0
על דרורים ואנשים ומה שבינייהם / יעל פריאל
היום הדרור הקטן, שוב בא לבקרני. לצייץ לי שלומות ממרפסת ביתי. בדרך כלל הוא נוהג לעמוד על המזגן, מקפץ לו שם בעליצות שלווה כמנהגו. בתי שואלת אם זהו תמיד - אותו הדרור ? ואני עונה לה שנראה לי שכן. אם להביט על כך לוגית, הרי שכנראה התרגל ומרגיש לו בנוח לפוש קמעה ואם להיות טיפה מיסטית, אולי זו איזו נשמה קרובה - אהובה, שבאה לבקרני, לראות - השלום לי ולאמר לי - אני כאן, גם אם הלכתי מזמן, בנפשי עודני כאן והיא שזורה לעד בזו שלך, כחוט שגם המוות אינו יכול לו.
היום הדרור הקטן או שמא הדרורה (ואין זה כלל משנה לי, כי נשמה היא נשמה ) קיפץ מהמזגן לאורך מעקה מסתור הכביסה, בדילוגים וציוצים שופעי חיים. כנראה שהרגיש היום נוח במיוחד ואולי זה משום, שהוא נושא במקורו הקטן, שיר אהבה ותיקווה לרגע הקיים ולאלו שעוד עתידים וצופן לי הזמן.
פיסת מציאות /יעל פריאל
בין צמד דרורים מלקטי שיירים, בצבעים עזים שוקקי חיים ודבורה אחת קטנה טרודה בשלה, תרה אחר צוף, באדנית הסמוכה ישבנו אני ואתה בלי הרבה מילים או דברים... מביטים זה בזו מחויכים.
|