כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פיוט ישמח לבב אנוש

    ארכיון

    יובל לדגניה, שיר בפרוזה

    88 תגובות   יום רביעי, 6/1/10, 05:37
    יובל לדגניה, שיר בפרוזה

     

     

    בְּכִתָּה ד' חָגַגְנוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר "מַעֲלֵה הַכַּרְמֶל" שֶׁלְּיַד הַמִּקְדָּשׁ הַבָּהָאִי אֶת יוֹבֵל

    ה-50 לִדְגַנְיָה  - בְּמִסְדַּר הַבֹּקֶר הִרְבִּיץ הַמְנַהֵל נְאוּם חוֹצֵב לֶהָבוֹת וְחַיָּה הַמְחַנֶּכֶת

    [שֶׁהֶחֱלִיקָה עַל קְלִפַּת בָּנָנָה לְיַד הַלּוּחַ בְּשָׁלָב מִתְקַדֵּם שֶׁל הֵרָיוֹן וְכֻלָּנוּ צָחַקְנוּ]

    הִכְרִיזָה עַל תַּחֲרוּת כְּתִיבַת שִׁירִים בַּנּוֹשֵׂא - הַבָּנִים הָיוּ עֲסוּקִים בְּנִפּוּץ שְׁמָשׁוֹת

    בְּמַהֲלַךְ מִשְׂחַק כַּדּוּרֶגֶל פָּרוּעַ, הַבָּנוֹת רִכְלוּ, וְרַק עַבְדְּכֶם הַלֹּא-נֶאֱמָן הִתְיַשֵּׁב

    לִכְתֹּב שִׁיר [בַּחֲרוּזִים!] עַל פָּרוֹת שָׂדוֹת וְסוּסִים שֶׁלֹּא רָאָה מִיָּמָיו - אָז הַשִּׁיר

    זָכָה, בְּאֵין מִתְחָרִים, וְנִשְׁלַח אַחַר כָּבוֹד עַל גַּבֵּי מְגִלָּה חֲגִיגִית לְאֵם הַקְּבוּצוֹת

     

    זֶה הָיָה בְּ-1959 וּמֵאָז אֲנִי תָּקוּעַ בִּכְתִיבַת שִׁירִים, הֶחָזוֹן הַצִּיּוֹנִי שֶׁלִּי

    הִתְנַפֵּץ מִזְּמַן לִרְסִיסִים, הַבָּנִים מֵהַכִּתָּה מְסַפְסְרִים בְּנַדְלָ"ן וְהַבָּנוֹת

    מַמְשִׁיכוֹת בְּוַדַּאי לְרַכֵל - אַרְבָּעִים שָׁנָה חָלְפוּ וַאֲנִי עֲדַיִן כּוֹתֵב, הַשִּׁירִים

    שֶׁלִּי בִּפְּרוֹזָה [בְּעִקָּר]  - קְבוּצוֹת-קְבוּצוֹת שֶׁל נְשִׁימָה מֻפְרָדוֹת בְּמַקָּפִים

    תּוֹךְ חֲתִירָה לַפֶּנְטָמֶטֶר הַיַּמְבִּי הַמֻּשְׁלָם - וּלְמָה דּוֹמֶה הַדָּבָר? לִנְטִיעַת

    עֵצִים [לֹא עַל שֵׁם הַבָּרוֹן] שֶׁגִּזְעֵיהֶם קְלִפּוֹת נָרָטִיבִיּוֹת וְהָעֲנָפִים וְהֶעָלִים

    חֻפָּה לִירִית שֶׁל דִּמּוּי וְהַפְשָׁטָה - זֶה כָּל הַסִּפּוּר - מִי יִתְּנֵנִי אֶפּוֹס קָטָן

    בַּעֲרֹב יָמַי שֶׁיְּסַפֵּר אֶת תְּמִימוּת יַלְדוּתִי טֵרוּף הָאֶלֶף הַזֶּה וְחֶמְלַת הָאֶלֶף

    הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה:

     

     

    מתוך "פֶּתַח דָּבָר" [מִבחר שירים 2005-1973], הוצאת קֶשֶׁב לשירה

                        

    דרג את התוכן:

      תגובות (88)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/1/10 06:12:

      צטט: Nataly Tarshish 2010-01-14 22:10:06


      מצאתי את התשובה שלי...

      :)

      יופי  :-)

       

        14/1/10 22:10:


      מצאתי את התשובה שלי...

      :)

        10/1/10 22:03:

      צטט: מיקית 2010-01-10 21:19:43

      עודד יקר,

      הילד שחלם ונשאר בחלומו,

      כותב את תרבותו,

      אנשים משתנים בהתאם לתקופה

      אבל יש יסוד שלנצח קיים,

      פה זה יסוד השורש (על משמעויותיו)

      המילה והמבע.

      אוהבת את טעמי המקום על אנשיו ושביליו

      בשיר הפרוזאי המיוחד הזה.

      תודה!

      המון תודה, מיקית

       

        10/1/10 22:02:

      צטט: ron294 2010-01-10 20:32:24

      יש לי שבעה אחים ואחיות , כולם שבויים בנכסים החומריים של העידן המטורף הנוכחי ורק אני נותרתי  שבוי כמוך בתוך קסם השפה ורזיה, נכסי נדל"ן אין ברשותי ועדיין החולצה האהובה שאני אוהב ללבוש היא חולצת הרפתן שהייתי בקיבוץ כרמייה שעזבתי אחרי השירות הצבאי. אתה יודע כמוני כי ישנם כאלה, מיעוט קטנטן ,אולי שניים לעשרת אלפים,שמחבבים את צבע התכלת מצעיף ישן, כאלה המחבבים ללטף בלב, כאלה שרק שירה היא עולמם, שרק בה נאחזים כמו בקרש הצלה.

