יורשים שיזהו את עצמם כקרובי הנספים? או סתם כי טרם התפנינו?] - דוקא הצליח למכור במקום מסוים קרקע של נספה משוער שנעלמו עקבותיו - וכל כך אצה לו הדרך עד שאפילו לא חיכה לסיום הליכי ההפשרה בקרקע כדי למכור במחיר גבוה יותר.

     

    איך? למה? 

      11/1/10 08:15:

    צטט: אריאל, חיפה 2010-01-11 07:23:42

    צטט: pbhba 2010-01-10 23:34:27

    למה אי אפשר היה לבקש הצהרת מות לגבי קרוביה המשוערים של האם?

    מפני שיש כבר צו ירושה הקובע שמחצית הולכת ל"יורשים בלתי ידועים".

    הצהרת מוות של יורשים בלתי ידועים אלה לא תוכל כמובן לכלול את מועד הפטירה שלהם, מאחר שאין כל דרך להוכיחה.

    משניתן היה להוכיח שאותם "יורשים" נפטרו לפני, נפתרה גם הבעיה.

     

     

    האם ארוע כל כך גדול וידוע כמו מלחה"ע 2 והשמדת היהודים בפרט, אינו נותן מסגרת זמן וסבה מספקת לראות את הנעדרים כמתים?
      11/1/10 08:12:

    א. זה היה לפני למעלה מ37 שנים. יד ושם דגר אז על הנתונים שאסף עוד בשנות החמישים ושמר את המסמכים לעצמו.

     

    ב. אם אתה לא יודע אם להורי המוריש [או לסבו] נולדו ילדים נוספים בכלל, שלא לדבר על שמותיהם [של ההורים, של הסבים, ושל הצאצאים הנוספים שאולי נולדו להם ואולי לא, ואולי נספו בשואה, או לפניה, או בכלל חיים בינינו] - אתה לא יכול למצא שום דבר בארכיוני יד ושם גם היום - ואפילו לא בארכיונים מוצלחים יותר.

    היה יותר סביר להניח שאם כל המשפחה נספתה, הרי גם אילו היה דודן סמוי באות ומקום ולא שמעו עליו יותר מ25 שנים לאחר סיום מלה"ע 2, אז אין יותר על מה לשמוע.

     

    דרך אגב - ארכיון יד ושם - כמו ארכיון בית התפוצות, וכמו ספרי הקהילה - מבוסס על זכרונות השורדים שרצו לחלוק את זכרונותיהם [המדויקים או שלא] עם הציבור- ואף את חישבונותיהם הרטררואקטיביים עם מנוחים או משפחות אחרות שהחליטו לדווח עליהם- או שלא- מחוסר ידע, או בכוונה תחילה.

    זה לא כמו ארכיון מדינה פורמלי בו אתה יכול למצא את רישומי הלידות והפטירות מלפני השואה - שזה דבר שאפשרי היום [בתנאי שחלק מהחומר לא אבד/ נשרף וכו', ובתנאי שהיהודים החכמים אכן הצהירו על הצאצא נולד, בשנה שנולד - ובשם הוריו האמיתיים ולא בשם אחר שהיה נראה להם אז שיותר כדאי לרשום אותו מטעמים כאלה ואחרים. וכבר היו דברים מעולם. אם אתה מלכתחילה חסר מידע התחלתי איפה ומה לחפש- גם זה לא יעזור]. 

     

    אם משפחה נספתה ללא שריד - לא יהיה ברב המקרים מי שיצהיר עליה כמי שהיתה קיימת. 

     

    דרף אגב - בהיפוך גמור - אם משתלם למישהו להצהיר על פלוני כנולד ונספה- אין שום גורם שיכול לעצור אותו. המידע נקלט הרי ללא סינון כמידע אמת. 

      11/1/10 07:29:

    צטט: pbhba 2010-01-10 23:41:24

    פעם נתקלתי בתיק בעל אופי דומה, שבו האפוטרופוס החזיק בחלקים נאים ביותר של הנכס לטובת יורשים לא ידועים, שאפילו לא היה ברור אם התקיימו אי פעם [הצאצאים של הורים או הורי הורים של המנוחים שניספו בשואה. אני לא זוכרת כמה פרנטלות הלכו אחורנית - אבל לך חפש את שמות הנספים שאתה אפילו לא יודע את שמם ומי בכלל היה קיים לפני השואה - שלא לומר אחריה].

