30 הדקות שלוקח לפיצה להגיע לפתח הדלת יכולות להימשך לנצח, והן תלויות כמובן במידת הרעב של המזמין/ים, עד שפתאום נשמע הצלצול הגואל והשליח עומד בדלת ומדיף ריח של פפרוני, בצל וגבינה חמה עם נגיעות של לחם שום ובקבוק קולה. מה עושים אם כך רעבי כל העולם בזמן שהשליח של הפיצה המיוחלת מגיע? אז ככה, לפי סקר שנערך לאחרונה בראש המצעד, כמה לא מפתיע, יותר ממחצית מהרעבים צורחים על הכלב שלהם בניסיון להרגיע אותו לפני שיקפוץ על השליח ויהרוס את הפיצה לה הם מחכים בקיבות כלות.

מיד אחריהם מגיעים צופי הטלוויזיה, שזו דרך אגב הפעילות הכי שכיחה בבית עם קרוב לרבע מהנסקרים. אבל זה לא נגמר כאן, לא זו בלבד שהם צופים בטלוויזיה, אלא שעוצמת הקול בטלוויזיה כל כך חזקה עד שהם בקושי שומעים את הצלצול של פעמון האינטרקום / הדלת. אחריהם נמצאים כל אלה שבדיוק הדליקו את הטלוויזיה (באמת!) עם כ-10% מהמשיבים. את המקום הרביעי חולקים אלו שעומדים בדלת עם הכסף ביד ואלו שסופרים את העודף שנשאר להם בכיסים. ובמקום האחרון והחביב נמצאים כל אלה שבדיוק נגמר להם הכסף הקטן ומבקשים מהשליח הממהר (המקבילה המציאותית של הארנב מעליסה בארץ הפלאות) דקה, אבל רק דקה לרדת איתם לפיצוציה למטה לפרוט את הכסף כדי שיוכל לקבל טיפ. לא משנה כמה הוא מסביר להם שיש לו אפילו עודף ממאתיים הם כבר התחילו לרדת במדרגות. ככה זה שחוסכים על בקבוק קולה במשלוח...