      אנחנו בני האדם של המילים, ממיינים, מקפלים , מוחקים, מתנועעים בין השולחן לבין הנייר כמו מכורים , מעין דוריאן גריי,אוהבים להפוך מיטה למשכן הנועם  וקונכייה לאישה כדי להמתיק אשליות הלילה, אוספים מילים מפחי הזבל, בין ההריסות, מתעקשים לברוא את הבלתי משוער, להחתים כל פיסת נייר לבן בדם ובזיעה.

      אז נמשיך לפרוט שירה, נמשיך לאונן עם המילים, זה הצחוק והבכי העולזים בשפתינו. 

       

      תודה, רון

        10/1/10 21:19:

      עודד יקר,

      הילד שחלם ונשאר בחלומו,

      כותב את תרבותו,

      אנשים משתנים בהתאם לתקופה

      אבל יש יסוד שלנצח קיים,

      פה זה יסוד השורש (על משמעויותיו)

      המילה והמבע.

      אוהבת את טעמי המקום על אנשיו ושביליו

      בשיר הפרוזאי המיוחד הזה.

      תודה!

        10/1/10 20:32:

      יש לי שבעה אחים ואחיות , כולם שבויים בנכסים החומריים של העידן המטורף הנוכחי ורק אני נותרתי  שבוי כמוך בתוך קסם השפה ורזיה, נכסי נדל"ן אין ברשותי ועדיין החולצה האהובה שאני אוהב ללבוש היא חולצת הרפתן שהייתי בקיבוץ כרמייה שעזבתי אחרי השירות הצבאי. אתה יודע כמוני כי ישנם כאלה, מיעוט קטנטן ,אולי שניים לעשרת אלפים,שמחבבים את צבע התכלת מצעיף ישן, כאלה המחבבים ללטף בלב, כאלה שרק שירה היא עולמם, שרק בה נאחזים כמו בקרש הצלה.

      אנחנו בני האדם של המילים, ממיינים, מקפלים , מוחקים, מתנועעים בין השולחן לבין הנייר כמו מכורים , מעין דוריאן גריי,אוהבים להפוך מיטה למשכן הנועם  וקונכייה לאישה כדי להמתיק אשליות הלילה, אוספים מילים מפחי הזבל, בין ההריסות, מתעקשים לברוא את הבלתי משוער, להחתים כל פיסת נייר לבן בדם ובזיעה.

      אז נמשיך לפרוט שירה, נמשיך לאונן עם המילים, זה הצחוק והבכי העולזים בשפתינו. 

        9/1/10 19:05:

      צטט: איימי האחת 2010-01-08 21:19:18

      ילד מחונן ומוכשר

      אז ידעת מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול.

       

      משורר!

       

       

      אתה כותב נפלא - מאוד נהנית לקרוא.

       

      הצחיק אותי מאוד המורה שהחליקה על בננה

      זה הזכיר לי שהבוס שלי נפל במדרגות ואני פתאום

      שמעתי חבטה חזקה ואחר כך קולות כמו אחח אחח-

      ואני התגלגלתי מצחוק במשרדי - חחחחחחח

      לא יכולתי להתאפק ולא יכולתי לצאת לבדוק מה קורה

      כי לא יכולתי לעצור את פרצי הצחוק.

       אוי זה היה יום מאוד שמח בשנת 2009 שלא ישכח ממני - חחחחחחחח.

       

      עודדילה - יש לי שאלה

       

      מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול ? - אני שואלת היום שאתה כבר גדול.

       

      תלחש לי באוזן?

      לא שומעים כולם הלכו לישון.

       

      אתה מקסים שירתך מקסימה משורר מקסים.

       

      שבת מבורכת לטוב

      איימי חיוךנשיקהקריצהרגוע

      המון תודה, איימי. נשארתי קטן ועוד לא החלטתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול...

       

        9/1/10 19:03:

      צטט: לומפומפיר 2010-01-08 18:23:59

      מספסרים בנדל"ן יש מיליונים.

      משורר כמוך יש אחד.

      אז... תודה - על שיר זה, ועל מילותיך בכלל.

       

      המון תודה, איציק

        9/1/10 19:02:

      צטט: ד פ נ ה 2010-01-08 07:14:33

      חשבתי שרק בבדיחות ובסיפורים מחליקים על קליפת בננה.

      בעצם גם המורה שלך כתובה בסיפור...

       

      תודה על ההצצה עודד, שבת שלום:) 

       

      תודה, דפנה. שבוע טוב

        9/1/10 19:01:

      צטט: *מרוית באהבה.* 2010-01-08 02:59:57


      אני כולי עסוקה במחשבה,
      איך לכתוב לך תגובה,
      אני מרגישה ממש חדווה,
      להגיב לך באהבה,
           
      חייבת לך גם לחרוז חבר,
      יודעת כמה בחרוזים אתה נובר,
      אתה בטח את הראש שובר,
      אחרת השיר לא עובר...
           
      ואני על העייפות מתגברת,
      אוספת מילים מהמחברת,
      מתאמצת להיות משוררת,
      ולך תגובה מחברת...


      שירייך מביעים המון רגש של אהבה וכנות,

      ועוצמה פנימית כזאת של אהבה שיש בתוכך...

       

      חן-חן, רוית

       

        9/1/10 19:00:

      צטט: בילבית-גינגית 2010-01-08 00:01:54

      עודד השודד

      כתיבתך מקסימה

      אהבתי

      מחבקת

      מלכה

      חן-חן, מלכה

       

        9/1/10 18:59:

      צטט: anaatti 2010-01-07 06:52:11


      הַשִּׁירִים שֶׁלִּך - קְבוּצוֹת-קְבוּצוֹת שֶׁל נְשִׁימָה מֻפְרָדוֹת בְּמַקָּפִים

      תּוֹךְ חֲתִירָה לַפֶּנְטָמֶטֶר הַיַּמְבִּי הַמֻּשְׁלָם -

      היא עונג אמיתי והנאה לכל קורא, ואשרינו שזכינו לקרא ...

      " - מִי יִתְּנֵנִי אֶפּוֹס קָטָן

      בַּעֲרֹב יָמַי שֶׁיְּסַפֵּר אֶת תְּמִימוּת יַלְדוּתִי טֵרוּף הָאֶלֶף הַזֶּה וְחֶמְלַת הָאֶלֶף

      הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה:"

       

      בהחלט תמשיך לספר בדרכך הנדירה והשופעת... *

      המון תודה, ענתי

       

        9/1/10 18:58:

      צטט: Rivka 2010-01-07 03:16:41


      מִי יִתְּנֵנִי אֶפּוֹס קָטָן

      בַּעֲרֹב יָמַי שֶׁיְּסַפֵּר אֶת תְּמִימוּת יַלְדוּתִי טֵרוּף הָאֶלֶף הַזֶּה וְחֶמְלַת הָאֶלֶף

      הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה:

       

      איש יפה אתה, איש יפה.

      תודה מקרב-לב, רבקה

       

        9/1/10 18:57:

      צטט: גרייס ל 2010-01-07 01:44:58

      עידן התמימות חלף מן העולם,טוב שאתה כאן להזכיר למי שלא היה שם,,,

      חן-חן, גרייס

       

        9/1/10 18:56:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2010-01-07 00:26:04


      עודדי, שירך כבש את לבי :) 

      חן-חן, ליאורה

       

        9/1/10 18:55:

      צטט: שמעון רוזנברג 2010-01-06 21:42:48

      שירך משובח!

      חוט משוך בין שיריך

      כתבת בשירך הקודם כי פְּנֵי הָאָרֶץ כִּפְנֵי הַמְדַבֵּר

      בָּהּ: חֲלוֹם וְשִׁבְרוֹ.

      וכאן אתה שב ומבכה את הציונות שלך, שלי, שלנו.

      אבל מוצא גם נחמה, ולכן (במובנים מסוימים) אני מקנא בך. אך לא אעזוב את העיר בעבור קרבה אל הטבע הארץ ישראלי היפה - (והמתכלה?)

       

       

       

       

       

       

       

      המון תודה, שמעון

       

        9/1/10 18:54:

      צטט: נעמה ארז 2010-01-06 20:09:56


      יובל לדגניה מושך אותי למקום אישי: הורי היו חברי הקיבוץ תקופת מה ונפגשו שם.

      לשיפרוזה שלך יש השפעה כפולה, אם ככה, עלי.

      *נעמה

      תודה, נעמה

       

        9/1/10 18:53:

      צטט: אביה אחת 2010-01-06 20:01:16


      עודד הנודד

      שירה בפרוזה

      ופרוזה בשירה

      כתיבה נפלאה

      תודה, אביה

       

        9/1/10 18:52:

      צטט: שטוטית 2010-01-06 19:58:24

      *

      תודה עודד ידידי על כתיבתך

      }[שטוטינק'ה

      תודה לך, שטוטינקה

       

        9/1/10 18:51:

      צטט: זמנית משקיפה 2010-01-06 19:50:55


      *

      תודה, זמר

       

        9/1/10 18:50:

      צטט: לחישת הלב 2010-01-06 19:03:55

      כחיפאית העלית בי זכרונות

      בהזכירך את ביה"ס "מעלה הכרמל"

      גרתי קרוב מאד אליו.
      ישבתי בהיתי קראתי ונהניתי.

      להעלות נשכחות, בין שורותיך.

      כתיבתך מרגשת, ומדהימה.

      ובכל פעם משאירה טעם של עוד..

      תודה ששיתפת...

      אהבתי.

      .

      המון תודה, מיכל

       

        9/1/10 18:49:

      צטט: ~ינואר~ 2010-01-06 18:58:48


      המון שמחת חיים .

      חייבים להחזיר את הציונות לאופנה.

      הייתי רוצה ללמוד איתך  בכיתה ד', אתה מגניב.

      תודה, אורית. שומר לך מקום בספסל הכי אחורי...

       

        8/1/10 21:19:

      ילד מחונן ומוכשר

      אז ידעת מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול.

       

      משורר!

       

       

      אתה כותב נפלא - מאוד נהנית לקרוא.

       

      הצחיק אותי מאוד המורה שהחליקה על בננה

      זה הזכיר לי שהבוס שלי נפל במדרגות ואני פתאום

      שמעתי חבטה חזקה ואחר כך קולות כמו אחח אחח-

      ואני התגלגלתי מצחוק במשרדי - חחחחחחח

      לא יכולתי להתאפק ולא יכולתי לצאת לבדוק מה קורה

      כי לא יכולתי לעצור את פרצי הצחוק.

       אוי זה היה יום מאוד שמח בשנת 2009 שלא ישכח ממני - חחחחחחחח.

       

      עודדילה - יש לי שאלה

       

      מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול ? - אני שואלת היום שאתה כבר גדול.

       

      תלחש לי באוזן?

      לא שומעים כולם הלכו לישון.

       

      אתה מקסים שירתך מקסימה משורר מקסים.

       

      שבת מבורכת לטוב

      איימי חיוךנשיקהקריצהרגוע

        8/1/10 18:23:

      מספסרים בנדל"ן יש מיליונים.

      משורר כמוך יש אחד.

      אז... תודה - על שיר זה, ועל מילותיך בכלל.

        8/1/10 07:14:

      חשבתי שרק בבדיחות ובסיפורים מחליקים על קליפת בננה.

      בעצם גם המורה שלך כתובה בסיפור...

       

      תודה על ההצצה עודד, שבת שלום:) 

        8/1/10 02:59:

      אני כולי עסוקה במחשבה,
      איך לכתוב לך תגובה,
      אני מרגישה ממש חדווה,
      להגיב לך באהבה,
           
      חייבת לך גם לחרוז חבר,
      יודעת כמה בחרוזים אתה נובר,
      אתה בטח את הראש שובר,
      אחרת השיר לא עובר...
           
      ואני על העייפות מתגברת,
      אוספת מילים מהמחברת,
      מתאמצת להיות משוררת,
      ולך תגובה מחברת...


      שירייך מביעים המון רגש של אהבה וכנות,

      ועוצמה פנימית כזאת של אהבה שיש בתוכך...

       

        8/1/10 00:01:

      עודד השודד

      כתיבתך מקסימה

      אהבתי

      מחבקת

      מלכה

        7/1/10 06:52:

      הַשִּׁירִים שֶׁלִּך - קְבוּצוֹת-קְבוּצוֹת שֶׁל נְשִׁימָה מֻפְרָדוֹת בְּמַקָּפִים

      תּוֹךְ חֲתִירָה לַפֶּנְטָמֶטֶר הַיַּמְבִּי הַמֻּשְׁלָם -

      היא עונג אמיתי והנאה לכל קורא, ואשרינו שזכינו לקרא ...

      " - מִי יִתְּנֵנִי אֶפּוֹס קָטָן

      בַּעֲרֹב יָמַי שֶׁיְּסַפֵּר אֶת תְּמִימוּת יַלְדוּתִי טֵרוּף הָאֶלֶף הַזֶּה וְחֶמְלַת הָאֶלֶף

      הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה:"

       

      בהחלט תמשיך לספר בדרכך הנדירה והשופעת... *

        7/1/10 03:16:

      מִי יִתְּנֵנִי אֶפּוֹס קָטָן

      בַּעֲרֹב יָמַי שֶׁיְּסַפֵּר אֶת תְּמִימוּת יַלְדוּתִי טֵרוּף הָאֶלֶף הַזֶּה וְחֶמְלַת הָאֶלֶף

      הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה:

       

      איש יפה אתה, איש יפה.

        7/1/10 01:44:
      עידן התמימות חלף מן העולם,טוב שאתה כאן להזכיר למי שלא היה שם,,,

      עודדי, שירך כבש את לבי :) 
        6/1/10 21:42:

      שירך משובח!

      חוט משוך בין שיריך

      כתבת בשירך הקודם כי פְּנֵי הָאָרֶץ כִּפְנֵי הַמְדַבֵּר

      בָּהּ: חֲלוֹם וְשִׁבְרוֹ.

      וכאן אתה שב ומבכה את הציונות שלך, שלי, שלנו.

      אבל מוצא גם נחמה, ולכן (במובנים מסוימים) אני מקנא בך. אך לא אעזוב את העיר בעבור קרבה אל הטבע הארץ ישראלי היפה - (והמתכלה?)

       

       

       

       

       

       

       

        6/1/10 20:09:


      יובל לדגניה מושך אותי למקום אישי: הורי היו חברי הקיבוץ תקופת מה ונפגשו שם.

      לשיפרוזה שלך יש השפעה כפולה, אם ככה, עלי.

      *נעמה

        6/1/10 20:01:


      עודד הנודד

      שירה בפרוזה

      ופרוזה בשירה

      כתיבה נפלאה

        6/1/10 19:58:

      *

      תודה עודד ידידי על כתיבתך

      }[שטוטינק'ה

        6/1/10 19:50:

      *
        6/1/10 19:03:

      כחיפאית העלית בי זכרונות

      בהזכירך את ביה"ס "מעלה הכרמל"

      גרתי קרוב מאד אליו.
      ישבתי בהיתי קראתי ונהניתי.

      להעלות נשכחות, בין שורותיך.

      כתיבתך מרגשת, ומדהימה.

      ובכל פעם משאירה טעם של עוד..

      תודה ששיתפת...

      אהבתי.

      .

        6/1/10 18:58:


      המון שמחת חיים .

      חייבים להחזיר את הציונות לאופנה.

      הייתי רוצה ללמוד איתך  בכיתה ד', אתה מגניב.

        6/1/10 18:46:

      צטט: 4 לב אדום 2010-01-06 17:39:24


      העצים שלך  צומחים לתוך

      הנשמה

      אתה חוצב מילים

      ו משמר בהן

      רעיונות נשגבים

      גם זו ציונות.

      תודה, חניתה

       

        6/1/10 18:45:

      צטט: ישראלית 2010-01-06 17:13:42


      הווווי, עויידד...

      אתה הכי....

      ואיפה השיר ההוא????

      חן-חן, עדה. השיר ההוא? צריך ללכת לדגניה ולפשפש בארכיון...

       

        6/1/10 18:44:

      צטט: מרוה 2010-01-06 17:05:12

       מִי יִתְּנֵנִי אֶפּוֹס קָטָן

      בַּעֲרֹב יָמַי שֶׁיְּסַפֵּר אֶת תְּמִימוּת יַלְדוּתִי טֵרוּף הָאֶלֶף הַזֶּה וְחֶמְלַת הָאֶלֶף

      הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה:

      אני רואה שאני בחברה טובה בקשר לסייפא שלך, עודדי...

      יופי של שיר,והתמימות, הטירוף והחמלה כולם מוצאים בית בשירים שלך, הם וחברים אחרים :)
      ושיבוא עלינו לטובה, בחמלה, אמן

      תודה מקרב-לב, מרוונת יקרה

       

        6/1/10 18:43:

      צטט: תמר רבנו 2010-01-06 16:31:03


      זֶה הָיָה בְּ-1959 וּמֵאָז אֲנִי תָּקוּעַ בִּכְתִיבַת שִׁירִים

      וטוב לנו שכך, עודד,

      שאתה תקוע ומשתף אותנו

      וטוב לנו שיש בעולם  שירה

      המפצה על כאבי הלב של האכזבה

       

      תודה לך

      תמר.

       

       

      המון תודה, תמר

       

        6/1/10 18:43:

      צטט: renana ron 2010-01-06 16:08:36

      כל מה שיש בו ניחוח של פעם צובט בלבי צביטת כאב אך גם הנאה.  לא הייתי מכנה כתיבה "להיות תקוע", כי זו זכות ויעוד לכתוב שירה - בכל גיל.  מצאתי כמה משפטים שובניסטיים, שהרי במהלך חיי המתארכים פגשתי כמה קשקשנים ורכלנים ממין זכר וספסרות נדל''ן השייכות למין השני.

       

      נהניתי מהזכרונות היפים שלך.

      רננה

      תודה, רננה. אשר לשוביניזם - בהומור. כמובן שגם אני מכיר כמה נשות נדל"ן ולא מעט גברים רכלנים...

       

        6/1/10 18:41:

      צטט: נירית קרן 2010-01-06 14:55:19


      זו באמת מתנה וגם שליחות.

      יפהפה.

      המון תודה, נירית

       

        6/1/10 18:41:

      צטט: תמו'ש 2010-01-06 13:50:36

      אהבתך לכתיבה ולמקום

      כל כך בולטת ומדהימה..

      תמשיך ליצור חבר

       

      חן-חן, תמי

       

        6/1/10 17:39:


      העצים שלך  צומחים לתוך

      הנשמה

      אתה חוצב מילים

      ו משמר בהן

      רעיונות נשגבים

      גם זו ציונות.

        6/1/10 17:13:


      הווווי, עויידד...

      אתה הכי....

      ואיפה השיר ההוא????

        6/1/10 17:05:
       מִי יִתְּנֵנִי אֶפּוֹס קָטָן

      בַּעֲרֹב יָמַי שֶׁיְּסַפֵּר אֶת תְּמִימוּת יַלְדוּתִי טֵרוּף הָאֶלֶף הַזֶּה וְחֶמְלַת הָאֶלֶף

      הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה:

      אני רואה שאני בחברה טובה בקשר לסייפא שלך, עודדי...

      יופי של שיר,והתמימות, הטירוף והחמלה כולם מוצאים בית בשירים שלך, הם וחברים אחרים :)
      ושיבוא עלינו לטובה, בחמלה, אמן

        6/1/10 16:31:


      זֶה הָיָה בְּ-1959 וּמֵאָז אֲנִי תָּקוּעַ בִּכְתִיבַת שִׁירִים

      וטוב לנו שכך, עודד,

      שאתה תקוע ומשתף אותנו

      וטוב לנו שיש בעולם  שירה

      המפצה על כאבי הלב של האכזבה

       

      תודה לך

      תמר.

       

       

        6/1/10 16:08:

      כל מה שיש בו ניחוח של פעם צובט בלבי צביטת כאב אך גם הנאה.  לא הייתי מכנה כתיבה "להיות תקוע", כי זו זכות ויעוד לכתוב שירה - בכל גיל.  מצאתי כמה משפטים שובניסטיים, שהרי במהלך חיי המתארכים פגשתי כמה קשקשנים ורכלנים ממין זכר וספסרות נדל''ן השייכות למין השני.

       

      נהניתי מהזכרונות היפים שלך.

      רננה

        6/1/10 14:55:


      זו באמת מתנה וגם שליחות.

      יפהפה.

        6/1/10 13:50:

      אהבתך לכתיבה ולמקום

      כל כך בולטת ומדהימה..

      תמשיך ליצור חבר

       

        6/1/10 13:48:

      צטט: נערת בונד 2010-01-06 13:15:19


      תמיד כיף לקרוא אותך עודדי

       

      כתיבה נהדרת ...

      המון תודה, גלי

       

        6/1/10 13:47:

      צטט: saskia 2010-01-06 12:40:08

      אוי עוידד!

      נפלא נפלא מצחיק אפילו וכל כך מקסים את הלב.

      תודה.

      תודה מקרב-לב, נעמה

       

        6/1/10 13:15:


      תמיד כיף לקרוא אותך עודדי

       

      כתיבה נהדרת ...

        6/1/10 12:40:

      אוי עוידד!

      נפלא נפלא מצחיק אפילו וכל כך מקסים את הלב.

      תודה.

        6/1/10 12:26:

      צטט: אהבה יומיומית 2010-01-06 12:23:45

      אכן, כפי שכתבו לך כבר - כשרון מופלא

      תודה על שיר יפיפה

      תודה מקרב-לב, רותם

       

        6/1/10 12:23:

      אכן, כפי שכתבו לך כבר - כשרון מופלא

      תודה על שיר יפיפה

        6/1/10 11:27:

      צטט: עדית... 2010-01-06 11:19:13


      עודד, אני הולכת אחרי המלים שלך.

      טֵרוּף הָאֶלֶף הַזֶּה וְחֶמְלַת הָאֶלֶף

      הַבָּא

       

      תודה שאתה כותב שירים ולא עוסק בנדל"ן או בניפוץ זכוכיות.

      המון תודה, עדית. הצחקתיני. דווקא ניפוץ זכוכיות זה רעיון לא רע...

       

        6/1/10 11:26:

      צטט: debie30 2010-01-06 11:16:49


      מִי יִתְּנֵנִי אֶפּוֹס קָטָן

      בַּעֲרֹב יָמַי שֶׁיְּסַפֵּר אֶת תְּמִימוּת יַלְדוּתִי

      טֵרוּף הָאֶלֶף הַזֶּה וְחֶמְלַת הָאֶלֶף

      הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה:

       

      עודד,

      תיבתך משובחת ומרגשת

      עולם הדימויים נפלא וציורי

      (טוב שנערכה אותה תחרות בכתה ד')

      דבי

      תודה מקרב-לב, דבי

       

        6/1/10 11:25:

      צטט: מורני.... 2010-01-06 10:50:34

      נהדר.

      *

      תודה לך, מורני

       

        6/1/10 11:19:


      עודד, אני הולכת אחרי המלים שלך.

      טֵרוּף הָאֶלֶף הַזֶּה וְחֶמְלַת הָאֶלֶף

      הַבָּא

       

      תודה שאתה כותב שירים ולא עוסק בנדל"ן או בניפוץ זכוכיות.

        6/1/10 11:16:

      מִי יִתְּנֵנִי אֶפּוֹס קָטָן

      בַּעֲרֹב יָמַי שֶׁיְּסַפֵּר אֶת תְּמִימוּת יַלְדוּתִי

      טֵרוּף הָאֶלֶף הַזֶּה וְחֶמְלַת הָאֶלֶף

      הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה:

       

      עודד,

      תיבתך משובחת ומרגשת

      עולם הדימויים נפלא וציורי

      (טוב שנערכה אותה תחרות בכתה ד')

      דבי

        6/1/10 10:50:

      נהדר.

      *

        6/1/10 09:58:

      צטט: שמים1 2010-01-06 09:52:50

      40 שנה חלפו ואתה עדיין כותב ..

      זה לא חולף :-)

      מי שיש לו כשרון שכזה רק משביח עם השנים

       


      זֶה כָּל הַסִּפּוּר - מִי יִתְּנֵנִי אֶפּוֹס קָטָן

      בַּעֲרֹב יָמַי שֶׁיְּסַפֵּר אֶת תְּמִימוּת יַלְדוּתִי טֵרוּף הָאֶלֶף הַזֶּה וְחֶמְלַת הָאֶלֶף

      הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה:

       

       

      אמן למילים ולכוונות .

       

       

       

       

       

      חן-חן

       

        6/1/10 09:57:

      צטט: הלנה היפה 2010-01-06 09:47:11

       מִי יִתְּנֵנִי אֶפּוֹס קָטָן

      בַּעֲרֹב יָמַי שֶׁיְּסַפֵּר אֶת תְּמִימוּת יַלְדוּתִי טֵרוּף הָאֶלֶף הַזֶּה וְחֶמְלַת הָאֶלֶף

      הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה:

       

      הצניעות שלך עודד מרקיעה שמימה. אפוס קטן? אתה? טוב, נניח. נהניתי מכל מילה משפט ופיסקה. תודה יקירי והמשך כך בדרכך הפיוטית להנות אותנו.

      תודה ו*

      לאה

      תודה מקרב-לב, לאה

       

        6/1/10 09:52:

      40 שנה חלפו ואתה עדיין כותב ..

      זה לא חולף :-)

      מי שיש לו כשרון שכזה רק משביח עם השנים

       


      זֶה כָּל הַסִּפּוּר - מִי יִתְּנֵנִי אֶפּוֹס קָטָן

      בַּעֲרֹב יָמַי שֶׁיְּסַפֵּר אֶת תְּמִימוּת יַלְדוּתִי טֵרוּף הָאֶלֶף הַזֶּה וְחֶמְלַת הָאֶלֶף

      הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה:

       

       

      אמן למילים ולכוונות .

       

       

       

       

       

        6/1/10 09:47:
       מִי יִתְּנֵנִי אֶפּוֹס קָטָן

      בַּעֲרֹב יָמַי שֶׁיְּסַפֵּר אֶת תְּמִימוּת יַלְדוּתִי טֵרוּף הָאֶלֶף הַזֶּה וְחֶמְלַת הָאֶלֶף

      הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה:

       

      הצניעות שלך עודד מרקיעה שמימה. אפוס קטן? אתה? טוב, נניח. נהניתי מכל מילה משפט ופיסקה. תודה יקירי והמשך כך בדרכך הפיוטית להנות אותנו.

      תודה ו*

      לאה

        6/1/10 09:37:

      צטט: פיני רבנו 2010-01-06 08:39:36


       

      לשירתך, עודד, יש פרספקטיבה עמוקה בזמן.  אתה אוסף בה את עברנו הרחוק עד ימינו אלה בסיכום המבטא את הדינאמיקה הבלתי נמנעת של חלום  ושברו.  כל חלום, מרגע שנוצר, סופו להתנפץ כשהוא מושלך ארצה בזעם אל פני המציאות. ככל שהשנים נוקפות חלומות מתנפצים ונתזיו פוגעים בבשרנו בין אם נרצה ובין אם לא.

       

      אבל, עודד, הבט אל מתחת לאדמה וגלה את הפוטנציאל הגלום בה. לא רק מתים טמונים בה אלא גם ניצנים של תקווה.

       

      בשירך הקודם הרחקתָּ עד המקורות של עמנו כדי להיוושע. אני חופר בורות באופן אקראי בזיכרוני הקרוב אליי, ומוצא שם קטעים של ישראל שתנבוט בבוא העת, ללא עזרתו של האל ופועלים ערבים. אני, דומני, צעיר ממך במספר שנים ותקוותיי נותרו עדיין בחלקות אדמה המבטיחות שבסוף כל זה הסוף יסרב להגיע. או שאני, כהרגלי, ממהר לנחם את עצמי.

       

      פיני.

      תודה, פיני. גם אני אופטימי בעניין זה ומוצא את נחמתי בטבע ובהתגלות האל בו

       

        6/1/10 09:35:

      צטט: שלמה אברמוביץ' 2010-01-06 08:35:23

      כשעוסקים בכתיבה משובחת כזו, מקנן בלב חשש אמיתי, להישמע בנאלי בתגובה.

       

      ובכל זאת:

       

      משובח. נקודה

      חן-חן, שלמה

       

        6/1/10 09:34:

      צטט: המון חרמון- הסוויטה. 2010-01-06 08:09:18


      ספסרי הנדל"ן, עושים לביתם,

      אתה לנשמתנו!


      ובלבד שאוצר האלף הבא, חמלה.

       

      תודה עודד על עוד שיר יפה מאין כמותו.

       

      בני

      המון תודה, בני

       

        6/1/10 09:33:

      צטט: שושי1 2010-01-06 07:38:02

      אכן כך הולדנו בתוכנו את האתוס

      אכן כן

       

        6/1/10 09:33:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-01-06 07:37:14


      עודדי,

      לוקחת את הפרוזה השירית שלך ללמידה אצלי בסדנא היום. הרווח שלנו, אין על הכתיבה שלך, אתה הרי יודע. העיקר שאתה אוהב את מה שיוצא ממעיך. יום נפלא אשוב.

      המון תודה, יהודית

       

        6/1/10 09:32:

      צטט: ,תשוקי 2010-01-06 07:13:39

      המקדש הבאהי אינו על יד ביתי

      תל אביבי אנוכי ולא יחפני

      אך דודה שלי פניה גרה בדגניה

      היא עבדה ברפת והיו לה שתי בנות

      כשהיית בן עשר הייתי אני גבר

      בן עשרים עם סיגרית דובק 10

      בזוית הפה ובלורית משוחה בברילנטין

      בנות יפות ידעה הדודה פניה ודגניה

      ואני התהוללתי וציחקתי אותן.

       

      לא רק את דגניה אזכור לטוב

      גם את שירך הזה בעל החלום הרטוב.

       

      שוקי

       

      הצחקתני עד מאוד, ר' שוקי. תודה

       

        6/1/10 09:31:

      צטט: לילית בת גרב 2010-01-06 06:57:27


      נהדר, עודד.

      עד המילה האחרונה.

       

       

      חן-חן, לילית

       

        6/1/10 09:30:

      צטט: ashorer 2010-01-06 06:50:47

      וּלְמָה דּוֹמֶה הַדָּבָר? לִנְטִיעַת

      עֵצִים [לֹא עַל שֵׁם הַבָּרוֹן] שֶׁגִּזְעֵיהֶם קְלִפּוֹת נָרָטִיבִיּוֹת וְהָעֲנָפִים וְהֶעָלִים

      חֻפָּה לִירִית שֶׁל דִּמּוּי וְהַפְשָׁטָה

       

       

      אכן, זהו כל הסיפור

       

      ולמזלנו או לצערנו, תלויה נקודת המבט והאמונה, לא נראה כיצד יתגלגל האלף הזה...אם בכלל הוא יסתיים...

       

       


      מסכים אתך
        6/1/10 08:39:

       

      לשירתך, עודד, יש פרספקטיבה עמוקה בזמן.  אתה אוסף בה את עברנו הרחוק עד ימינו אלה בסיכום המבטא את הדינאמיקה הבלתי נמנעת של חלום  ושברו.  כל חלום, מרגע שנוצר, סופו להתנפץ כשהוא מושלך ארצה בזעם אל פני המציאות. ככל שהשנים נוקפות חלומות מתנפצים ונתזיו פוגעים בבשרנו בין אם נרצה ובין אם לא.

       

      אבל, עודד, הבט אל מתחת לאדמה וגלה את הפוטנציאל הגלום בה. לא רק מתים טמונים בה אלא גם ניצנים של תקווה.

       

      בשירך הקודם הרחקתָּ עד המקורות של עמנו כדי להיוושע. אני חופר בורות באופן אקראי בזיכרוני הקרוב אליי, ומוצא שם קטעים של ישראל שתנבוט בבוא העת, ללא עזרתו של האל ופועלים ערבים. אני, דומני, צעיר ממך במספר שנים ותקוותיי נותרו עדיין בחלקות אדמה המבטיחות שבסוף כל זה הסוף יסרב להגיע. או שאני, כהרגלי, ממהר לנחם את עצמי.

       

      פיני.

      כשעוסקים בכתיבה משובחת כזו, מקנן בלב חשש אמיתי, להישמע בנאלי בתגובה.

       

      ובכל זאת:

       

      משובח. נקודה


      ספסרי הנדל"ן, עושים לביתם,

      אתה לנשמתנו!


      ובלבד שאוצר האלף הבא, חמלה.

       

      תודה עודד על עוד שיר יפה מאין כמותו.

       

      בני

        6/1/10 07:38:
      אכן כך הולדנו בתוכנו את האתוס


      עודדי,

      לוקחת את הפרוזה השירית שלך ללמידה אצלי בסדנא היום. הרווח שלנו, אין על הכתיבה שלך, אתה הרי יודע. העיקר שאתה אוהב את מה שיוצא ממעיך. יום נפלא אשוב.

        6/1/10 07:13:

      המקדש הבאהי אינו על יד ביתי

      תל אביבי אנוכי ולא יחפני

      אך דודה שלי פניה גרה בדגניה

      היא עבדה ברפת והיו לה שתי בנות

      כשהיית בן עשר הייתי אני גבר

      בן עשרים עם סיגרית דובק 10

      בזוית הפה ובלורית משוחה בברילנטין

      בנות יפות ידעה הדודה פניה ודגניה

      ואני התהוללתי וציחקתי אותן.

       

      לא רק את דגניה אזכור לטוב

      גם את שירך הזה בעל החלום הרטוב.

       

      שוקי

       

        6/1/10 06:57:


      נהדר, עודד.

      עד המילה האחרונה.

       

       

        6/1/10 06:50:
      וּלְמָה דּוֹמֶה הַדָּבָר? לִנְטִיעַת

      עֵצִים [לֹא עַל שֵׁם הַבָּרוֹן] שֶׁגִּזְעֵיהֶם קְלִפּוֹת נָרָטִיבִיּוֹת וְהָעֲנָפִים וְהֶעָלִים

      חֻפָּה לִירִית שֶׁל דִּמּוּי וְהַפְשָׁטָה

       

       

      אכן, זהו כל הסיפור

       

      ולמזלנו או לצערנו, תלויה נקודת המבט והאמונה, לא נראה כיצד יתגלגל האלף הזה...אם בכלל הוא יסתיים...

        6/1/10 06:47:

      צטט: יערית 1 2010-01-06 06:45:51


      השורה הזו צדה מאוד את עיני בְּכִתָּה ד' חָגַגְנוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר "מַעֲלֵה הַכַּרְמֶל" שֶׁלְּיַד הַמִּקְדָּשׁ הַבָּהָאִי

      מכירה את בית הספר על המבנה המיוחד שלו, נמצא במרחק של 5 ד' נסיעה מביתי(:

      כותב ניפלא ומוכשר שכמוך

      עונג תמיד לקרוא בך

      חן-חן, זהבית

       

        6/1/10 06:47:

      צטט: קראלה 2010-01-06 06:23:54

      כל אחד והיעוד שלו....

      ואתה קיבלת מתנה לכתוב פרוזה ושירה.

      כדי לתאר סוסים ושדות,כדי שלא נשכח לראות.

      תודה על כישרון מופלא

      ויום נפלא

      המון תודה, קראלה. יום נפלא

       

        6/1/10 06:45:


      השורה הזו צדה מאוד את עיני בְּכִתָּה ד' חָגַגְנוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר "מַעֲלֵה הַכַּרְמֶל" שֶׁלְּיַד הַמִּקְדָּשׁ הַבָּהָאִי

      מכירה את בית הספר על המבנה המיוחד שלו, נמצא במרחק של 5 ד' נסיעה מביתי(:

      כותב ניפלא ומוכשר שכמוך

      עונג תמיד לקרוא בך

        6/1/10 06:23:

      כל אחד והיעוד שלו....

      ואתה קיבלת מתנה לכתוב פרוזה ושירה.

      כדי לתאר סוסים ושדות,כדי שלא נשכח לראות.

      תודה על כישרון מופלא

      ויום נפלא

      פרופיל

      עודד השודד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין