הערבי ניצח  

העימות המרהיב בין ח"כ ג'מאל זחאלקה לדן מרגלית ורונן ברגמן, פריים אחרי פריים 

התקשיתי להאמין, קראתי את כתבתו של זיו איתי שוב ושוב, שפשפתי עיני, ולא האמנתי שזה אכן אמיתי. 

ועדת בדיקה של האו"ם בראשות השופט גולדסטון חקרה את פעולות ישראל ב"עופרת יצוקה" והעלתה שורת חשדות לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.

היא דרשה לחייב את ישראל לקיים חקירה, אם לא חיצונית אז לכל הפחות פנימי.

בתגובה, ישראל עירערה על לגיטימיות הדוח – למה לדון בתוכן הטענות כשאפשר לצעוק שגולדסטון אנטישמי?

ובדיקה מעולם לא נעשתה.

 תחת זאת נמשך המצור על עזה, גם במלאות שנה למבצע. 

הרי אף אחד לא חושב שיש כאן עניין שצריך לברר.

התקשורת, ב-95 אחוז ממנה, בוודאי לא חושבת כך. 

כך, הוזמן ח"כ ג'מאל זחאלקה לאולפן "ערב חדש" של דן מרגלית ורונן ברגמן, יום לאחר שהשתתף בהפגנת תמיכה בתושבי עזה הנאנקים תחת המצור. 

צמד המראיינים מחכה לו בפינה. הערבי עומד להיתפס. מדוע? משום שבאותה הפגנה שבה השתתף, נטל ח"כ ערבי אחר, טאלב-א-סנע, את הטלפון הנייד והשמיע מעברו השני של הקו את איסמעיל הנייה. זחאלקה היה שם, כלומר היה שותף לדבר עבירה. 

מרגלית לא דן בתוכן הטענה אלא רק במסגרת שלה, זו שמשתנה בכל רקע נתון (התנחלות חדשה, אמירה חדשה – בכולם יש כדי לשנות את המסגרת).לכן, סופו שיהפוך בעצמו לאחר מאלופי העולם בפורמליסטיקה. 

זחאלקה אומר עם שבריר חיוך בקצה הפה שאת הנייה היו שמחים לראיין עיתונאים ישראלים רבים.גם ב- YNET, האתר בבעלות המו"ל שמשלם לברגמן משכורת, פירסם את דברי הנייה באותה הפגנה. 

אבל שוב, לא זה מה שחשוב חוזר ומגדיש זחאלקה.

מה שחשוב הוא קול הזעקה של המצור ש"אין לו אח ורע בעולם".  

כאן תפס מרגלית פיקוד.הוא לא חושב שהמצב בעזה מידרדר מבחינה הומניטארית. 

לגבי ברגמן, דומה שאין לו שום יכולת לתפוס מה היא מחאה אמיתית על הרג וקטל ומה היא אמירה צינית של פוליטרוק. 

זחאלקה אומר שלא כותרת מעניינת אותו אלא שוב, להזכיר שבמבצע זה נהרגו 1,400 איש, ושלמרות הדרישה בדוח גולדסטון – העניין לא נבדק כלל. 

זחאלקה מצטט את פוקו: "אסור לתת לפוליטיקה להשאיר אחריה שובל של אומללות וסבל". 

שתי ה'חבובות' בתגובה: "זה בטח...ודאי...ברור...". אבל בד בבד אין להם שום יכולת לראות שזה בדיוק מה שהם עושים ברגעים אלה ממש. 

זחאלקה, על כן, מגיש את התרגום בשטח, למתקשים:"יש סבל גדול בעזה וכל אדם בעל מצפון צריך להיות חירש לגמרי כדי לא להבחין בו". 

מרגלית עונה: אחרי אלפי קסאמים זה לא בדיוק ככה, 

"ואחרי 1.400 הרוגים? ו- 400 ילדים? עונה זחאלקה. מרגלית: "מה לעשות שחמאס ממשיך לירות", ומכשיר למעשה במחי משפט הרג של מאות חפים מפשע. 

"מה לעשות שאהוד ברק שומע מוסיקה קלאסית והורג ילדים?" הוא עונה. 

זהו רגע האמת. המיינסטרים הישראלי עומת עם ליבת הטענה בנוגע למבצע בעזה. 

מרגלית – סוכן מיינסטרים לפרנסתו זה שנים – לא מסוגל להתמודד. הוא שובר את הכלים ואומר לזחאלקה "זו חוצפה". כלומר מעביר את הדיון למישור אישי. 

"החוצפה היא ההרג", הוא עונה. 

"אני חי בדמוקרטיה" אומר מרגלית. 

באותה "דמוקרטיה" שמרגלית מדבר עליה מוכח בשניות אלה ממש איך לא ניתן לקיים דיון בשאלות של מוסר. 

"אתה מראיין, תשאל אותי שאלות ואל תגיד חוצפה", עונה הערבי. 

זחאלקה – "אני אכפת לי! אני לא רוצה שייהרג אף ילד!",

אך דבריו נקטעים בגסות ע"י מרגלית – עיתונאי חצר. 

ועוד ועוד... 

קיצור תולדות הכיבוש בשבע דקות וחצי של סרטון יוטיוב: להתעמר בערבי.