בעוד מספר שעות אני עומד לעבור ניתוח בברך, לא רציני, כך מספרים לי ואכן אני מאמין שתוך כמה שעות אני כבר אחזור הביתה אחרי הניתוח. עשיתי תאונת דרכים לפני 3 חודשים (החלקתי על כתם שמן עם הקטנוע שלי) ונחבלתי בברך (קרע ברצועה ופגיעות במיניסקוס ובסחוס) וחבלה בגידי הכתף. נשמע זוועה, אבל לשמחתי כבר אחרי כמה ימים הלכתי ונסעתי ונהגתי (נו, אין ברירה, נכון?). כיום אני עובד ועושה כמעט הכל וכמובן מופיע במופעי קסמים וטלפתיה. עדיין הכתף מציקה לי אבל הברך מגבילה אותי בעיקר בעלייה וירידה של מדרגות. אז סוף סוף היום יהיה הניתוח, ואח"כ, כך אני מקווה, אוכל לחזור לספורט ולפעילות מלאה ובלי כאבים.

 

ואיך כל זה קשור לכותרת שלמעלה? ובכן, טילפנו אלי כמה חברים לאחל לי בהצלחה וכולם שאלו אותי - נו, אתה מתרגש? עניתי להם שלא. ובאמת, למה אני לא מתרגש מזה? יש הרבה דברים שאני לא מתרגש מהם - נסיעות לחו"ל, אירועים חשובים ועוד. אז אולי שום דבר לא מרגש אותי? ממש לא! גיליתי שאני מתרגש ממוזיקה - למשל שיר מקסים שאהבתי פעם ופתאום אני שומע אותו מחדש, או לא לראות את אחת הבנות שלי יומיים שלושה בגלל טיול למשל, ואז מתרגש לקראת הפגישה איתן מחדש, אני מתרגש מקסם חדש ומדהים ואם אתאמץ אולי אזכר בעוד דברים.

 

אז למה בעצם אנחנו מתרגשים מדברים מסוימים ולא מאחרים? מה זה בעצם ההתרגשות? האם ואיך ניתן לרגש אחרים? ואם נתקדם הלאה למה שאני – אמן קסמים וטלפתיה, האם ואיך ניתן לרגש את הקהל במהלך המופע?

 

מה דעתכם?

 רונן