כותרות TheMarker >
    ';

    ערב עירוני. נתן אלתרמן. שיר עם הארה 3

    1 תגובות   יום רביעי, 6/1/10, 02:23

    נתן אלתרמן

    ערב עירוני

    שְׁקִיעָה וְרֻדָּה בֵּין הַגַּגּוֹת
    אַסְפַלְט כָּחֹל מִלְּמַטָּה
    עֵינֵי נָשִׁים נוּגוֹת, נוּגוֹת
    אוֹמְרוֹת לָעֶרֶב "לָמָּה בָּאתָ?"

    הַפָּנָסִים פִּרְחֵי הָעִיר
    מְלַבְלְבִים בְּאוֹר נִיחוֹחַ
    אֲבִיב חַשְׁמַל עָצוּב בָּהִיר
    מִשִּׁכְרוֹנוֹ אָסוּר לִבְרֹחַ

    הוּא רַק יָתוֹם וְרַק תָּמִים
    נוֹלָד לְרֶגַע וְאֵינֶנּוּ
    בֵּין הַלֵּילוֹת וְהַיָּמִים
    הוּא בָּא לִזְרֹחַ בְּעֵינֵינוּ

    בֵּין הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת
    לִנְאוֹת מַרְאֶה כְּחֻלִּים נֵלֵך נָא
    כָּל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַבָּלוֹת
    שָׁם דֶּשֶׁא עֵשֶׂב תְּלַחֵכְנָה

    נִפְנוּף שָׁלוֹם יַלְדָּה פְּתָיָה
    אֶת חִיוּכָהּ נָשָׂא הָאוֹטוֹ
    מַה שֶּׁהָיָה וְלֹא הָיָה
    נִדְמֶה כְּמוֹ יָשׁוּב לִהְיוֹת עוֹד

    כָּעֵת אֲנִי מְאֹד אֶחָד
    וּמִסְתַּכֵּל מְאֹד בְּשֶׁקֶט
    אֵיךְ הַלְּבָנָה חוֹלֶצֶת שָׁד
    מִקִּיר הַבַּיִת שֶׁמִּנֶּגֶד

    גּוּפִי נִקְטָן וּמִתְנַמֵּךְ
    אֲבָל רֹאשִׁי כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ
    עַד שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֵלֵךְ
    לֹא אֶתְבּוֹנֵן לְאָן אָבוֹאָה

    שְׁקִיעָה וְרֻדָּה עַל סַף הָרְחוֹב
    וּרְחוֹב כְּמִנְהָרָה שֶׁל תְּכֵלֶת
    מִי שֶׁיַּגִּיעַ עַד הַסּוֹף
    יִרְצֶה לִבְכּוֹת מֵרֹב תּוֹחֶלֶת

    שְׁקִיעָה וְרֻדָּה בֵּין הַגַּגּוֹת
    אַסְפַלְט כָּחֹל מִלְּמַטָּה
    עֵינֵי נָשִׁים נוּגוֹת נוּגוֹת אוֹמְרוֹת
    לָעֶרֶב "לָמָּה בָּאתָ?"

    דדי מרקוביץ' עורך "זמן תל אביב" (מעריב) וערן אלדר, עורך התרבות של המקומון, פנו לאמנים וכותבים לכבוד ראש השנה, שיבחרו את השיר המסמל עבורם את תל אביב מתוך רשימה של מאה שירים. במקום הראשון זכה כמובן "גן השקמים" היפה והידוע, ששרה ריקה זראי, פִּזְמֵן: יצחק יצחקי, הלחין: יוחנן זראי. אבל לא בזה העניין.

       לדידי מלך המילים הגדול של תל אביב היה הווה ויהיה -  המשורר נתן אלתרמן המנוח. ובאמת כשאתה בודק את רשימת מאה השירים שניתנו לנו הבוחרים, לאלתרמן יש שם אחד עשר שירים, שזה אחד עשר אחוז. הנה הם: "רינה", "דצמבר", "בכל זאת יש בה משהו", "אלימלך", "בכרם תימן", "צריך לצלצל פעמיים", "גן מאיר בתל אביב", "שיר הספנים" "שלום (תל אביב - ז'נבה)", "שדרות בגשם" ו"ערב עירוני". המתחרה היחיד כמותית הטוען לכתר הוא חיים חפר.

