כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    זמן המנדלה

    הגיל והתרגיל

    6 תגובות   יום שישי , 8/1/10, 00:32


    מגיל צעיר עסקתי בחיפושים רוחניים. אני מניחה שהיה בכך מן הסקרנות. אנתרופולוגית, הסטורית ותחושה ברורה ש"לא יכול להיות שזה הכל". אבל נודה על האמת, המניע העיקרי, במבט לאחור היה פאניקה. היי, הייתי חייבת משהו שירגיע אותי. לא יתכן שאהיה עלה נידף. שהרגשות יכשכשו בי כמו בכלב. אז למדתי מדיטציה, הלכתי לקורסים, סדנאות, קבוצות עבודה. קראתי ערימות של ספרים: קסטנדה, שטיינר, גורדג'ייף, טרונגפה, אושו - רשימה חלקית, וגם ספרי פילוסופיה, פסיכולוגיה ואם נשאר זמן גם ספרות יפה. אבל זה לא עזר. בחיים כמו בחיים. בכל זאת הייתי חרדה, לחוצה, מרוכזת בעצמי ותמיד רוצה להיות במקום אחר. התווכחתי עם עצמי, התחשבנתי, פחדתי מעצמי ומאחרים. הייתי מכורה לאיך זה נראה. לא סתם בחרתי במקצוע ויזואלי. הכי חשוב היה איך זה נראה. האסתטיקה, היופי, מראית העין.

    קשה לשים את האצבע על הרגע המדוייק ואולי לא היה רגע כזה. לאט לאט משהו נרגע. כמה ערכים נטמעו בחיי, על אחרים ויתרתי. עדיין חשוב לי איך זה נראה, אבל אני לא לוקחת את עצמי כל כך ברצינות וגם הזולת הנקרה בדרכי זוכה ליחס יותר חומל ואוהד. עדיין כועסת לעיתים אבל קל לי לעבור הלאה. לא נאחזת בחוויה או מפגש, משחררת בקלות. מחוברת יותר לאיך אני מרגישה מאשר לאיך אני חושבת שזה צריך להיות.

    לפעמים יש לי תחושות ברורות ומשמחות של אהבה, הכרת תודה, יראת כבוד לטבע והנאה מהפשוט והלבבי. אני פנויה וקשובה יותר לעומד מולי ולעיתים "רואה" אותו לעומק. בשורה התחתונה - בעיני, וזה מאד אישי כנראה, גיל 50 עדיף לגמרי על גיל 20 . לא אופנתי כל כך בתרבות שלנו אבל תמיד העדפתי מבוגרים חכמים ואני שמחה להצטרף לזקני השבט.

     

    ולסיום: אתכם שעברתם כמה דברים בחיים אני שואלת: מתי הייתם במיטבכם? אז או עכשיו? ולמה?

    ואתכם הצעירים אני שואלת: מה יהיה העוגן? הדבר שיוביל אתכם בדרכי החיים עם חוסן פנימי. במה תתמידו?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/1/10 13:56:

      ומתוך האוסף הלא קטן המצוי בתחום הרוחני, אם כי במידה רבה רבים בתוכו חופפים,

      אציע עוגן לצעירים ולפחות צעירים. לכל מי שנשמה עדיין באפו,

      עוגן מבית המדרש של קרלוס קסטנדה,

      "המוות כיועץ".

      במקום לברוח מהדבר הכי מפחיד שקיים להנכיח אותו בחיינו בכל רגע.

       

        19/1/10 12:49:

      הי,

      אענה כצעיר שעבר כמה דברים בחיים.

      העוגן הוא תובנות של יחידי סגולה שהצליחו להרחיק לכת וראות ולהציץ "מעבר לפרגוד".

      אפשר ללמוד מנסיונם של אחרים.

      הגיל באמת לא יכול לעמוד מול התרגיל.

        10/1/10 08:37:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2010-01-08 15:50:50


      אחרי 50 זה טוב - התובנות (פעם לא אהבתי את המילה), קבלת עצמנו (אם)

       

      תסכולים, אצלי הם רק בעניני בריאות וכושר, אחרי הכל קצת התחמצננו...

       

      * :))

       עלית על נקודה חיונית וחשובה להרגשה טובה, שמצדיקה פוסט שלם: התחזוקה.

       בקרוב...

      ובינתיים, על בסיס קבוע פעם פעמיים בשבוע

      דבר אחד שמעלה את רמת הסרוטונין (כלומר קשור בתנועה נמרצת יחסית) למשל הליכה בחוץ.

       

       

       

       

        10/1/10 08:24:

      צטט: בבואה 2010-01-08 12:01:52

      יסמין יקרה

       

      איזה כיף לקרוא על המסע

      שמוביל לפשטות ולקבלה.

       

      אהבתי מאד

      ממני יעל הרפז

       תודה יעל, זה הכיוון

       


      אחרי 50 זה טוב - התובנות (פעם לא אהבתי את המילה), קבלת עצמנו (אם)

       

      תסכולים, אצלי הם רק בעניני בריאות וכושר, אחרי הכל קצת התחמצננו...

       

      * :))

        8/1/10 12:01:

      יסמין יקרה

       

      איזה כיף לקרוא על המסע

      שמוביל לפשטות ולקבלה.

       

      אהבתי מאד

      ממני יעל הרפז

      פרופיל

      יסמין shelan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין