כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מתוך היומן האישי

    ובכל זאת... לא עצרת את הדברים מלהיות

    14 תגובות   יום רביעי, 6/1/10, 14:51

    לא היו לך שום כוונות רציניות

    ובכל זאת, לא עצרת את הדברים מלהיות.

    לא חשבת עליה באופן רציני

    ובכל זאת, זה נראה כל כך אמיתי...

    נתת לה לחוש, להרגיש ולחלום,

    שלחת לה רמזים להיאחז בהם יום-יום,

    היית תמיד זמין, ביליתם זמן רב יחדיו,

    הרבה חשבו שאתם זוג מאוהב.

    גרמת לה לחוש שעבורך היא משהו מיוחד,

    גרמת לה לחכות לך, להיות לבד.

    צברתם יחד שעות ארוכות ומתמשכות

    ועם זאת - לא עצרת את הדברים מלהיות.

    ובעצם, אולי זו הייתה כוונתך מלכתחילה

    רגש אהבה אמיתי היא מעולם לא הכילה,

    רצית רק לשגע לבחורה את הראש

    וחשבת שתוכל להמשיך ולדרוש.

    בפירוש התכוונת לגרום לה לערפול חושים,

    ידעת בדיוק איך לעשות אנשים מתאהבים,

    ואתה צפית על הכל בעיניים שותקות

    ולא עצרת את הדברים מלהיות.

    ואז הגיעה שתיקה ארוכה

    בה הגיעה האכזבה שלה לשיאה.

    ופתאום היא חשה, שכל האהבה

    הפכה לגוש ענק של שנאה.

    קיללה אותך וייחלה שתיכשל,

    דברים שיגרמו לך פשוט להיבהל,

    וכשראתה שאכן התגשמה תפילתה

    פשוט פרצה בצחוק גדול נורא

    פתאום הרגישה, שכמה שאהבה -

    כך בתוכה את השנאה גידלה.

    לא חשבה עוד שאתה חכם,

    חשבה לפתע שאתה הכי טיפש בעולם

    וחשבה שאתה לא עושה את הצעד הצודק

    וככל שאתה ממתין - אתה גורם לה להתרחק.

    חשבה שאין עוד דרך חזרה

    חשבה שלעולם לא יהיה עוד כפי שהיה,

    הרגישה שהשנאה עברה כל גבול אפשרי

    שהרי ידוע שהשנאה היא רגש הרסני.

    לא יודעת מה היה לך במחשבות,

    אך בכל זאת... לא עצרת את הדברים מלהיות.

    ואז, סוף-סוף באה הבינה,

    יצרת שוב קשר, כמו בהתחלה,

    וראיתי בעיניך מבט הערצה,

    מבט לא מובן לי, שגרם לפליאה.

    הקלפים אמרו שזה מכיוון שהרגשת שונה,

    שהדברים אינם מתרחשים באופן דומה,

    שפתאום אתה לא מקבל יחס מיוחד,

    שפתאום אתה הוא זה המסתכל מהצד.

    שאתה חש מקופח, איבדת שליטה,

    ועכשיו - אתה רוצה אותה בחזרה.

    וכעת - אתה מוכן להשקיע בכך הרבה מאמצים

    על מנת להחזיר לקדמותם את פני הדברים.

    ואני, בתגובה, אתן לך להתאמץ לשווא עד כלות,

    ומן הסתם, לא אעצור את הדברים מלהיות...

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/3/10 14:21:


      יקירה הכל בחיים עיניין של טיימינג .

      ובדר"כ זה ככה :

      "הרצוי לא מצוי ,המצוי לא רצוי".

      או שכשאת רוצה הוא לא ממש בעיניין וכשאת משחררת ומרשה לעצמך להרגיש הוא כבר הלך ..או להיפך .

      תפרגני לעצמך ותני לו להוכיח...או שלא .

      מניסיוני יודעת כי ביפצים שבורים לעד יראו את השריטות וההדבקות חיוך.

      וכדי שלא אשמע כבד ,שולחת לך חיבוק ענק .כתבת יפה ונוגע.

       

        26/3/10 10:45:

      צטט: נאה מקיים 2010-03-26 10:23:58

      צטט: שני בלקין 2010-03-26 09:27:20

      צטט: נאה מקיים 2010-03-25 16:19:58


      רוח הדברים לחלוטין מובנת.

       

      רק משהו בסוף צד את עיני וטרד (טוב, לא נסחף...) את מנוחתי.

       

      בסוף, בסוף, את אומרת לו: "ומן הסתם, לא אעצור את הדברים מלהיות..."

      אז משהו פה טיפל'ה לא ברור.

      התעצרי את הדברים מלהיות?

      או שכשהטירוף בינכם יחזור, "לא אעצור את הדברים מלהיות".

      מקווה שזה לא מתחיל להזכיר התפלפלות בדף גמרא או ניתוח פשט בכוילל של אברכים, ואולי רק אני האהבל שלא הבין.

      חג"ש.

      אני אסביר (מזל שאני זוכרת משהו מהבגרות 5 י"ל בספרות...):

      הכותבת היא מסתכלת מהצד.

      בהתחלה האשה בשיר רצתה את הדבר המוזכר, אלא שהוא שיחק משחקים.

      היא התייאשה וויתרה.

      ואז הגבר הבין שהוא רוצה אותה

      ועכשיו הוא יעשה מאמצים להחזיר אותה.

      אבל - הבעיה היא שהוא נזכר מאוחר מידי

      והאשה כבר לא מעוניינת.

      ובגללל שהוא שיחק איתה במשחקים -

      היא תשחק איתו בחזרה.

      כותבת השיר מבינה את זה.

      הגבר לא.

      ולכן הצופה (כותבת השיר, טוב, נו, אני)

      רואה את זה

      אבל מחליטה לא להגיד לו כלום

      לתת לו לרוץ אחריה

      כשהתוצאה ידועה מראש (=שהוא ירוץ לשווא).

      בקיצור: אחוות נשים / מי שהולך לישון עם כלבים שלא יתפלא שהוא מתעורר עם פשפשים, משהו כזה,

      למרות שהכלבים סתם נכנסו למשפט הזה לא בצדק...

       

      ה"נקיון" הפנימי האמיתי, מגיע כשמסתיימים המשחקים.

       

      כשבאמת לא חשוב יותר "להחזיר" לו וכל מיני אינטראקציות שמונעות מכאב.

       

      אנל'א אוהב לדחוף תחת כל פוסט רענן סיסמאות והגיגי חוכמה אבל אהבה חדשה תסיים אצלך את "תורת המשחקים".

       

      מאחל לך כזו.

       

      כל מילה בסלע.

      אצלי זה בכלל הפוך: כי כשאני באמת מעוניינת במישהו - אני לא מסוגלת לשחק איתו משחקים...

       

      האשה שבשיר כבר לא מעוניינת בבחור (השחקן) ולכן היא מחליטה לשחק איתו משחקים.

      הוא זה שיצא המפסיד הגדול,

      כי בגלל המשחקים ששיחק - הפסיד את הבחורה.

      לה כבר לא יכאב. היא כבר לא מעוניינת.

       

        26/3/10 10:23:

      צטט: שני בלקין 2010-03-26 09:27:20

      צטט: נאה מקיים 2010-03-25 16:19:58


      רוח הדברים לחלוטין מובנת.

       

      רק משהו בסוף צד את עיני וטרד (טוב, לא נסחף...) את מנוחתי.

       

      בסוף, בסוף, את אומרת לו: "ומן הסתם, לא אעצור את הדברים מלהיות..."

      אז משהו פה טיפל'ה לא ברור.

      התעצרי את הדברים מלהיות?

      או שכשהטירוף בינכם יחזור, "לא אעצור את הדברים מלהיות".

      מקווה שזה לא מתחיל להזכיר התפלפלות בדף גמרא או ניתוח פשט בכוילל של אברכים, ואולי רק אני האהבל שלא הבין.

      חג"ש.

      אני אסביר (מזל שאני זוכרת משהו מהבגרות 5 י"ל בספרות...):

      הכותבת היא מסתכלת מהצד.

      בהתחלה האשה בשיר רצתה את הדבר המוזכר, אלא שהוא שיחק משחקים.

      היא התייאשה וויתרה.

      ואז הגבר הבין שהוא רוצה אותה

      ועכשיו הוא יעשה מאמצים להחזיר אותה.

      אבל - הבעיה היא שהוא נזכר מאוחר מידי

      והאשה כבר לא מעוניינת.

      ובגללל שהוא שיחק איתה במשחקים -

      היא תשחק איתו בחזרה.

      כותבת השיר מבינה את זה.

      הגבר לא.

      ולכן הצופה (כותבת השיר, טוב, נו, אני)

      רואה את זה

      אבל מחליטה לא להגיד לו כלום

      לתת לו לרוץ אחריה

      כשהתוצאה ידועה מראש (=שהוא ירוץ לשווא).

      בקיצור: אחוות נשים / מי שהולך לישון עם כלבים שלא יתפלא שהוא מתעורר עם פשפשים, משהו כזה,

      למרות שהכלבים סתם נכנסו למשפט הזה לא בצדק...

       

      ה"נקיון" הפנימי האמיתי, מגיע כשמסתיימים המשחקים.

       

      כשבאמת לא חשוב יותר "להחזיר" לו וכל מיני אינטראקציות שמונעות מכאב.

       

      אנל'א אוהב לדחוף תחת כל פוסט רענן סיסמאות והגיגי חוכמה אבל אהבה חדשה תסיים אצלך את "תורת המשחקים".

       

      מאחל לך כזו.

        26/3/10 09:27:

      צטט: נאה מקיים 2010-03-25 16:19:58


      רוח הדברים לחלוטין מובנת.

       

      רק משהו בסוף צד את עיני וטרד (טוב, לא נסחף...) את מנוחתי.

       

      בסוף, בסוף, את אומרת לו: "ומן הסתם, לא אעצור את הדברים מלהיות..."

      אז משהו פה טיפל'ה לא ברור.

      התעצרי את הדברים מלהיות?

      או שכשהטירוף בינכם יחזור, "לא אעצור את הדברים מלהיות".

      מקווה שזה לא מתחיל להזכיר התפלפלות בדף גמרא או ניתוח פשט בכוילל של אברכים, ואולי רק אני האהבל שלא הבין.

      חג"ש.

      אני אסביר (מזל שאני זוכרת משהו מהבגרות 5 י"ל בספרות...):

      הכותבת היא מסתכלת מהצד.

      בהתחלה האשה בשיר רצתה את הדבר המוזכר, אלא שהוא שיחק משחקים.

      היא התייאשה וויתרה.

      ואז הגבר הבין שהוא רוצה אותה

      ועכשיו הוא יעשה מאמצים להחזיר אותה.

      אבל - הבעיה היא שהוא נזכר מאוחר מידי

      והאשה כבר לא מעוניינת.

      ובגללל שהוא שיחק איתה במשחקים -

      היא תשחק איתו בחזרה.

      כותבת השיר מבינה את זה.

      הגבר לא.

      ולכן הצופה (כותבת השיר, טוב, נו, אני)

      רואה את זה

      אבל מחליטה לא להגיד לו כלום

      לתת לו לרוץ אחריה

      כשהתוצאה ידועה מראש (=שהוא ירוץ לשווא).

      בקיצור: אחוות נשים / מי שהולך לישון עם כלבים שלא יתפלא שהוא מתעורר עם פשפשים, משהו כזה,

      למרות שהכלבים סתם נכנסו למשפט הזה לא בצדק...

        25/3/10 16:19:


      רוח הדברים לחלוטין מובנת.

       

      רק משהו בסוף צד את עיני וטרד (טוב, לא נסחף...) את מנוחתי.

       

      בסוף, בסוף, את אומרת לו: "ומן הסתם, לא אעצור את הדברים מלהיות..."

      אז משהו פה טיפל'ה לא ברור.

      התעצרי את הדברים מלהיות?

      או שכשהטירוף בינכם יחזור, "לא אעצור את הדברים מלהיות".

      מקווה שזה לא מתחיל להזכיר התפלפלות בדף גמרא או ניתוח פשט בכוילל של אברכים, ואולי רק אני האהבל שלא הבין.

      חג"ש.

        14/1/10 14:12:


      איזה כייף לראות את התגובות של כולכם,

      ממש מחמם את הלב.

      ואתם כל כך צודקים:

      שירוץ

      מי שמשחק - שלא יבוא בטענות אח"כ...

      הגבול הדק בין שנאה לאהבה...

      הכל נכון.

       

      תודה-תודה לכולכם.

       

      קו דק מפריד...

      בין האהבה לשנאה...:-)

       

      מעולה...:-)

       

      D

       

      *

        14/1/10 12:56:


      יפה ומרגש שני.

      זה מה שקורה למי שמנסה לשחק ברגשותיו של האחר

      לבסוף מגיעה אותה "בינה" והופכת את פני הדברים.

      תני לו לרוץ עכשיו..... :-)

       

        13/1/10 15:00:

      וואו מרגש
        11/1/10 18:18:


      מי שפוגע נפגע = חוק הבומרנג

      תודה על התזכורת:)

        10/1/10 20:12:


      שני

      *

      רהוט,אמיתי ונוגע!

      אהבתי שבסוף תתני לדברים להיות..

      שני בחיים יש הפתעות וכולם בסוף טובות..

        7/1/10 18:16:
      sorry. sounds like childish games to me....
        6/1/10 20:19:

      כתוב נפלא

      מצלצל מוכר

        6/1/10 19:39:

      מקסים שני...

      בהצלחה

      פרופיל

      שני בלקין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין