לפני כמה חודשים היה ב"בארבי" בתל אביב ערב מחווה לאהוד בנאי והפליטים. אביב גדג' (אלג'יר) עלה בסוף ונתן את השדות האדומים. חיפוש קצר ב – You tube הביא את הביצוע ישר למחשב הביתה - הנה הלינק: (http://www.youtube.com/watch?v=2xBahQ4J7pg)
יש גם ביצוע היסטרי של עברי לידר ל"שדות האדומים" ואפשר לשמוע אותו כאן - הנה עוד לינק: http://www.youtube.com/watch?v=yVO9FDxopMA&feature=related
לא משנה מי מנגן את "השדות האדומים" - האדמה רועדת כשהגיטרות חורכות את הלילה והבטן מתהפכת מהמילים המתגלגלות. הלכתי ל – You tube לחפש את המקור. קוטנר מעלה בשנה האחרונה המון תוכן לרשת. אפשר לשמוע ולראות את כל "מאמי" כמו אז, כמו שהכרתי, כמו שהיה ב"צוותא", כשהיינו עומדים בצד, הופעה אחרי הופעה, פעם אחרי פעם, ערב אחרי ערב. כל הסט. כל השירים. כל המילים. והמנגינות. מי היה מאמין ש – Google תביא לעולם את You tube ותאפשר לכולנו להתנתק מהטלוויזיה.
"מאמי - אופרת רוק", You tube, השבוע, "השדות האדומים". אהוד בנאי נראה כמו זהר ארגוב. יוסי אלפנט עומד על הבמה עם ה- Rickenbacker החומה וחולצת המעוינים הבלתי אפשרית בשחור ולבן. ז'אן ז'אק גולבדברג עובד על התופים כמו שאף אחד לא העיז אף פעם. גילי סמנטה עדיין ילד. מוסקונה בתפקיד חייו. מזי כהן בתפקיד מזי כהן. שפי ישי בקלידים. יוסי מר חיים על העיבודים. הילל מיטלפונקט כתב. והפליטים ניגנו. ניגנו את הנצח. המוסיקה הולמת בכל הכוח. הסאונד היסטרי והיסטורי. יוסי אלפנט נוגע בשמים, פותח דיסטורשן כמעט בכל שיר, מכשף את הבמה, נוגע במיתרים כמו שאף אחד לא יכול. נותן בשלוש שנים דחוסות ובלתי נשכחות שלושים שנות קריירה פוטנציאלית, רגע לנפי שנשאר ממנו רק זיכרון וגעגוע.
"מאמי – אופרת רוק" עדיין רלוונטית, עדיין כואבת. עדיין כועסת ומטלטלת. לא מבין למה הצוות לא חוזר לבמה עם המוסיקה בת האלמוות הזאת, ומי שהצליח להשאר בחיים. לא ברור לי איך במדינת הקאמבק שלנו, תמיד בסוף, אנחנו נשארים עם כוורת ומופע הארנבות של דוקטור קספר.
"הפליטים" של אהוד בנאי טסו גבוה מדי, קרוב מדי לשמש, נשרפו באור ולא הצליחו לנחות על הקרקע בשלום. "מאמי – אופרת רוק" זה מה שנשאר (חוץ מ- "אהוד בנאי והפליטים", כמובן, אבל זה לפוסט אחר) מההרכב הכי מוכשר וחשוב בהיסטוריה של הרוק הישראלי, הרכב ש- 50% ממנו (אלפנט ז"ל, גולדברג ז"ל, סמטנה יבל"א, זייד יבל"א) בודקים עכשיו סאונד בשביל ג'ים מוריסון למעלה.
You tube הוא המתנה של Google לכולנו. האתר הבלתי אפשרי הזה פתוח לכולם, עדיין, ללא תשלום, עד שמישהו ימצא דרך לחייב אותנו גם כאן. עד אז – תגבירו ווליום ותנצלו את הרגע. יאללה. מדברים. |