דבר נדיר שמעתי לא מזמן מהטלויזיה בסלון. נכנסת גברת, אמא לילדים, אישה לגבר חולה סרטן. באה ואומרת דבר שלא ציפיתי לשמוע, בטח לא בעשר בערב ובטח לא בערוץ 2. היא אמרה שהיא באה כדי לשכנע אנשים “לקום מהכורסה”. לא מדובר במבצע עד גמר המלאי ואין היום בחירות, לעדנה קנטי יש מסר לאומה. היא לא משחקת את המשחק של ההאח הגדול ומפרה חוקים מידי יום. בראש ובראשונה את החוק הכי חשוב, כולם חייבים לשבת על הכורסא, אחרת אין טעם לכל המשחק הזה. אפשר להשפיע פעם בשבוע על ידי שליחת SMS ולהיות עדים מהבית בהליך הדמוקרטי, אבל לא לצאת מהסלון. עדנה מספרת שהיא מתעדת מחסומים של צה"ל, עד לא מזמן זה היה נשמע מטופש ושמאלני מידי. למה לי לנסוע לאיזה מחסום עזוב, שגם החיילים לא רוצים להיות שם וחוץ מזה אני רואה אותם כמעט כל יום בחדשות. היום אני מבין שלא הכל אני רואה. אני לא רואה מה עובר על חייל שבודק ערבייה, איך מרגיש חייל שמפנה מתנחל, איך הוא נראה בסוף יום כזה ומה הוא לוקח אתו ליום שלמחרת. אני מרגיש שבעידן הדיגיטלי, איבדנו את החשיבות של החוויה והחשיבות של נפש. לא התפלאתי שפורסמו עצומות נגד עדנה קנטי, הרי היא עוף מוזר בתקשורת הישראלית. צופה במחסומים שווה באופן ישיר "לעוכרת ישראל”. חברי כנסת טוענים שהיא קוראת למרד, עם זה אני מסכים, הרי לקום מהכורסה נוגד את הערכים של הדמוקרטיה הישראלית. עלינו לשבת עד שיקראו לנו "קומו להצביע" , נחכה ונראה מי יודח ומי ישאר, אם יצטרפו דיירים חדשים או לא, זה כבר לא בשליטתנו.
 |