       לאף אחד אין הז'נגלריות המילולית שאפיינה את אלתרמן בכתיבת פזמון -  מילוליין אמיתי. הוא שלף את פזמוניו משרוול ידו הרועדת משתייה בקפה "כסית" בדיזנגוף בתל אביב -  אחד-אחד. אמי ואבי, בלהה וגדי יגיל, עוד זוכרים אותו משרבט כשהוא אוחז בידו האחת את ידו הכותבת לבל תרעד. הוא הצליח להפתיע את קהלו ואת העיר פעם אחר פעם. רומן אמיתי בינו ובין העיר, אשר ידעה אותו משתרך על מדרכותיה שיכור כלוֹט, הרי "לא אין בה כלום, לא כלום, אבל...", מי עוד יכול לחרוז את המילה "אוטו" עם הצירוף "להיות עוד" ושזה ירגֵש אותנו כל כך. לא תמצא משוררים כאלה, לא ב"שוק המציאוֹת" ולא בשוק המציאוּת.

       יכול אדם לטעון ובצדק, מניין לך שזה שיר על תל אביב, אין אזכּור בשיר למשהו ספציפי תל אביבי המוכר לנו, סימן, ציון דרך, וכמובן אין העיר העברית הראשונה נזכרת בשמה. אבל כשקראתי בסוף שנות התשעים את הרומן הגנוז "חולות כחולים" של המתרגם, המשורר והסופר הסוריאליסטי, מנשה לוין, אשר נכתב ב-1929, חשבתי כל הזמן על "ערב עירוני" של נתן אלתרמן.

       לוין הכיר לימים היטב את אברהם שלונסקי ואת נתן אלתרמן ובכלל את חיי הרוח וחוג הבוהמה התל אביבי. הרומן שלו מתאר דמויות בנות התקופה ונחשב לרומן התל אביבי הראשון. אף כי בזמן כתיבת הרומן היה אלתרמן רק בן תשע עשרה לכל היותר עשרים, איש ללא ספר שירה בעולם, אשר נסע ללמוד אגרונומיה בצרפת - נו טוב, חקלאי גדול לא יצא ממנו - צאו וחִשבו עד כמה האווירה התל אביבית בשיר "ערב עירוני" מצוירת בקווים סוריאליסטיים בנוסח "חולות כחולים". שימו לב לשורות: "אספלט כחול מלמטה", "לנאות מראה כחולים נלך נא", "ורחוב כמנהרה של תכלת". זה לא מופרך כלל וכלל, כי הלילה התל אביבי המגיע משפת הים אל בתי העיר, הוא אומנם כחול כהה-שחור, אבל הוא מתערבב ביום שיבוא למחרת ובימים הבאים אחר כך, ובכחול החזק של השמיים המשתקפים בים בארץ החמה והלֵאָה הזאת.

       השורה היפה ביותר בשיר בעיניי היא כמובן על הלבנה. הלבנה מסמלת אצל משוררים גבריים אקספרסיביים - לא משנה אם הם בעלי ג'סטות רומנטיות גדולות כנתן אלתרמן, אלכסנדר פן; או אקספרסיוניסטים כאורי צבי גרינברג - את האישה. בציור כאן אתה ממש רואה את צאת הלבנה והוא מתוחכם כי הוא כפול. יש כאן גם מטפורה: הלבנה היא אישה, אבל יש כאן גם בבת-אחת סינקדוכה (חלק המעיד על השלם, ועוד איזה חלק!) כי הלבנה מדומה לשָׁד המסמל את האישה.

       זו אהובה אימהית, אבל יש בה משהו מאוד מאיים בעיניי, כי היא ענקית למול הדובר הנקטן ומתנמך שלא לומר מִתַּנֵּק, לשון תינוק. אבל תינוק מוזר, סוריאליסטי, כאילו בא מארץ הפלאות של אליס, או מארץ המראות: הגוף קטן, צוואר ארוך-ארוך, ובסוף הראש; שמרוב שהוא גבוה, בעולמות עליונים של קיום אמיתי, אינו רואה כבר את הדרך. זה מראה אֵימָתִי, איש-ילד תפלצתי. הוא כל כך מרוכז בהוויה המתהוווה עד שהופך צר כל כך, עד שהופך מאוד-מאוד אחד, אינדיבידואל. זרקו את הדובר אל תוך הקיום הזה בין השמשות, הוא הֶשְׁלֵךְ, עכשיו איך יבין אותו? נותר לו אך לבכות מרוב תקווה (תוחלת), מרוב רצון לגאולה.

       את השיר כתב נתן אלתרמן בשנות השלושים והוא הופיע לראשונה ב"גזית" בעריכת המשורר ומבקר האמנות גבריאל טלפיר, כרך ב', חוברת ג', עמ' 9, תרצ"ד, דהיינו 1933.

       אבל לא רק בגלל נתן אלתרמן האגדי בחרתי ב"בערב עירוני", אלא גם בגלל געגועיי ליוסי בנאי ז"ל, האיש בעל אלף הצבעים בקולו, הן כשחקן והן כמבצע שנסונים בעברית. על רקע כוכבי הפלסטיק והאינסטנט של "כוכב נולד", געגועיי אל בנאי רק מתעצמים. איך הוא ידע להגיש ולהגמיש פזמון -  ממש בית ספר.

       אבל לא רק בגלל יוסי בנאי הנפלא בחרתי ב"ערב עירוני", אלא גם בגלל יוני רכטר יבדל"א שהלחין אותו. מעטים הם המלחינים שקוראים באמת את המילים שכתב הפזמונאי ומתחשבים בהן. ראשון המלחינים המורכבים שיש להם כבוד של יראה למילה הכתובה הוא יוני רכטר. כאשר אתה שומע את המנגינה הלֵאָה-מתגברת שלו, גם אתה רוצה להביט בעייפות קיומית "איך הלבנה חולצת שד/ מקיר הבית שמנגד", ולומר לערב התל-אביבי נוּגוֹת, הֵי, "למה באת?".

    הנה הביצוע של יוסי בנאי, לצערי הוא מופיע ב"יוטיוב" באופן חלקי.

    http://www.youtube.com/watch?v=p_6Lbqjm8cE

    והנה הביצוע של צוות "העיקר זה הרומנטיקה", המונֶה את את יוני רכטר על הפסנתר; שרים: גידי גוב, מזי כהן, יובל זמיר וחיים צינוביץ'; ברקע: מקהלת "עפרוני".

    http://www.youtube.com/watch?v=Gy8gaysvpQM

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/10/17 22:22:

       

       

      ברוטוס:   לא ברור לי איך הפוסט הזה חמק מפני או אז, אך לעולם לא מאוחר לתקן. הגעתי אליו בהמלצת בני, ואני גאה לבשר לך שהעלתי אותו מחדש אצלי, מה שיכול להבטיח לך התעניינות מחודשת, גם אם נטשת את הקפה

       

       

      נטוס:       יוני רכטר, ברגישות מופלאה המשולבת בגאוניות יצירתית, הלחין את השיר המיוחד הזה, לכדי יצירת מופת. חבל שהזמר הסולן ב"העיקר זה הרומנטיקה" הוא עבריין מין שהלך לעולמו, אך אל נא תקלו ראש בגידי גוב ומזי כהן, ממבצעי השדיר במקור לתפארת מדינת ישראל. לדידי, יוני רכטר צריך להדליק משואה הערב יום העצמאות, לפחות על השיר המופלא הזה

       

       

      ..


      ארכיון

      פרופיל

      מאא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין