שלום לכם. אני חוסין בקר, מצרי תושב עיר קהיר ואני בשנה האחרונה בלימודי עברית באוניברסיטה. מה שאני כותב לכם פה אינה חדשה אך דווח קטן על ביקורי במרכז האקדימי הישראלי בקהיר.

לאחר שקראתי כמה ידיעות בעיתון הארץ על המרכז ותורו האקדימי בקהיר החלטתי לבקר בו עצמי לא רק בגלל שאני בעד נורמליזיציה תרבותית עם ישראל אלא גם בשל ההבטחות בעיתון הארץ שאין הטרדות משטרתיות למבקרים. חפשתי את הכתובת של המרכז על האינטנט –דבר שהיה מאוד קשה- ונסעתי למרכז שהיה בקומה השלישית בבניין גדול במרכז העיר על גדת הנהר. לאחר 40 דקות של סביבות של אבדה, מצאתי את המקום הנכון, כשנכנסתי לבניין לא האמנתי שאני לא רואה אף חייל או קצין משטרה אחד, היה שקט ורגיל כמו כל בניין אחר אך לא לזמן רב, היה שמה רק משרד מאבטי הבניין ושמה נתתי תעודת הזיהות שלי ושאלו אותי לאן עולה וכשעניית המרכז האקדימי הישראלי אחד מהם עשה איזו שיחה קצרה בטלפון ובכמה דקות הגיע איזה קצין –לא יודע איך או מאיפה- מביטחון המדינה (השב"כ המצרי) שלקח את תעודת הזיהות שלי ורשם את כל הפרטים ואז החזיר אותה לידי, ועזבו אותי לעלות למרכז בשלום. כשאני היית עומד מול השלט "המרכז האקדמי הישראלי בקהיר" הכתוב באותיות עבריות וערביות הייתי קצת מתרגש, אך כשנכנסתי היה הכל בסדר. הפקידים שמה –שהיו כולם מצרים- קבלו אות באיזו שמחת פנים. לאחר כשישבתי שעה שעתיים במרכז, קראתי בהן עיתונים וספרים ואפילו לקחתי כמה מהם,נתתי את מספר הסלוולרי שלי לפקידים שמה ובקשת מהם להתקשר בי בזמני האירועים במרכז, כמו הרצאות מסופרים ישראילם או הצגות סרטים ישראלם, עזבתי ובכוונתי לחזור למקום זה. כשאני הולך ברחוב הייתי חושב על הסיבה שהאליטה התרבותית המטרית מסרבת בכל כוחה את הנורמילזיצה התרבותית והייתי חושב איך דבר כזה יכול לעזור לתהליך השלום לפתע שמעתי איזה קול מצדי קורא "שלום חוסין" הסתכלתי על האיש זה שלא הכרתי אותו ואז הוא אמר "סמל ראשון חוסאם מביטחון המדינה" בטח הבנתי את הכל וזכרתי את עיתון הארץ ודיבורו על "אפשרות הביקור הבטוח" אך החלטתי לשחק טיפוש והבטתי עליו באיזה מבט בהלה, ואז הוא התחיל לספר שזה דבר רגיל והוא רק רוצה לשאול כמה שאלות. לאחר כך התחייל לשאול "עם מי דיברת במרכז?" "מי פגשת?" "מה דעתך על ישראל?" "מה הישראילים כותבים על מצרים בעיתונות שלהם?" לאחר שענייתי על כל השאלות שלו אמר שלום והלך לדרכו, ל נאיביות חשבתי שהעניין נגמר עם השב"כ, שאני סטודנט של עברית וזה מקובל שאבקר במרכז בשל צורכי הלימודים שלי. לאחר כשבוע קיבלה החברה שלי איזה שיחת טלפון מקצין שב"כ ששאל אותה הרבה שאלות עלי, על הלימודים שלי, על הדיעות שלי וככה. כשהיא ספרה לי את זה לא ידעתי מה לעשות. ואז החלטתי להתעלם מזה וחשבתי שזה רק חקירה קטנה עליי. היום קבלתי איזו שיחת טלפון שמאוד שמחה אותי מהמרכז הישראלי שביום ג' הבא יש הצגה לסרט "מישהו לרוץ איתו" של סיפורו של דוויד גרוסמן. באמת שמחתי על זה. לאחר כמה דקות מהשיחה הזאת קיבלתי שיחה מאיזה "מספר פרטי", דווקא כשקראתי את זה על מסך הטלפון ידעתי מי מתקשר. כשענייתי היתה ד"ש הרגילה וכמו צפייתי היה קציון מצרי. ואחר כך התחייל לשאול אותי שאליות של תשובות חיוביות למטרת רק שייראה לי שהוא יודע את הכל עליי ואז התחיל לשאול אותי "למה אתה מבקר במרכז?" ולאחר שענייתי אמר "טוב, אז אל תבקר עוד פעם" לא אהבתי את הסיגנון שלו ואז התחלתי להתעקש שאני חופשי ושאני אלך כשאני רוצה ללכת ואז הוא התחייל לדבר בסגנון מאיים וחצוף, ואז הבנתי שאני לא יכול התעלם מזה –לישכת ביטחון המדינה במצרים ידועה בטיפול "המיוחד" שלה עם האזרחים- ומתוך הרגשתי בפחד ובדיכוי ענייתי לו שכן לא אבקר עוד פעם במרכז. וככה נגמרה השיחה ונגמרו איתה חלומות הנורמליזצה והשלום שלי.

אני רק רציתי לכתוב לכם את זה כתרומה ממני במעשיים האמיתיים להקים שלום אמיתי בין כל הערבים ועם ישראל. ואני אשמח לכתוב לכם עוד דיווחים מקהיר

תודה רבה