ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
צלצול של מלחמת הכוכבים...אחי הגדול בטלפון "במבול?" " אה?" "זוכרת, שישי בערב אצלנו?" "זוכרת, זוכרת, יש משהו מיוחד שאתה רוצה?" "רק שתבואי במבול ותאספי את ג'וניור והנועה שלו...ותביאי איזו עוגה או שתיים, לא כל יום אחיך בן 36"
לא כל יום מחר בלילה תהיה בן 36 ואנחנו נבוא, כולנו לחגוג לך יומולדת, ארוחת ערב, אצלך בבלאגן הנפלא שלכם ותהיה שם הנועה שלך שצריכה להיות כבר בת שבע כמעט ותגדל להיות מלכת יופי, ותהיה שם פיצית שהיא כבר בת ארבע כמעט וכל- כך דומה לך ובעצם זה אומר שכל-כך דומה לי, ואבא אומר "את רואה, ככה, ככה בדיוק היית שהיית קטנה" ותהיה שם המרית שלך ("אמא, למה במבול קוראת לך מרית? זה כמו שאבא קורא לה במבול, נועה, זה שם כזה שרק היא קוראת לי ככה") עם בטן גדולה שאתם לא רוצים לדעת מה יש בה אבל אתה לא מפסיק להגיד שמה שיבוא הוא ברכה... ויבוא ג'וניור עם הנועה שלו שפגש באמריקה וחזר איתה לפה, ואתה לא מפסיק להגיד לה כמה היא רזה ושתאכל משהו, והיא אומרת שהיא אוכלת מלא אבל עם כל הריקודים הללו לא נשאר כלום בגוף, ואתה מחבק ומסובב אותה "בואי לרקוד, בואי נרקוד קצת" ומסובב וצוחק ולוקח את הורד בין השיניים, והיא, מנסה להסביר לך שריקודים לטיניים זה לא מה שהיא לומדת ואז אתה חוטף את המרית שלך עם הבטן הגדולה ומסובב וצוחק... ויבואו אמא ואבא שמאז שהם סבא וסבתא אנחנו מעניינים אותם כקליפת השום ונשב כולנו ליד שולחן העץ הגדול ויהיה הסלט הגדול ש"זו המומחיות שלי" כי אתה יודע לשים קצת דבש ברוטב...ותחבר לפיצית סינר קטן שהיא לא תתלכלך והיא תעשה את הפרצוף המרדן הזה של "לא רוצה" <ושוב אבא יגיד "את רואה, ככה, ככה היית עושה שהיית קטנה"> אז תחבר אחד גם סביב הצוואר שלך ושל נועה שלך ושל המרית שלך ותצחק....
ונספר שוב איך הלכת עם ג'וניור לבחור טבעת לנועה שלו והתווכחתם שעה ואתה רצית לעזור לו לשלם ואבא הסביר שאי-אפשר שרק הוא צריך ובאתם כולכם אלי שאעזור לכם וסיימנו את הערב הזה עם טבעת מרהיבה אבל בשתי מידות גדולה מידיי...
ואתה תשאל אותי איך באוניברסיטה ושוב נתווכח שאיך בכלל אפשר לחקור אחריות חברתית של תאגידים שעצם המושג הוא שגוי ותאגידים חייבים להרוויח ומספיק עם החרטוט הזה ואז אתרגז ואתה תצחק...ותחבק אותי...
ובסוף , אחרי שהילדות ישפכו , נועה עם השמלה החדשה שאמא קנתה לה, פיצית בלי בגדים - כי היא שונאת - מכורבלת בתוך שמיכות הטלויזיה שלכם... ואבא ואמא יפרשו כי הם כבר עייפים ומחר עבודה אני אגיד למרית שלך שתלך לישון ואני אסדר כבר וג'וניור ישים מים לקפה ונשב שלושתינו ונדבר וניצחק ונגיד לך שוב מזל טוב כי אתה כבר בחצי השני של חייך וניצחק ותחבק אותי
בעולם מקביל היינו משפחה כזו והיית עדיין בכור ואני הייתי עדיין אחות קטנה
מחר נלך, אני וג'וניור, להרים לך כוסית, להיזכר ולהתגעגע, ולדמיין את כל שהיה יכול לקרות |
פקה-פקה
בתגובה על זה כמו לחיות בלי חוש הומור
א ח א ב
בתגובה על הוא סיפר לי
קרפודלה
בתגובה על Take 2
amnondahan
בתגובה על פשרות
סילבר טאון
בתגובה על אחד לחייך
לומפומפיר
בתגובה על Keren Ann : Lay your Head Down
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (43)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אלוהים זה העיף אותי וטילטל מבפנים.
מה כבר אפשר לומר? שלא תדעי בחייך עוד צער
תנחומיי
מעטות הפעמים שאני קורא משהו ומשהו זז בתוכי,ולאורך הפוסט פיתחתי חיוך דבילי ומפרגן על הפנים,ובשורות הסיום שלך העלת לי דמעות לעיינים.
כתבת את זה הכי מדהים שאפשר לכתוב משהו כזה ,תודה לך שחלקת את זה.
כתבת מגניב
והשיר, השיר המקסים הזה...
עוד נפגש סביבו.. אני מבטיח..
תזכרי את השורה הזאת :-)
זה ממש פצע.
זו הסיבה שהוא ממש מתאחה.
מצטער
במקרה לגמרי התגלגלתי לכאן ומיד נשביתי בקסמייך
קראתי בנשימה עצורה ונותרתי דומעת עם גוש חונק בגרון..
אין לי מילים לנחם, מנסיוני אין משהו שבאמת אפשר להגיד או לכתוב שמקל על הכאב.
שולחת רק חיבוק, מהלב , חזק כזה. אמיתי.
*
התגלגלתי אלייך במקרה,
דרך בלוג אחר
ונהיו לי עיניים זולגות וגרון מלא.
התאווה שלכם לחיים,
ההנאה הפשוטה מהדברים הקטנים, ניכרת כ"כ בכתיבה שלך.
מרגישים את הכאב כמו גם את הכוח המופלא להמשיך.
דקירה בלב.
אבל זה היה שווה.
פוסט מצויין.
כנראה שהחיים קצת פחות.
קראתי.
הייתי צריך.
אחד הקשים, אחד הדוקרים, אחד הטובים,
אז יש דבר שלם יותר מלב שבור?
כשהזכרונות חלק מהחיים. ולא החיים חלק מהזכרונות. כשהתקוות הן לעתיד ולא לעבר נשכח. כשהתקווה לחיות את העתיד ולא את העבר. להביט קדימה ולא לשכוח. ולא לעלות לקברי צדיקים כי מעפר באנו ולעפר נשוב הללויה.
איך היתה הכוסית שהרמתם? שווה?
געגועים לאח.
צבטת לי את הלב
והרטבת לי את העינים.
משתתפת מאוד בצערך...
מגמגם תנחומים ועילג
תודה.
כתבת כל כך פשוט ויפה וברור
והתמונות עולות ונמוגות
כמו אד מן המילים
שיהפוך לגשם
וירחץ את הלב
מכאב
-
ואצלי כשפוגש מוות
הלב תמיד מגמגם
אנלא יודע מה שמך, אבל אני רוצה שתדעי מה אני רוצה
יודעת מה אני רוצה?
אני רוצה שיאהב אותך גבר
אני רוצה שתהיי מאוהבת
שתהיי נאהבת עד מאד
לנצח, אמיתי כזה, לא סרט.
בלי משחקים בלי דאווינים.
בלי קשיחות וציניות של אינפנטילים.
אני רוצה שתהיי אמא לעשרה ילדים
לפחות
אם לא יותר
אני רוצה שירכלו עלייך השכנים
ובעיקר השכנות
כי את אמא
אמא לבנים ולבנות
את כל כך מקסימה
שמחי אותי
בבשורת האהבה.
מת עלייך :)
פצע בנשמה שלא קל לכסות,
הכאב בולט, הוא חבט בי בפסקה האחרונה..
מקווה בשבילך שעם הזמן הכאב יכהה
בחיים אחרים "הבלגן השמח" הזה היה נרשם כעוד יום הולדת
ובמציאות הנוכחית זה כל כך משמעותי, משמעותי עד כדי כך
שהיינו מוותרים על הון ועל המון כדי לחגוג עם מי שחסר לנו.
והנחמה, הנחמה אינה מצוייה במילים קרפו...
היא מצויה בלב ובידיעה, הזכרונות המתוקים של כל הרגעים שנאספו
והיום הם שמרכיבים את האישיות החדשה של אחיך
זאת שאת לומדת לקיים איתה יחסים בין שני עולמות
הוא שמחייך למראה הנותרים מאחוריו ורווה נחת
ואתם שנותרתם לשמור על זיכרו עד יומכם האחרון.
פוסט קורע ונוגע
כואב ודוקר ....
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1381480
" צודקים הם אלו אשר אומרים כי על אדם לאכול קורטוב של מלח עם חברו בטרם יוכל להכיר אותו ."
[ דון קיחוטה \ מיגל דה סרוואנטס ]
תודה ינצ'
תודה לךאת הגיבורה שלי , מרית אחת....
וזכרונות מתוקים של עתיד שאולי יכל להיות
תודה יקירה
היי חברה,
קוראת אותך פעמיים
וכנראה שבראשונה הייתי מאוד עייפה מלהבין.
סלחי לי.
החיוך ירד לגמרי
עצוב,
מה שהיה - זכרונות
ומה שיכול היה להיות, אבדן.
חלל פעור,.
אוי זה כואב!
קראתי הבוקר וזה השפיע לי על כל היום. מניח שעליך זה משפיע מעט יותר...
ליבי
עצוב ומרגש.
שלא תדעו עוד צער.....
לחיים!
שבת שלום
קשה
מה נותר להוסיף, אין גדולים מכם!
אני בטוח שאתם יודעים כמה...
שתי תחושות הציפו אותי כשקראתי: האחת, געגוע מטורף. השנייה - שככה בדיוק זה היה נראה.
עם הבלאגן המטורף, עם צחוק של ילדים, עם ארוחות משפחתיות, עם סלט החצילים של מירה, עם המקבובה, הטורשי, המעקוד וסלט הגברים. עם הסיפורים הבלתי נגמרים על גורי. עם הרבה יין ושמחה. עם חומוס ובמבה.
עם ועם ועם ובלעדייך.
היום יש יותם. ואורי ונועם. והרבה שמחה. ואתה איתנו. שומר. מייעץ. מצחיק.
מזל טוב אהוב שלי.
אוהבת אותך מרית שלי.
ריגשת אותי איך שהעלת את זה...
אין לי מה להגיד...
קשה מאוד להתמודד עם מוות
עד השנה הבאה עם בוא הגשמים ושוב,
גלגל המוות מול גלגל החיים מסיעים עגלה במעגל אינסופי.
נוגע...
"הולכת ובאה"
וגם אני ניסיתי את זה וגיליתי שכלום לא משתנה, ואת החיבוק שלך אצרוך לי עכשיו
תודה מיני
הולכת ובאה, ועדיין אין לי מילים משלי.
מחבקת.
תשאיר אותו, את החיוך, כי בסוף זה הוא שצריך להישאר.
ואין נחמה גדולה מזו של חיבוק
תודה יקירה על החוםאיך הצלחת בסוף למחוק את החיוך שהיה לי לכל אורך קריאת הפוסט.
עצוב.
בא לי לחבק אותך
נשיקות...
ענבל,
אפסו מילותי למקרא השורה התחתונה.
קטונתי מלהגיב אבל אם זה עוזר במשהו - שולח אליך חיבוק חזק במיוחד.
איי
הלב שלי פועם בקצב אחר עכשיו
אני מצטער... תנחומי.
כואב הרגע הזה שאנחנו גדלים והם לא...
מצטערת , מאוד, יקרתי על הכאב