    בכל אותו זמן- קיימת יורשת וודאית שלא יכולה לעשות שום דבר עם בניין שלם בתל אביב, שממנו האפוטרופוס הותיר לה שבריר זכויות.

    שוויץ - במובן הרע של המילה.

    מדינת חמס- בעברית צחה. 

    לצורך זה נדרש קצת אף בלשי, וידיעת השפה.

    הארכיונים פתוחים היום. ניתן להיכנס על בסיס הידוע, וכל תעודה מספרת על שמות נוספים (בתעודת האדם הידוע, מי האבא. בתעודת האבא, מי אשתו וילדיו, ומי אביו. וכו')

    וכמובן, נדרש גם כסף, והתוצאה לא תמיד מובטחת, אבל...

    מעבר לכך, ארכיון 'יד ושם' כולו מצוי באינטרנט, וגם זה לא מעט.

      11/1/10 07:23:

    צטט: pbhba 2010-01-10 23:34:27

    למה אי אפשר היה לבקש הצהרת מות לגבי קרוביה המשוערים של האם?

    מפני שיש כבר צו ירושה הקובע שמחצית הולכת ל"יורשים בלתי ידועים".

    הצהרת מוות של יורשים בלתי ידועים אלה לא תוכל כמובן לכלול את מועד הפטירה שלהם, מאחר שאין כל דרך להוכיחה.

    משניתן היה להוכיח שאותם "יורשים" נפטרו לפני, נפתרה גם הבעיה.

      10/1/10 23:41:

    פעם נתקלתי בתיק בעל אופי דומה, שבו האפוטרופוס החזיק בחלקים נאים ביותר של הנכס לטובת יורשים לא ידועים, שאפילו לא היה ברור אם התקיימו אי פעם [הצאצאים של הורים או הורי הורים של המנוחים שניספו בשואה. אני לא זוכרת כמה פרנטלות הלכו אחורנית - אבל לך חפש את שמות הנספים שאתה אפילו לא יודע את שמם ומי בכלל היה קיים לפני השואה - שלא לומר אחריה].

    בכל אותו זמן- קיימת יורשת וודאית שלא יכולה לעשות שום דבר עם בניין שלם בתל אביב, שממנו האפוטרופוס הותיר לה שבריר זכויות.

     

    שוויץ - במובן הרע של המילה.

     

    מדינת חמס- בעברית צחה. 

      10/1/10 23:34:
    למה אי אפשר היה לבקש הצהרת מות לגבי קרוביה המשוערים של האם?
      7/1/10 12:51:

    צטט: zeirauri 2010-01-07 12:03:56

    יופי של פוסט.

    והנה, גם המשפט העברי הצליח לתרום תרומה צודקת לחלוקת העושר.

    תודה,

    השופט זילברג היה במחוזי כאשר הטמיע הלכה זו בדין הישראלי.

    הוא לא חיכה לביטול ס' 46 בדבר המלך במועצתו, וגם השופטים בעליון, כשקראו מה כתב, לא חשבו לשנות מדבריו.

    הבעיה אינה בעודף או מחסור בהחלת משפט העברי. הבעיה היא מחסור חמור ב"זילברג"..

     

      7/1/10 12:03:

    יופי של פוסט.

    והנה, גם המשפט העברי הצליח לתרום תרומה צודקת לחלוקת העושר.

      6/1/10 18:34:

    צטט: עו"ד אילנה דור 2010-01-06 18:19:03

    צטט: אריאל, חיפה 2010-01-06 09:14:42

    צטט: יגאל קרט 2010-01-06 08:39:09

    בין שוויץ ל - אושוויץ, סיפור יפה ומרתק.

    מזכיר לי את האימרה - למה לעשות את החיים קשים אם אפשר לעשות אותם בלתי אפשריים?

    (באנגלית זה נשמע יותר טוב..)

    תודה,

    "יוסיף דעת, יוסיף מכאוב"

    במשך שנים שמענו על הבנקאים השוויצרים שחמדו את כספי הנרצחים.

    לקח קצת זמן עד שהבנו שהם לא לבד.

    גם כאן נשאר לא מעט כסף ורכוש שהמדינה ומוסדות שונים חמדו לעצמם.

     

    טוב, מזל שבמקרה הזה החמדנים לא הספיקו לאיין את העיזבון במשך 20 שנה...

    יופי של פוסט אריאל

    תודה, 

    אכן, הם פעלו לאט.

    החוק מאפשר להם, אם בתוך 15 שנים לא נתגלה היורש (ולא כתוב "למרות מאמציהם הבלתי נלאים"), למכור המקרקעין למינהל, ואז, אם בכל זאת יתגלה יורש, יהיה זכאי למחיר הנכס בלבד. 

      6/1/10 18:19:

    צטט: אריאל, חיפה 2010-01-06 09:14:42

    צטט: יגאל קרט 2010-01-06 08:39:09

    בין שוויץ ל - אושוויץ, סיפור יפה ומרתק.

    מזכיר לי את האימרה - למה לעשות את החיים קשים אם אפשר לעשות אותם בלתי אפשריים?

    (באנגלית זה נשמע יותר טוב..)

    תודה,

    "יוסיף דעת, יוסיף מכאוב"

    במשך שנים שמענו על הבנקאים השוויצרים שחמדו את כספי הנרצחים.

    לקח קצת זמן עד שהבנו שהם לא לבד.

    גם כאן נשאר לא מעט כסף ורכוש שהמדינה ומוסדות שונים חמדו לעצמם.

     

     

    טוב, מזל שבמקרה הזה החמדנים לא הספיקו לאיין את העיזבון במשך 20 שנה...

    יופי של פוסט אריאל

     

      6/1/10 09:14:

    צטט: יגאל קרט 2010-01-06 08:39:09

    בין שוויץ ל - אושוויץ, סיפור יפה ומרתק.

    מזכיר לי את האימרה - למה לעשות את החיים קשים אם אפשר לעשות אותם בלתי אפשריים?

    (באנגלית זה נשמע יותר טוב..)

    תודה,

    "יוסיף דעת, יוסיף מכאוב"

    במשך שנים שמענו על הבנקאים השוויצרים שחמדו את כספי הנרצחים.

    לקח קצת זמן עד שהבנו שהם לא לבד.

    גם כאן נשאר לא מעט כסף ורכוש שהמדינה ומוסדות שונים חמדו לעצמם.

     

      6/1/10 08:39:

    בין שוויץ ל - אושוויץ, סיפור יפה ומרתק.

    מזכיר לי את האימרה - למה לעשות את החיים קשים אם אפשר לעשות אותם בלתי אפשריים?

    (באנגלית זה נשמע יותר טוב..)

    שוויצריה הקטנה

    20 תגובות   יום שלישי, 5/1/10, 17:05

    לפני כעשרים שנה פנה אלי עו"ד בבקשה לייעוץ.

    יורשי מנוח מסוים עברו, כמקובל, על המסמכים שהשאיר אחריו אביהם, ונתקלו בסיפור הבא: המנוח היה נשוי ואב לבת כאשר פרצה מלחמת העולם השניה.

    במהלך המלחמה, סומן הוא לחיים, כלומר, לעבודת כפיה באושוויץ, ואשתו ובתו בת השש הובלו לבירקנאו ונרצחו שם.

    ב-1962 פנה האב, באמצעות עו"ד, בבקשת צו ירושה של האשה והבת, על מנת לקבל את זכויות האם בחלקה מסויימת. באותה עת חלה עדיין פקודת הירושה, שעל פיה, במקרה פטירת הילד אחרי אמו, יורשים גם הורי האם או צאצאיהם. האפוטרופוס הכללי התעורר על כן, ועמד על כך שהואיל ואין לדעת אם האם נפטרה לפני הבת או להיפך, יירשמו מחצית הזכויות בחלקה על שם "יורשים בלתי ידועים” כלומר, על שם האפוטרופוס.

    את עוה"ד של האב, עוד הספקתי להכיר בבתי המשפט. בעצמו עולה מאותה ארץ ממנה בא האב, מאותם עצמאים המנהלים משרד לעצמם וטרודים בהמשך קיומם כל העת. הוא סמך על נציגי המדינה. הוא לא נכנס עמוק מדי לנושא המשפטי. הוא הגיש שני תצהירים המספרים את כל הידוע לאב ולאדם נוסף שהצליח לשרוד את השואה, ובהם נאמר את כל שניתן היה לדעת. כמעט כל משפחת האשה נפטרה. אין לדעת אם הבת או האם נפטרה ראשונה. בית המשפט קבע על כן כי מחצית הירושה תירשם על שם היורשים הבלתי ידועים.
    עתה פונים הבנים לאותו עו"ד שבעקבות זאת פנה אלי, ושואלים מה ניתן לעשות. לא עבדתי הרבה עם פקודת הירושה, אבל מה שידעתי הספיק לי. נושא "שניים שמתו כאחד" לא הוסדר בפקודה, אלא רק בחוק הירושה 1965. נכנסתי לפסיקה, והנה, בפס"ד ת. ירושה 147/48 מפי כב' השופט זילברג (שאושר בעליון בע"א 70/49) מאמץ השופט את הדין העברי (ולא בדיסרטציה עתירת ציטוטים, ולא על פני 50 עמודים, אלא) בלשון המוכרת לו ולנו.

    שניים שמתו כאחד, הוא קורא לסוגיה שבאה לפניו, בעקבות חכמי קדם.

    "אין ספק מוציא מידי ודאי" כלומר, מי שיורש משהו, ולא חשוב כמה, בכל סדר של פטירה – מוציא את מי שיורש רק במקרה של סדר פטירות מסויים.

    דבר טוב לא זורקים – פסיקתו של זילברג אומצה כלשונה – כסעיף 9 בחוק הירושה.

    לקוח מתוך הפדאור

    "שניים שמתו כאחד

    9. (א) מתו שניים או יותר ולא נקבע מי מהם מת תחילה, יהיו הזכויות בעזבונו של כל אחד מהם לפי כללים אלה:

    (1) היה אחד התובעים יורש-ודאי ותובע אחר היה יורש-ספק, עדיף התובע שהוא יורש-ודאי;

    (2) היו שני התובעים יורשי-ספק, עדיף התובע שהוא בן-זוגו או קרובו של המוריש שאת עזבונו מחלקים;

     (3) בין תובעים אחדים באותה דרגת-עדיפות יחולק העזבון, באין צוואה, לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין.

    (ב) בסעיף זה, "יורש-ודאי" - מי שהיה יורש בין אם האחד ובין אם האחר מת תחילה; "יורש-ספק" - מי שהיה יורש רק אם אחד מהם מת תחילה”.


    אלא שאנו מקדימים את המאוחר.

    ב-1962, עדיין תקפה פק' הירושה, בה אין הסדר כזה.

    אבל קיים כבר ע"א 70/49, ומעת שנחקק חוק בתי המשפט ב-1957 – פס"ד של בית המשפט העליון הוא תקדים מחייב. מבחינת הדין החל בעת הדיון – אין ספק שהאב יורש הכל.
    את אי ידיעתו של ב"כ היורש, אין לי אלא לקבל. הוא עוסק במה שמגיע אליו, כנראה שאינו מומחה לדיני ירושה מעבר להגשת בקשה פורמלית – ובתקופה נטולת המחשב והתכנות המשפטיות – אם אינך יודע מה לחפש – פוחתים הסיכויים שתמצא. ובעיקר, כמו שציינתי לעיל, הוא ככל הנראה נותן אימון בב"כ היועץ המשפטי לממשלה – שאמור לדעת את הדין ולפעול בהגינות.

    התנהגות ב"כ האפוטרופוס היא אכן שערוריה בעיני. הם הרי עוסקים בכך דבר יום ביומו. אם לא הם – מי ידע?
    בדרך אל הצדק עומד רק מכשול קטן. פסק הדין המוטעה הפך חלוט כבר לפני עשרים שנה.

    אני מציע כמובן לעוה"ד לפנות לאפוטרופוס עם כל המבנה המשפטי הזה, ולדרוש כי המקרקעין יושבו אל בעליהם.

    האפוטרופוס, כפי שחברי צופה מראש – מסרב להיענות. בידו פס"ד חלוט – וזהו.

    אני בודק מה הסיכויים לזכות בתביעה לביטול פסה"ד – כולם אומרים לי שאין סיכוי. אף אחד לא אומר לי שיש, אפילו לא מספר שופטים אליהם אני פונה בצורה לא פורמלית.

    אלא שמה שלא עושה הצדק – עושה המזל.

    המשטר הישן בברית המועצות מתמוטט, ומי מטעם היורשים נוסעים ל"ברה"מ לשעבר" – וחופרים אחר מסמכים שנותרו שם.

    עכשיו, כשבידיהם לא טיעונים משפטיים שיכלו לטעון אז – אלא מסמכים שלא יכלו לעמוד לרשותם אז – המוכיחים כי "היורשים הבלתי ידועים" מתו עוד טרם פטירת האשה והבת, מוכן בית המשפט לשמוע. האפוטרופוס עדיין תוקע פרסותיו בקרקע, אבל עכשיו ללא הועיל.

    בית המשפט אמר את דברו.

    אז כל מי שאמר אי פעם – "כאן זה לא שווייץ" – יכול להתרווח.

    כן, גם אנו שווייץ.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אריאל, חיפה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין