רכבות ניתן לשמוע את התכנית בכל עת בקישור: http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=355438 רכבות הן הסיפור של היום, רכבות נוסעים ורכבות מסע, רכבות שלום ורכבות הביתה. רכבות שפיספסנו ורכבות שעליהן היינו רוצים להיות. ועם מוסיקה שאני אוהבת ומקווה שתאהבו גם אתםובלי אף מילה על הרכבות ההן... נתחיל עם רכבת איטית ולאט לאט נגביר את הקצב- רכבת איטית באה-בוב דילן.************************************************************************************************************** צליל שקשוק של קרונות רכבת, מעורר בי תמיד את כמיהת הנדודים, חלומות על מקומות רחוקים, מסעות ארוכי דרך, צליל שריקה ארוך בתוך לילות אפלים. אנשים נייחים מוסעים ממקום למקום בקטרי ברזל. פסי רכבת הם עורקים, עורקי תחבורה- והדם הזורם בהם הוא הרכבות. האנשים שבתוכן לא נעים, סבילים הם מוסעים ממקום למקום, לפי בחירתם, והרכבות נעות. משחק תחבורה ענקי עם אנשים קטנים במדים, מסיטים ידיות הילוכים מכניסים קרונות למנהרות חצובות בהרים. לגשרי ענק מעל נהרות שוצפים, לעיקול רך מסביב לגבעות מזדמנות או לנסיעה ישרה מהירה לאורך חופים זהובים.בפנים ארוזים בקופסאות מתכת. אנשים נוסעים, מחליפים מקום במקום, אוויר באוויר, נעים ומתקדמים וחוזרים חזרה, באי שקט שאינו מתיר השתהות והמתנה או חיים במקום אחד. צריך לזוז, צריך לנוע , צריך להגיע ממקום למקום, להתקדם להשתנות לנסוע לא לוותר על התנועה. לקחת בתוך שיקשוק הקרונות פיסות חיים לשיבוץ במקומות אחרים, לחפש את הפיסה המתאימה, ליום לשעה לרגע של השתנות ונגיעה במקומות אחרים. "כל המקומות בהם לא הייתי קוראים לי לבוא ************************************************************************************* התחושה הזו של המרחקים והנדודים והמסע נעלמת כשאני מגיעה לתחנה, הרכבת פה לא רחוקה, היא כאן על יד בקריית מוצקין או קריית חיים עם תחנות זהות, דוכן ממתקים מעוצב עם סחלב חם וכריכים ומסטיקים. תא שירותים ואוטומט כרטיסים, היא לא נוסעת רחוק, לכל היותר עד נהרייה בצפון או באר שבע בדרום, אין לה יבשות לחצות, ומשך הזמן הארוך ביותר לישיבה בה הוא שעתיים או שלוש, הרכבות שלנו מוצפות בחיילים בדרכם לבסיס, אנשים בדרכם לעבודה, ועיתונים יומיים שמישהו כבר פתר בהם את התשבץ, פעם הייתה עגלת מממתקים. היום לכל היותר עובר נער עם קופסת קרטון וביגעלך, איזו מן רכבת זו שאין לה מרחקים לגמוע, והיא נטולת קסם נדודים, מה נשאר ממנה בחיינו כאן, כלי תחבורה, בלי קסם בלי רומנטיקה, בלי ציפיות. אולי רכבת כזו בכלל צריך לעצור. 1. רכבות- דני רובס / stop that train- bob marly ********************************************************************************** בלי מזרח תיכון חדש, עורק תחבורה אחד מרכזי, חותך את הארץ – חוצה ישראל מצד לצד אפילו לא עד הקצה. אבל מסיע ומשנע ומקצר פקקים, למי שרק מצליח להגיע. פעם הייתה כאן רכבת אחרת, והיו חלומות על מסילת הברזל החיג'אזית שתחבר את חלקי המזרח התיכון, שתעביר אותנו הלבנטינים מארץ לארץ ותגיע אפילו למסילות שינחיתו אותנו בנסיעתן לאירופה. חלום העולם המחובר נע על קווים אחרים דרך האינטרנט עכשיו אני יכולה לדבר כמעט עם כל אחד בכל העולם אבל ברכבת אני יכולה לנסוע רק לכאן. השריד האחרון של מרחקים היה ברכבת העמק. אני מכירה את הפסים החלודים, שבחורף מתכסים בעשבים רכים ירוקים ובפרחים, אני מכירה חלק מהנופים שבתוכם היא עוברת, אני מכירה את החלום על מזרח תיכון אחר שבו אפשר וצריך לעבור בלי שנאה וגבולות מחוף לחוף ומעיר לעיר ומארץ לארץ ברכבת. אני חושבת שאני יכולה לחלום את הפוטנציאל, את רכבת השלום שלנו סמל לנורמליות שאנחנו לא מכירים. נורמליות שמאפשרת לאנשים מעבר מארץ לארץ ללא חשש, מתוך סקרנות וצורך ורב גוניות. לא לנו, לנו אין רכבת חוצת יבשת ולא קווים של התחברות למזרח התיכון. נותרנו כאן נטועים – תקועים בקרקע בלי להיות שייכים לאזור הצמיחה, מובדלים במכוון, מסרבים להיטמע להיות חלק ממרחב המחיה שלנו- שבויים במלחמותינו והצדקות דרכינו- לא מקום טוב לרכבות- צדקת דרך, לא לרכבת השלום-Peace train- cat stivence *************************************************************************************** מה שנשאר הן התחנות הבריטיות או העות'מאניות שלאורכה, כמה שרידי פסים ואולי איפשהוא איזו גרוטאת קטר מתפוררת שעומדת כבר שנים בשמש ובגשם ובחמסינים האיומים שלנו ומחלידה ונעלמת כמו החלומות שאולי היו כאן פעם על משהו אחר.הרכבת המיתולוגית שלנו – עוד לפני שהושבתי את עצמי על ספסלי רכבת מרופדים, הכרתי את מסילת הברזל של העמק ואת האגדות על הקצב המדהים שלה שאיפשר לעלות ולרדת ממנה בזמן הנסיעה. איך התנהלה בעמק ממקום למקום כבדה ואיטית כמו הקצב של המזרח התיכון, טכנולוגיה שתולה בארץ של עגלות חמורים וגמלים, במחוז מוזנח של אימפריה כזו או אחרת.השרידים שלה עוד שם מספרים סיפור שהיה יכול להיות אחר מזרח תיכון חדש או ישן, פאזל של חיים אחרים, נטולי קרבות.אבל רכבות אחרות הביאו אל ספינות אירופה אנשים שלא היה להם מקום אחר, ברכבת הם חיברו את סיפור חזרתם לחיים, מייצרים בית במקום שלא היו בו מעולם, ומגיעים כדי לראות שהם לא לבד כאן. זו לא ארץ ריקה, לא ארץ ללא עם גם אם אנחנו עם ללא ארץ- כאן כבר יש אנשים, ומלחמות ומאבקים, ולא מצאנו את הדרך לאמץ את רכבת העמק – חלק ממסילת הברזל החיג'אזית הדמיונית שיכלה לחבר ביחד את המזרח התיכון אילו היינו מוכנים להשתייך או מוכנים להשתנות .....רכבת העמק- יהונתן גפן.********************************************************************************* אני עומדת בתחנת רכבת גדולה , אירופאית, אמיתית , כזו שלוקחת אנשים רחוק באמת, כזו שמחברת בין ארצות, יש לי כרטיס ביד אבל הכתוב בו לא ברור לי, לא ברור לי לאן ומה מספר הרכבת והרציף, אני רק יודעת שהיא עוד מעט יוצאת, זו לא רכבת הביתה, את זה אני יודעת אני באמצע מסע גדול, רוצה להגיע מ... אל... הרעש בתחנה רב אנשים מדברים וצועקיםורכבות נכנסות ויוצאות, שריקות קטרים ושקשוק קרונות, המספור לא ברור לי. רציפים נפרשים מצדדי ולפני, בכל רציף, רכבת עם ריח מרחקים והרפתקה, ואני לא יודעת על איזו מהן לעלות, לא לאן הן נוסעות ולא לאן אני רוצה להגיע. אז אולי זה לא חשוב, אשאר כאן בלימבו הזה בדרך אל ומ ואחכה, פתאום אני יודעת- אני מחפשת את רציף תשע ושלושת רבעי, עם הרכבת האדומה, להוגוורטס לבית הספר לקוסמים שם אוכל אחרי מסע מוזר ברכבת לא קיימת להפוך למה שארצה ולהיות כל דבר מקומקום חשמלי עד ספל תה, למה שארצה להיות ספל תה?האורות מתעממים , רכבות יוצאות, אני עוד לא החלטתי על מה לעלות, רכבת אחרונה הביתה יוצאת בעוד 3 דקות, נראה שאעלה אליה, אם אין לאן ללכת- אולי שווה לחזור..במוסיקה בקצב נסיעה וההתקדמותLast train home- pat metheny *********************************************************************************לפני לא מעט שנים במלחמת המפרץ השנייה, ארזתי הכל באמצע סדנה לישראלים פלשתינים וצפון איריים והתחלתי לחזור הביתה מהעיירה האיטלקית הקטנה שבה שהינו, הידיעות מכאן קראו לי לקחת רכבת ראשונה ולחזור לילדים שלי לאיש שלי ולחיי, לא הייתי לבד את החדשות שמע איתי יחד פלשתיני משכם, יחד ארזנו מזוודות בדרך הביתה לארץ השסועה שלנו. בלב דופק ובדאגה הגענו לתחנת הרכבת של רוברטו בדרך למילאנו, מלאי אמונה בסדר והדיוק האירופאי. שנינו ישראלית ופלשתיני שלא יכולים להיגמל מהדאגה ומהמלחמה תועים בתחנת רכבת מבלבלת וישנה, שכל קשר בין לוח הזמנים שלה לזמני יציאת הרכבות מקרי בלבד.גוררים מזוודות כבדות מגרם מדרגות אחד לשני ורעש רכבות נורא וקריאות ברמקולים, ושנינו אחוזי דאגה- לבית, למלחמה, ולמטוס שהזמנו בו מקום ברגע האחרון ושאולי נפספס.פיספנו רכבת אחת למילאנו ועוד אחת, והזמן עובר ואנחנו תועים בדרך נכנסים לרציפים הפוכים ובסוף מוצאים את הרכבת הנכונה רגע לפני שעזבה את התחנה. ישבנו שם בקרון, שני אנשים מאותו חבל ארץ ומעולמות שונים, הרכבת הסריחה והאוויר היה דחוס וצפוף נורא, ומשהו בינינו נפתח ודיברנו מלב אל לב על הבית ועל המלחמות שאליהם אנחנו חוזרים, הרכבת שקשקה אני סיפרתי על חיי והוא סיפר על עבודתו באונר"א, על הילדים שלו ואיך נראה יומו ועל כמיהה למימוש זכותו האיסלאמית לאישה שניה. כל המגדר שלי התקומם בתוכי, והיה מוכן לצאת למלחמה...אבל ידעתי שלא אראה אותו שוב, שזו רק נסיעה ברכבת אז הרפיתי מהמחאה והקשבתי באמת הקשבתי כמו שאפשר להקשיב לחבר למסע ולמדתי משהו על ביגמיה ועל כמה קשה לוותר על זכויות כשהן ניתנות גם אם הן רומסות אנשים אחרים, משווה כל מילה שלו על נשים לדרך שבה אנחנו משתמשים בזכויות שלנו לשלילת זכויות כלפי אנשים אחרים ולא רק כלפי העם שלו. והחלטתי שאנחנו לא כל כך שונים.והרכבת שקשקה והסריחה והתקדמה עד מילאנו רקע לצלילי השיחה השקטים. יהודיה ישראלית ומוסלמי פלשתיני משכם ברכבת איטלקית חוזרים בחזרה למלחמה לטילים עיראקיים שלא ממש מבדילים ביניהם.בתוך רכבת באירופה לנסוע, לנסוע והעיקר שלא להישאר שלושה ימים לסוף הקיץ, שלושה לילות לשכוח אבל בסוף למה אתה חוזר בתוך רכבת לנסוע לנסוע, לנסוע אבל בסוף למה אתה חוזר למה אני חוזרת רכבת באירופה- קרן פלס התכנית משודרת בכל עת בקישור: http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=355438 ***********************************************************************************רכבות מושוות לעיתים קרובות למסע החיים, אנחנו נעים ברכבת אקספרס מהירה, רואים אורות בקצה המנהרה ואילו לא אורות היציאה אלה אורות הרכבת שבאה מולנו. תחנות רכבת הן הזדמנויות חוזרות לבחור מסלולים ומסעות וכיווני חיים. הנסיעה ברכבת כמוה כבריחה, כהזדמנות, כהתחלה חדשה. התחנות הן נקודות של זמן בחיינו להשתהות לחיים במקום אחד לפרק זמן כזה או אחר, עד שנעלה לרכבת הבאה.וחס וחלילה שלא נפספס את הרכבת שזה עתה עברה בתחנה.הרכבת עברה בתחנה- אסתר שמיר. במחוזות האלו הרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח.... ומזה ומזה למסילת הברזל משתרעים במחוזות אלו מרחבים עצומים של מדבר- סארי אוזק או הסארוזק הערבות הצהובות התיכונות. במחוזות האילו נמדד כל מרחק בזיקתו למסילת הברזל, כמו ממין קו גריניץ'... והרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח...."המילים האלו פותחות את הפרק השני מתוך הספר "והיום איננו כלה" של צ'יינגיס אייטמטוב- ספר קזחי מהיפים והמרתקים שקראתי אי פעם שמביא את סיפור יום מסע בחייו של פועל רכבת ומפעיל תחנת רכבת בערבות קזחסטן. קצה העולם שמאלה ומרכז היקום של חייו. שממנו הוא יורד ליום אחד של מסע לבית הקברות של אנה בות עם סיפורו הנורא. עוצר את חייו לקבורה של שותף וידיד קרוב. כשלצידו הגמל המופלא שלו,ולוקח אותנו למסע בעולם זר ורחוק ומוזר. מסע חיים המתנהלים בתוך וסביב המסילה והרכבות העוברות בה, וההיסטוריה קורית בה ומעט האנשים שחיים בה הם משל לעולם כולו. ספר מופלא שמוריד לזמן הקריאה אותנו מרכבת חיינו לשעות של מסע בעולמו. ואם עוד לא קראתם אותו ואם אתם בדרך למסע או שאתם יכולים לקחת איתכם רק ספר אחד- קחו אותו- "והיום איננו כלה" וכעת לשיר היפהפה שאין לו שום קשר לסיפור הזה Lonesome train- jjcale.ולצליליו אנחנו נפרדים לעוד סופשבוע שהבטיחו בו קצת גשם, סופשבוע שבו נחות מסילות הברזל ודוממים הקטרים, נוחו גם אתם תנשמו את הגשם אם יהיה הוא ממשיך להיות נדיר, ותחלמו על מסעות ברכבות חייכם בקצב שאתם רוצים. להאזנה בכל עת בקישור: http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=355438 התכנית משודרת מדי יום חמישי בשעה 17:00ברדיו אורנים ועולה לאתר ה icast מיד לאחר מכן. ברדיו או
|