כותרות TheMarker >
    ';

    על נישואין, גרושין, גברים ונשים ומה שביניהם - בלוג גירושין

    שלום לכולם, אני עו\"ד, המופיעה בבתי משפט, בתחום דיני המשפחה. אני עוסקת בגרושין, הסדרי ראיה ומשמורת, מזונות חלוקת רכוש והכול מתוך ראיה רחבה ויצירתית, תוך שילוב תחומים נוספים שלמדתי כמו פסיכולוגיה ורפואה אלטרנטיבית. אני מתעניינת בתחומים שהזכרתי מכל היבטיהם.

    אשמח לקרוא את תגובותיכם, אודות מה שכתבתי ומה עמדתכם בנושאים שהעליתי.

    כל המידע המוצג בבלוג הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל ייעוץ מקצועי משפטי ו/או אחר לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

    0

    חזקת הגיל הרך - הסוף?

    52 תגובות   יום שישי , 8/1/10, 08:55


    חזקת הגיל הרך – הסוף?



    במקום אמא או אבא, אמא ואבא 



    לפני מספר שנים, התקשר אלי אדם וסיפר את סיפורו העצוב והכואב. הוא סיפר לי על גרושתו אשר במשך שנים נכרה אותו מבנותיו, אותן הוא לא ראה במשך שנים, למרות כל ניסיונותיו ומאבקיו. 



    בעקבות זאת, כתבתי את המאמר " מי ישמור על הילדים?" מאמר שפורסם בהיקף נרחב כולל באתר משרד החינוך (לאחר שהממונה על זכויות התלמיד גב' טובה בן ארי פנתה אלי ובקשה לפרסמו שם). 


    http://yaelgil.co.il/user/page.php?id=10

     


    במאמר זה אני קוראת למחוקק, לקבוע בחוק הדרכה הורית חובה לכל הורה מתגרש. זאת, על מנת למנוע מקרים מן הסוג שתיארתי לעיל. הסתת ילדים נגד אחד ההורים, פוגעת בנפשו של הילד וגורמת לו לנזקים חמורים ביותר. אנחנו, כהורים, כבני אדם בוגרים, חייבים להתעלם מכל רגש שלילי שיש לנו כלפי ההורה ממנו אנו מתגרשים ולא לערב את ילדינו. אנחנו כהורים, חייבים להתעלות כדי לגדל ילדים בריאים. 

     

    המחוקק הישראלי קבע בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות את מה שמכונה "חזקת הגיל הרך". על פי חזקה זו, לעת גירושין, כל הילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת אמם, למעט במקרים חריגים. ואני שאלתי את עצמי, למה צריך לבחור? למה המחוקק מחייב אותנו לנהל מאבקים על גבם של הילדים? למה לא לתת לילדים את מה שמובן מאליו? לא אמא או אבא, אלא אמא ואבא – משמורת משותפת כברירת מחדל חוקית, כפי שקיים ברוב מדינות המערב מזה שנים רבות. 

     

    כתבתי מספר מאמרים בנושא :  

    http://yaelgil.co.il/user/page.php?id=21

    http://yaelgil.co.il/user/page.php?id=34

    וכן מספר כתבות אשר פורסמו בעיתונות. 

     

    לדוגמה :  http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/012/800.html


    כמו כן, השתתפתי מיזמתי בישיבת הכנסת בנושא מסקנות הביניים של ועדת שניט ושם נאמתי והבהרתי את עמדתי.


    http://cafe.themarker.com/view.php?t=507353 

     

    ועדת שניט, קבעה בדו"ח הביניים שלה, כי יש לבטל את חזקת הגיל הרך, אך היא לא קבעה כל חזקה חלופית. קביעה זו, הנה קביעה חשובה, אך לא מספיקה, כי המאבקים ימשיכו להתנהל. כל עוד החוק במדינת ישראל אינו מכיר באבות כחלק בלתי נפרד משני ההורים, המאבקים ימשיכו, ההסתות תמשכנה, יקום עוד דור של ילדים שיגדלו בלי אבא, עוד דור שסובל מאימת המאבקים של אמא או אבא במקום לקבוע את המובן מאליו אמא ואבא.

     

    כשההורים אינם מתגרשים, יש שני הורים, למה לשנות? האם לפתע לעת גירושין, אחד מן ההורים הופך למיותר, לבלתי חשוב לילדים? למעט מקרים חריגים, של הורה לא נורמטיבי, שמסכן את הילדים, מכה אותם או מתעלל בהם, יש להותיר את המשמורת על הילדים אצל שני ההורים. 

     

    פרופ' אבי שגיא שוורץ (דיקן הפקולטה למדעי החברה וראש המכון להתפתחות הילד באוניברסיטת חיפה) וד"ר תרצה יואלס (מנהלת מכון תמוז) פעלו בצורה בלתי נלאית כדי להבהיר לועדת שניט, את נושא ההורות השוויונית ולבטל את חזקת הגיל הרך. 

     

    בנספח ה' לדו"ח הביניים, כתבו שני המלומדים הללו בין השאר כדלקמן : " חזקת הגיל הרך, שנותנת עדיפות מוחלטת לאם כהורה לילדים עד גיל 6, מבוססת על דוקטרינה פסיכולוגית מיושנת ולא נתמכת מחקר, כלל ועיקר, המוכרת כ"דוקטרינת הגיל הרך". מאז התמסדותה של דוקטרינה זו במאה ה - 19  אין לה שום גיבוי מחקרי לתקפותה. נהפוך הוא, הדוקטרינה נמצאת בסתירה גמורה לנתונים מחקריים  והיא גם אינה תואמת את ממצאי תיאוריית ההתקשרות המבוססת כולה על מאות ואולי אלפי מחקרים סדורים ושיטתיים. לפיכך אלה המאמצים את דוקטרינת חזקת הגיל הרך עושים זאת אם מתוך אי הבנת התחום, אם על בסיס דעות קדומות וסטריאוטיפים לא מבוססים, אם מתוך שיקולים פוליטיים ולבסוף משיקולים טקטיים שמונחים על ידי עורכי דין. אי לכך, מכלול שיקולים אלה תורמים לקיומה של דוקטרינה היוצרת סיכונים למכביר עבור הילד. "

     

    עוד הם כותבים :


     " מדעי ההתפתחות היישומיים מציעים לנו פרדיגמה מקצועית מעודכנת והמשגה אחרת של המושג "מסוגלות הורית". על פי הגישה ההתפתחותית אין צורך ב"רישיון להורות", כלומר ההורה הנורמטיבי לא נבחן ביכולתו ואין מקום למדוד את ביצועיו.  בדרך כלל אנו מגלים כי מרבית ההורים מאופיינים בהורות נורמטיבית ותפקוד ראוי בהתאם, גם בקרב מקרים מאד קשים של גירושין. יש לזכור, כי ערב לפני המרוץ של בעל פגוע אל בית הדין הרבני, עקב בגידה של אשתו, סביר להניח כי גם היא וגם הוא היו הורים נורמטיביים לחלוטין. עצם פתיחת תיק בבית המשפט והעצמתו לעתים, להליך אדוורסרי ותקפני, יגרור אל תוכו גם מעורבות של פסיכולוגים (קליניים בדרך כלל) שיתבקשו להעריך את המסוגלות ההורית של ההורים, לתת "רישיון הורי". מעצם הכשרתם יש להניח שהם יעשו זאת על בסיס תיאוריה לא רלבנטית ומשום כך באמצעות שימוש בכלים בלתי רלבנטיים כמו הרורשך."


    ועוד הם מבהירים :


     " במצב הנהוג כיום, הגורמים במערכת – עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, עורכי דין, שופטים  - בדרך כלל מעדיפים להכריע במחלוקת בין ההורים ולהעדיף לצורך ההחלטה את אחד מהם, עובדה שלעתים עשויה להערים קשיים לגבי מעורבותו של ההורה השני. זה פתרון "קל" ונוח, אלא שהוא מחטיא את המטרה: האומנם טובת הילד הסתייעה, או שמא טובתו של ההורה המועדף על ידי המערכת?  התוצאה לטווח רחוק של החלטה שכזו היא פגיעה אפשרית  ביחסים בין ההורה הלא מועדף לבין ילדו. מקומו של אותו הורה עשוי להישחק והוא עלול לאבד את מעמדו כהורה בעל חשיבות מרכזית. זהו מצב שעלול להוביל את הילד לסיכון התפתחותי, כולל חשש לניכור כלפי ההורה הלא משמורן, במקרים הקשים.בהקשר זה מן הראוי להתייחס למספר עבודות מרכזיות בכל הנוגע למחקר על טובת ילדים שהוריהם מתגרשים. העבודה המשמעותית ביותר היא הסקירה המטה-אנליטית אודות הסתגלות ילדים להסדרי משמורת משותפת לעומת משמורת יחידנית (זה הוא מחקר-על שמאחד בתוכו באופן סטטיסטי את כל המחקרים הזמינים בתחום ומביא להכללה מעבר למחקרים ספציפיים).(Bauserman, 2002)  החוקר השווה תוצאות של 33 מחקרים שונים, שבדקו אלפי מקרים של משמורת הורית משותפת, משמורת יחידנית ומשפחות שלמות, והגיע למסקנה שלמשמורת הורית משותפת יתרונות בתחומי תפקוד רבים של הילד על פני משמורת של הורה אחד. מתברר שילדים, הנמצאים באחריות משותפת של הוריהם, דומים בתפקודם והתפתחותם לילדים הגדלים במשפחות שלמות. מחקרים נוספים בתחום אף הם מבססים ממצא זה, כי קיימת חשיבות מכרעת למעורבות שני ההורים בחייו של הילד.  ממצאים אלה הולכים יד ביד עם הכיוונים שמוצעים על פי תיאוריית ההתקשרות."


    אני לא רוצה להלאות אתכם חברי היקרים. הייתי יכולה למלא עשרות עמודים בניתוח נושא זה שהוא אחד הנושאים החשובים בעיני והיקרים ללבי באופן אישי. אני מאמינה כי פגיעתה של "חזקת הגיל הרך" הנה קשה ביותר.


    איני מזלזלת חס ושלום בתפקידה ובמעמדה של האם בחיי הילדים. מי כמוני יודעת באופן אישי, כי אהבתה של אם הנה גדולה ועצומה ומהווה מקור לא אכזב לילדיה. יחד עם זאת, כך אף אהבתו של אב.


    זאת ועוד, הצפייה והדרישה החברתית מאם הנה כה גבוהה עד שלעיתים מזומנות, היא אינה מאפשרת לאם לממש את עצמה כאדם, כפי שהיא מאפשרת לאב.


                הדרישה לשוויון זכויות מלא אינה צריכה  להיות דרישה בעלמא. 
     

    אך חשוב מהכול, טובתם, שלומם ובריאותם של ילדינו דורשים שני הורים מתפקדים בחייהם. זו לא רק זכות להיות הורה ובעיני זו זכות גדולה, אלא זו חובה. מהרגע שמגיח הילד לאוויר העולם, אנחנו כהורים מחויבים כלפיו וחייבים לאפשר לו לגדול ולצמוח כאדם בריא, תוך שאנו נותנים את דעתנו על כל צרכיו ומצוקותיו ושמים אותם בקדמת הבמה.

     

               אני רוצה להביא לקראת סיום שני ציטוטים מני רבים שיש באמתחתי. האחד מפי כבוד השופט חיים
               כהן מע"א 653/72 יהלומי נ' יהלומי:
     
     
    "רחוק אני מלזלזל בצורך לבצע פסקי-דין וצווים של בתי-המשפט ובתי-דין מוסמכים בכל חומר הדין ובכל האמצעים אשר החוק מעמיד לרשות המוציאים-לפועל ; ומסכים אני, עם כל הכבוד, למה שאמר חברי הנכבד, השופט ברנזון, ב-בג"צ 40/63, , הנ"ל, שבדרך כלל "לא נוכל להרשות שפסק-דין של בית-דין מוסמך בארץ יושם לאל על-ידי כך שהחייב יעשה דין לעצמו וללא כל סיבה חוקית יסרב לקיימו מפני שנוח לו שלא לקיימו" (שם, בע' 1713). הוספתי "בדרך כלל", מפני שיודע אני לפחות עניין אחד היוצא מן הכלל - הוא עניין הפגיעה בנפש ילדים קטינים. לעניין זה אמרתי שם, שכאשר "טובת ילד קטין מונחת על כף המאזניים . . . . . מוחל אני בנפש חפצה על כבודם של בתי-המשפט, ובלבד שלא ייפגעו שלומם וטובתם של ילדי ישראל".

     


     השני הוא מפי המשפטן רונאלד ק. הנרי בעדותו בסנאט האמריקאי בוושינגטון שם הוא אמר בין השאר כדלקמן :


     "כשלעצמי, אדם נשוי עם ילדים, שאף פעם לא התגרש, אני יכול להבין את הכאב וההרס של הגירושים רק באורח עקיף. הורי זוגתי התגרשו כשהיתה רק בת 5. היא לא הבינה למה אבא שלה לא אהב אותה יותר, ולמה נפגש אתה לעתים רחוקות. אבא, כמובן, אהב אותה כמקודם, אבל הורחק ממנה על ידי "צו ביקורים סטנדרטי" שלא התחשב בתנאיו וחובותיו של קצין בצבא. לקח לקוני ולאביה 30 שנה בקירוב להתגבר על הכאב וליצור מחדש  מה שאני מקבל כיחסים נורמליים של אב-בת. הרבה ילדים לעולם לא מתגברים על מה שבתי המשפט שללו מהם."

     

    בימים אלו, מסיימת ועדת שניט את עבודתה והיא מתעתדת להגיש את הדו"ח הסופי מטעמה.

     

    ואני שואלת אתכם חברי היקרים, מה עמדתכם בסוגיות אלו?  


     


    דרג את התוכן:

      תגובות (52)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/3/10 13:10:

      צטט: לא רק נסיך 2010-03-17 10:21:08

      אהבתי את מה שכתבת
      השאלה שלי מה קורה
      אם האם עוברת לגור במרחק  פי 2 מהמרחק שהיא הייתה  גרה
      אבל עדין המקום הזה נכלל בהסכם הגירושין שגובש ?

       

       

      אין ספק שזו בעיה. יש לי לקוח שהעביר את כל משפחתו החדשה המונה 5 נפשות, בקרבת מקום לאם. יש אפשרות לעשות הסכמים יותר דווקניים, עם קביעת רדיוס מגורים קטן יותר ולפעמים אין ברירה אז נוסעים. יש אנשים שבמשך שנים מסיעים את הילדים מעיר לעיר, גם נשואים שילדיהם לומדים בעיר מרוחקת וגם גרושים. כמובן, רצוי להגיע להסדר הסעות עם הגרושה, כך שההסעות תתחלקנה ולא תפולנה על כתפיו של האב בלבד.
        17/3/10 10:21:
      אהבתי את מה שכתבת
      השאלה שלי מה קורה
      אם האם עוברת לגור במרחק  פי 2 מהמרחק שהיא הייתה  גרה
      אבל עדין המקום הזה נכלל בהסכם הגירושין שגובש ?
        15/1/10 16:41:

      צטט: ענת_ב 2010-01-14 13:22:59

      אל נא נשכח שחלק מהילדים בגיל הרך עדין יונקים, ולא ייתכן שיכפו על אמא להפסיק להניק רק בגלל גירושין.

      יש מקום לחוק הגיל הרך! אולי לא עד גיל שש.

       

       

       

      ענת חביבה,

      יתכן גם יתכן שיכפו על האם להפסיק להניק: הטרם שמעת על חלב אם ההופך את הולד למכור להרואין ?

      אל תתני לציניות שינקתי משדי אמי להטעותך

      חוק הגיל הרך מעיד על קיבעון מחשבתם של המחוקקים - חבורה שזוכה למעט מאוד הערכה בקרב הציבור החושב בישראל

      יישום חוק הגיל הרך מעיד על רפיסותם של היושבים על כס המשפט - עוד חבורה שאיננה זוכה לקרדיט רב מדי בקרב... נכון...

      חוק הגיל הרך הוא בראש ובראשונה בבואה של חברה מזרח תיכונית שהגיגיה הפילוסופיים באים לידי ביטוי בעיקר בהגדרת מקצועה של אמו של השופט במגרשי כדורגל,

      איפה שביל הזהב ?

      בחינוך נאור מגיל 0 להתנהלות חברתית נאורה שתקטין פערי מאבקים על חשבון אגו של הורים שנכשלו.

      לפיכך - יקירתי, זה שהיה הוא שיהיה, וחוק הגיל הרך ימשיך להיות קונטרוורסלי -  נתון להכרעתם של מחוקקים שגונבים עבודות סמינריוניות בנסיון לזכות בתואר אקדמי, שופטים מקבלי שוחד שבורחים לפרו, ועורכי דין שמיומנותם המקצועית ניתנת לרכישה על ידי ההורה שידו משגת יותר.

      ואולי - הואיל והמצב המשפטי איננו נראה מבטיח - כדאי פשוט לדחות את הגירושים עד לאחר שהילדים יהיו בגירים ובינתיים ינהלו הבעל והאשה חיים כפולים זה מאחורי גבו של זה, ובא גואל לציון ולחוק הגיל הרך...

        15/1/10 12:16:

      איש מהמגיבים פה לא התייחס להיבט הכלכלי, שלפיו אבות רבים מעוניינים במשמורת משותפת גם אם אינם רואים את הילדים בפועל - מביאים אותם לסבתא, או לחברה החדשה שלהם או ווטאבר - כדי לשלם מזונות מופחתים. זה לא שכולם נהיו 'הגבר החדש'' ומעוניינים לבלות עם ילדיהם שעות על גבי שעות על חשבון הקריירה. 

      זה לא הניסיון האישי שלי. אצלנו המשמורת כחוק אצלי אבל בפועל משותפת והכל לפי רצון הילדים (הגדולים). אבל זה ניסיון של נשים רבות. 

        15/1/10 08:57:

      צטט: זאב בק 2010-01-14 13:52:29

      צטט: ענת_ב 2010-01-14 13:22:59

      אל נא נשכח שחלק מהילדים בגיל הרך עדין יונקים, ולא ייתכן שיכפו על אמא להפסיק להניק רק בגלל גירושין.

      יש מקום לחוק הגיל הרך! אולי לא עד גיל שש.

       

       

       

      ענת החביבה,

      האמא שהטביעה את ביתה בירקון (או אפשרה לבן זוגה לעשות כן) לא המתינה עד שביתה תחגוג את יום הולדתה השישי.

      לכן מבחן האישיות של מורן איננו רעיון כה רע.

      הקושי הוא שלפעמים בן הזוג הוא זה שמספק את התיק האדום להטמנת גופת התינוקת.

      לכן מבחן ההנקה, איך לומר, קצת בעייתי.

      יש גברים שהצליחו ללמוד להחזיק בקבוק בין אצבעותיהם השעירות...

       

      יקירי,

      הטיעון שלך לא קשור למה שאמרתי.

      אני מדברת על תינוקות יונקים! לא ייתכן שהחוק או האבא יחליט עד איזה גיל. אן לי ספק שאבות יכולים להאכיל מצויין מבקבוק, אבל בכ"ז המזון הטבעי לתינוק הוא חלב אם וזכותו לקבל אותו ובוודאי לא למנוע זאת ממנו בשל גירושין. ההנקה זה לא מבחן - זה זכות.

       

      אני מסכימה לחלוטין עם חשיבותו של האבא במרקם המשפחתי לא פחות מהאמא. אבל לא צריך לשפוך את התינוק עם המים.

      סוגיה מעניינת. כתבת ניפלא.

      ישר כח!!!!

      אי אפשר יותר מכוכב אחד, אז אני מוסיפה פה עוד כמה.... :-)

      *****

        14/1/10 15:05:

      צטט: דליה מ. 2010-01-14 11:44:33

      הבעיה היא שיש למעלה מארבע מאות אלף

      ילדים שאינם מקבלים את המזונות מאביהם.

      לא ניתן לאכוף את החוק. יש לכך הרבה

      השלכות ומאות אלפי ילדים בסיכון.

      מערכת המשפט צריכה לבדוק את עצמה

      לפני שהיא תבדוק התאמה הורית!

       

       

      מערכת המשפט צריכה לבדוק את עצמה...

       

      נו, באמת... וואללה  ??!

      להזמין 37 נאשמים ל 8:30 בבוקר לתיקי הקראה (כל ה 37 לאותה דקה) כשהשופטת מגיעה ב 9:30....

      למלא פוטוקולים שמחצית מדברי הסניגורים והתובעים נשמטו מהם....

      למנות שופטים תוך ניצול העובדה שעמך ישראל לא כל כך מכיר את המושג נפוטיזם...

      ואם שופט נרדם במהלך הדיון - להיות מנומס, לכחכך בגרון או להפיל קלסר כדי לא להיות מואשם זילות...

      ולהחזיר את השופט הנמלט מפרו....

      ואז לצפות שהשופטים יורו על מבחני התאמה אישית להורות....

      קודם צריך מבחני התאמה למשרת שופט, לא  ?

       

        14/1/10 13:52:

      צטט: ענת_ב 2010-01-14 13:22:59

      אל נא נשכח שחלק מהילדים בגיל הרך עדין יונקים, ולא ייתכן שיכפו על אמא להפסיק להניק רק בגלל גירושין.

      יש מקום לחוק הגיל הרך! אולי לא עד גיל שש.

       

       

       

      ענת החביבה,

      האמא שהטביעה את ביתה בירקון (או אפשרה לבן זוגה לעשות כן) לא המתינה עד שביתה תחגוג את יום הולדתה השישי.

      לכן מבחן האישיות של מורן איננו רעיון כה רע.

      הקושי הוא שלפעמים בן הזוג הוא זה שמספק את התיק האדום להטמנת גופת התינוקת.

      לכן מבחן ההנקה, איך לומר, קצת בעייתי.

      יש גברים שהצליחו ללמוד להחזיק בקבוק בין אצבעותיהם השעירות...

        14/1/10 13:47:

      צטט: עו"ד מורן סמון 2010-01-14 11:23:17

      צהריים טובים יעל,

      העלית כאן נושא חשוב, שהוא גם קרוב לליבי.

      אני בעד ביטול חוק חזקת הגיל הרך והסתמכות על "מבחני אישיות" בקביעה למי מגיעה המשמורת.

      כאן פרטתי את דעותיי בנושא

      תודה ויישר כוח,

      מורן.

       

       

      אהבתי.

      "מבחני אישיות" לא רק בקביעת משמורת.

      מבחני אישיות על עצם הבשלות הנפשית להקמת משפחה וקבלת אחריות על הבאת צאצאים.

      פתגם סיני עתיק כבר דן בחזון הזה וקבע: "בוקרה פי אל מישמיש"...

       

        14/1/10 13:40:

      את כותבת:


      בעקבות זאת, כתבתי את המאמר " מי ישמור על הילדים?" מאמר שפורסם בהיקף נרחב כולל באתר משרד החינוך (לאחר שהממונה על זכויות התלמיד גב' טובה בן ארי פנתה אלי ובקשה לפרסמו שם). 


      http://yaelgil.co.il/user/page.php?id=10


      במאמר זה אני קוראת למחוקק, לקבוע בחוק הדרכה הורית חובה לכל הורה מתגרש.

      באופן אינטואיטיבי ברור לך, כמו לכל אחד מאיתנו, שמקור הסבל הנגרם לבני הזוג, לילדיהם ולסובבים אותם - מקורו איננו בגירושים.

      הגירושים רק מביאים אל פני השטח כשלים חברתיים בהתייחסות הדדית של בני הזוג איש לרעהו ואל הילדים - כשלים שבאו לדי ביטוי לאורך כל שנות קיומה של המשפחה מאז הווצרותה.

      לו - באופן תיאורטי - היה המחוקק מוצא לנכון להתערב התערבות כה אינטנסיבית בחיי הפרט, עד כדי הדרכת חובה להורים המתגרשים, הרי מן הראוי היה לתבוע מהמחוקק הדרכת חובה לכל זוג המבקש להנשא.

      ללא תעודת גמר של ההדרכה בנושא לא היה הזוג מקבל רשיון נשואין.

      מיליוני שקלים היו נחסכים ממשלם המיסים בהעברות סעד, מעונות לנשים מוכות, חקירות רצח, וסתם תשלומי ביטוח לאומי לגברים שיצרו צאצאים אך אינם סבורים שיש להם אחריות למימון גידולו של התוצר.

      אלא שהדרכות כאלה, לקראת נישואין, אם היו נאכפות באופן תיאורטי - לא רק היו חוסכות טרגדיות רבות ובזבוז מילוני שקלים מקופת משלם המיסים - הדרכות כאלה היו עשויות למנוע נישואין שברור מראש שאין להם עתיד,....

      אופס....

      ואז תיקי הגירושין במשרדי עורכי הדין המתמחים בנושא היה מצטמצם....

      איזה מזל שהדיון כולו תיאורטי....

        14/1/10 13:22:

      אל נא נשכח שחלק מהילדים בגיל הרך עדין יונקים, ולא ייתכן שיכפו על אמא להפסיק להניק רק בגלל גירושין.

      יש מקום לחוק הגיל הרך! אולי לא עד גיל שש.

       

       

        14/1/10 13:17:

      בכלל, רוב האבות חשובים יותר לחינוך וגידול הפעוטות, מגיל אפס אלה בונים את הסופראגו בהטמעת הסמכותיות של האב, התינוקות מתרשמים מגדלים יותר מאישיות ולרוב האב מגודל יותר ומשפיע יותר, לרוב האב הוא העובד מחוץ לבית ומקנה הרגלי עבודה בעצם התנהגותו, ובעצם יש סיבות רבות בכלל להשאיר את המשמורת עם האב, אבל כיוון שגם לאם יש משמעות רבה בחייהם, העדיפות הראשונה היא למשמורת משותפת.
        14/1/10 11:44:

      הבעיה היא שיש למעלה מארבע מאות אלף

      ילדים שאינם מקבלים את המזונות מאביהם.

      לא ניתן לאכוף את החוק. יש לכך הרבה

      השלכות ומאות אלפי ילדים בסיכון.

      מערכת המשפט צריכה לבדוק את עצמה

      לפני שהיא תבדוק התאמה הורית!

       

        14/1/10 11:23:

      צהריים טובים יעל,

      העלית כאן נושא חשוב, שהוא גם קרוב לליבי.

      אני בעד ביטול חוק חזקת הגיל הרך והסתמכות על "מבחני אישיות" בקביעה למי מגיעה המשמורת.

      כאן פרטתי את דעותיי בנושא

      תודה ויישר כוח,

      מורן.

        11/1/10 00:26:


      פוסט מרתק!

       

      הסתה וניכור הן תופעות קשות מנשוא.

       

      אלא שיש הורים שמצידקים בדיעבד התנהגותם ומוצאים אלף ואחת סיבות למה זה קורה באשמת ההורה המנוכר.

       

       אני חושב שחוק כלשהו יכול להתגבר על התופעה שהיא לרוב תולדה של מבנה אישיותו וחוסנו הנפשי של ההורה.

       

      החוק יכול לתרום ברגע שהוא יופעל כסנקציה נגד הורה מסית על מנת להפסיק התופעה באיבה. סנקציה חריפה.

       

      החוק צריך לעזור למגר התופעה שאינה נחלת מגדר מסוים.

       

      הבעיה קשה שבעתיים כאשר בתי המשפט מתייחסים למשפחות בהן אין אלימות פיזית כמשפחות "נורמטיביות" ותופעה של "אלימות

       

      מתחכמת" רווחת בבתים שלכאורה אין צורך לעסוק בהם כי שם אין אלימותפיזית והמקרים לא דחופים.

       

       כאשר המטרה מקדשת את כל האמצעים והילדים מהווים כלים בלוח שחמט ללא התערבות המחוקק במקרים רבים אין נורא מכך..

       

       החוק אגב מתייחס לגיל הכרונולוגי . לעניין זה בנ 16 ו 17 הם בוגרים דיים להחליט...

       

      בעיני זה עניין שיש לתת עליו הדעת שכן יש ילדים בוגרים חלשים וילדיםנ 14 ו /13 אסרטיביים.

       

      ולכן עניין הגיל לטעמי הוא לא מדד מספיק.

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        10/1/10 21:58:


      הכל מתחיל ונגמר במי האמא והאבא,הרי לרוב כשהם בקושי מתמודדים עם זוגיותם הקורסת חלקם בוודאי מתקשים להתמודד עם היכולת להכיל את צרכי הילד (לא אלו של מזון,חינוך ועינייני חומר אחרים אלה צרכיו הרגשיים) לראות את טובתו האמיתית.

      אולי אני עשה כאן הכללהבוטה,סביר להניח אבל מה הסיכויים שבזוגיות מתפרקת שני הצדדים יצאו "גדולים" עם הילדים? הרי אם   שני הצדדים היו מספיק "גדולים" מספיק מכילים ,בוגרים ובעלי מסוגלות להפריד בין בעייתם האישית עם בן/בת זוגם לבין צרכיו של הילד כלומר בעלי מודעות עצמית וכו' אולי הם לא היו מתגרשים בכלל?

      אני אומרת כא דברים מקוממים,אני יודעת,אבל בגלל שבד"כ בזוגיות מתפרקת לפחות צד אחד (אם לא שניהם) נגרר לקונכייה הצרה  של "שתו לי אכלו לי" לאותו אדם יהיה קשה לראות ,ברגעי מצוקה אלו את צרכיו של הילד ויהיה לו קל לראות את בן/בת הזוג כאדם שיש להתנתק ממנו...

      האם אפשר לחייב בחוק? לא בטוחה שזה יעיל כי מה לגבי הסתה מתמשכת,כזאת שאי אפשר "לעלות" עליה ורק בן הזוג (או בת הזוג) חשים בה לפי תגובות הילדים.

       הורי עשו כמה טעויות שכאלה ,אלבום תמונות של ילדותי מכיל כמה תמונות שהייתי שמחה למחוק מזיכרוני. אולי המסר הוא - גם אם אתם חושבים שהבן/בת זוג לא בשבילכם,למה להעניש את הילד שיפסיד גם הוא את ההורה שלו?

       

       

        10/1/10 19:47:


      יעל יישר כח לרצון לשנות

      הלוואי הלוואי.

       

      את הסוגייה שאת מעלה

      אני מתמודדת איתה במציאות

       

      האפרוח הקטן שלי (שלא מתראה עם אביו כלל)

      מרגיש זנוח, נטוש.

      למה הוא צריך להיות משלם המיסים?

       

      חובה חובה על כל זוג שמתגרש

      לעבור הכוונה להורות אחרת, אחריות!

       

      שבוע טוב

      שמחת אותי בידיעה

        10/1/10 18:56:

      לדעתי, זה ברור שלילד צריך להיות קשר עם שני ההורים. אבל לילד צריך להיות מקום מגורים אחד קבוע, אצל אחד ההורים. זה שהילד נמצא אצל ההורה המשמורן, לא אומר שהוא יאבד את הקשר עם ההורה הלא משמורן.

      ויש גם הורים שהסידור נוח להם, להיות חופשיים כל השבוע ולקחת את הילדים בזמנים שנקבעו ולהחזיר להורה המשמורן, ולהמשיך להיות חופשי.

        10/1/10 10:07:


      יעל היקרה,

       

      נושא חשוב  כמו כל הנושאים שהבאת בפנינו בעבר

       

      למצער גם נושא שכיח זה קבור בועדות זמן רב ואילו עתה התבשרנו ממך כי הועדה עומדת

       

      לסיים את מסתיה והלטותיה בעניין.

       

      הבעיה העיקרית  לדעתי העומדת בפני הועדה ובפנינו היא : כיצד נזהה את אותם הורים הסובלים מהבעיה באמת?

       

      ואיך נדע להפריד בינם לבין אלו הבלתי אחראיים והמתחזים למסכנים שחוסכים לעצמם זמן וכסף תחת מעטה של הורים הסובלים מהסתת ילדיהם נגדם.?

       

      אני מקווה שהועדה מצאה את הפיתרון לבעיה זו וקבעה אמות מידה וקריטריונים לזיהוי ההורים הסובלים.

       

      ישר כח על עשייתך.

        9/1/10 21:59:

      אני לגמרי איתך...

       

      רק בריאות

       

      פיני

        9/1/10 19:33:

      תודה יעל

      סוקראטס

        9/1/10 19:18:

      כאם גרושה אוכל לומר

      שהקשר עם האב היה חשוב לי תמיד.

      לאורך כל המאבק היה לי חשוב

      לשמור על הילדים !!

       

       

      הילדים משלמים בדרך כלל

      את הטעויות של ההורים.

       

      והמערכת המסורבלת של הגירושין

      מאפשרת לכל מיני עורכי דין לא ישרים

      להרבות בקשיים לא הכרחיים

      ולעשות קופה על גב הילדים.

       

      אני סולדת ומוקיעה את המערכת

      שמאפשרת לדיונים להתמשך על פני שנים

      שמאפשרת לעורכי דין להתפרנס מהקושי

      ששוללת את איכות החיים של בני הזוג

      שגורמת להוצאות אדירות למימון הקרב

      שלא נותנת להתגרש בכבוד....

       

       

       

        9/1/10 18:36:

      אני איתך, אין לי מה להגיד.

      לילדים יש אמא ואבא ולכן כך זה צריך להיות.

      לא צריך לערב את הילדים בבעיות של ההורים זה רק פוגע בהם, גם אם הם חושבים ההפך.

       

      מאיר

        9/1/10 09:05:

      שלום לכם.

       

      יעל.

      העלית נושא שאולי מהווה את עמוד השדרה של מבנה

      ההתפתחות התוך משפחתית במסגרות שנחלקו בעקבות גירושין.

      הבסיס המרכזי בתחילת כל התייחסות לנושא זה צריך שיהיה

      מבוסס על שני המשפטים הבאים :

      א. לא כל אשה שיש לה ילדים ראויה לתואר אמא.

      ב. לא כל גבר שיש לו ילדים ראוי לתואר אבא.

      חייבת בבסיס להיות הפרדה מוחלטת בין התואר האוטומטי (כמו לולגו)

      שמקבל'/ת כל אחד/. עם הגיע הילוד החדש לעולם.

      מהיכן נקבע כי האם ראויה יותר מהאב לחסד של הישארות הילד

      בחזקתה בגילו הרך ?

      הכל נוצר הרי מתפיסה פרימיטיבית כי האם זמנה יותר בידה

      יחסית לגבר ולכן תקדיש לו יותר תשומת לב ראויה.

      ועולות כרגיל שאלות :

      1. האם תפיסה זו נכונה גם לתקופה הנוכחית ?

      2. האם כל אם שזמנה פנוי אכן מקדישה וראוייה לקביעה כי הילד

          ישאר בחזקתה ?

      3. האם כל אב אינו ראוי לכך שהילדים ישארו בחזקתו, מעצם היותו
          גבר ומשום שאינו (בהכרח) אשה ?

      4. כמה נשים נהנו מהעובדה כי הילדים הוכרזו בחזקתן ובפועל
          שמחו גם שמחו הלכה למעשה כי האב טוב ואחראי דיו ובפועל
          ליווה דוקא הוא אותם במהלך תקופת הילדות ושלאחריה, למרות
          היותו גבר.

      אפשר להמשיך ולהכביד בעוד מילים... כל כך אפשר. כל אחד הרי
      מגיע עם מטענו ונסינותיו מחייו הוא שהם פרי השקפת עולמו וכן,
      מה לעשות, גם פרי באושים של נשואים שכשלו... על ההשלכות מכך.

       

      נתרכז לעיקר.
      בחינת הנכון בנושא זה, היא אכן משמורת משותפת, תוך בחינת
      התהליך לאורך התקופה ובעיקר בתקופה בה הילדים עדיין ילדים
      ועיצובם לעתיד כזה או אחר הינו קריט.

       

      תבורכי בעמלך יעל, תבורכי.

        9/1/10 06:47:


      כל הכבוד יעלי

      גם על המאבק למען הילדים

      וגם על הפוסט היפה שכתבת (אפילו אני הבנתי)

        

        8/1/10 22:40:
      שפו  ענק  לאדם  שבך  את  ממש  פועלת  מדם  ליבך  .  כן  ירבו  שכמותך
        8/1/10 19:55:

      מאבק מקודש

      טובת הילד/ה מעל לאינטרסים הקטנים של כל הורה. חבל שלא כולם רואים את זה

      מתי יפתחו בתי ספר להורות ? הסמכה מחוייבת המציאות ...

      יישר כח

      (*)

        8/1/10 19:13:

      זוגות שמתגרשים מחליטים איזו משמורת תתקבל, חלק מסוגלים ומבקשים משותפת וחלק לא מסוגלים

       

      בזוגות שהתגרשו בדרך בה הם לא אויבים כל ההחלטות מתקבלות לפי טובת הילד

       

      הבעיה מתחילה אצל זוגות שמתעקשים לריב אחד עם השני ומבחינתי אין אם או אב אשמיים

       

      מי שטובת ילדו חשובה לו מוותר על מלחמות ועושה הכל על מנת להגיע לשלום ולא למלחמה

       

      אין צורך שהחוק יעזור להורים לריב אלה יעודד אותם לחיות בשלום

       

      אני מסכימה שבמצב בו הגירושין זקוקים לגישור המדינה תתערב ותתן טיפול למשפחה כדי להגיע לעמק השווה

       

      כמובן שהגישור יהיה סוג של טיפול משפחתי, כי ברגע שיש ילדים משותפים גם כאשר מתגרשים עדין מדובר במשפחה עבור הילד

        8/1/10 19:01:

      עצם הפירוד והגירושים , גם בהסכמה ובלי סקנדאלים , הם פגיעה אנושה בילד.  על אחת כמה וכמה אם מתלווים לגירושים גם הסתות מצד אחד או משני הצדדים . בכול גירושין יש טרגדייה . קטינים בדרך כלל קשורים לאימא אך בנסיבות העניין אם האם אינה ראויה או מסוגלת להחזיק את הילד - ילדה אזיי הצד השני .

      מי שאוהב באמת את ילדיו בל יתגרש גם הוא יסבול משהו למענם .

        8/1/10 18:25:

      שבת ערב יפה לכוווווווווווווווווווווווווווווווווווווולם

       

      יעלי החמודה עבודה טובה יש לך

      לי היה ההורים מדהימים ילדות טובה

      נשארתי עם אמא תמונה בבלוג שלי כדאי לראות

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1126240

      מצאתי משהו


      http://www.horut-shava.org.il/100553/momdad

       

      מצאתי עוד משהו מענין ביותר

      http://www.youtube.com/watch?v=x8pbAIdhVUs

       

      תודה יואב

        8/1/10 17:55:


      אמנם אינני גרוש

      אך זוגות רבים עושים את מה שאת מתארת

      גם זוגות שלא התגרגשו מומחים בלעשות נזקים לילדיהם

      קטנים כגדולים ואינם מודעים למעשיהם

      יפה כתבת

        8/1/10 17:46:

      * יפה וחשוב אהבתי שבת שלום
        8/1/10 17:43:
      יישר כח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
        8/1/10 17:38:

      יישר כוח על המאמר המקיף ועל הפעילות בנושא כאוב ובעייתי זה.

      אני סבורה שהדרך הנכונה להגעה לפתרון הולם הוא דרך דיון ציבורי והעלאת הצעות כפי שאת ורבים אחרים וטובים עושים. 

       

        8/1/10 17:00:

      רצוי לילד לחיות ולהכיר את שני הוריו גם אם נפרדו

      אני בעד. מניסיון :)

       

        8/1/10 16:47:

      תודה יעל שהעלית את הנושא החשוב הזה. בתור רווק שאין לו ילדים, אינני חושב שאני רשאי ומוסמך להביע דיעה מפורטת כאן, ולכן אסתפק בלומר שגירושין בכללותו הנה תהליך קשה וכואב וחבל שאלה שעוברים אותו, לא השכילו לעצור ולשאול את עצמם פעם נוספת אם הם באמת מתאימים לחיים משותפים לזוג לפני שהתחתנו מלכתחילה.
        8/1/10 14:28:
        8/1/10 13:07:


      יישר כחך

      בהצלחה

        8/1/10 11:16:

      כל כך נכון ורצוי הקשר של שני ההורים עם הילדים

      מצער שיש מצבים שזה לא נעשה... 

        8/1/10 11:03:

      תודה על תשומת ה

       

      Happy New Year
      2010

        8/1/10 10:55:

      אני שמח להגיב.

       כמי שבית המשפט המחוזי בחיפה לפני 26 שנים העביר את החזקה אליי על ילדה בגיל 5 . זאת למרות שזה היה בניגוד לכל חוות דעת של עורך דין דאז. אמנם זה היה סיוט של שנה וחצי אבל קרה בגלל טובת הילד. אני לא יודע אם זה היה תקדים משפטי.

      בסך הכל חושדבני שאבן הריחיים על צווארם של האמת, הצדק, ההגיון  והחופש זאת הדת.  אותה עמדה איוולתית היונקת שורשיה מתפיסה הזויה שהאל בכבודו ובעצמו כתב את החוק ואנו כפופים לו. אין בעולם איוולת גדולה מזאת, אין בנמצא גישה או תפיסה הזויה כל כך.  המלחמה חיבת להיות בדת בכל מרכיביה המשעבדים ומדכאים את החופש ואת האישה כמובן.

       

        8/1/10 10:32:


      יעל היקרה,

       

      תודה על המאמר כבד המשקל. אף אני סבורה שהאב נחוץ להתפתחות תקינה של ילדו בדיוק כמו האם.

       

      יחד עם זאת, בעיניי ביטול חזקת הגיל הרך הוא מספיק ואין מקום ללכת הלאה, לפעמים כל כך רחוק עד כדי כפיית מסגרת הורית משותפת, או משמורת משותפת או כל כפייה אחרת, כפי שהציעו כאן ובמקומות אחרים.  

       

      הגיע הזמן שהמדינה תמשוך ידה מהתערבות בגידול ילדים, למעט במקרי אלימות והזנחה.

       

      ככל שאנחנו עוסקים בהורות בגבולותיה הנורמטיביים, הורים היו כאן הרבה לפני שהיו מדינות.

       

      ומכיון שהנרטיב הפוליטי המרכזי בחברה המודרנית הוא להתערב בהתנהגות האנושית רק על דרך האיסור - ואם אין איסור הרי שהדבר מותר - הרי שיש לשמור על עקרון זה ולהתמיד בו.

       

      יש להתיר לרוח האדם לפעול על פי מצפונה והכרתה.

       

      העבודה של שוחרי טובת הילד צריכה לדעתי להיות במישור אחר לגמרי - לחנך אנשים ליישב את מחלוקותיהם הזוגיות בדרכי שלום ובכוחות עצמם. היינו, לחנכם להגיע להסכמות בנוגע לילדיהם באמצעות תהליך שמאפשר להם לעשות זאת תוך צמצום מקסימלי של הנזקים הנגרמים לילדים ממאבקים בין הוריהם.

       

      אנחנו בבית ועוד בית מציעים בדיוק תהליך כזה.

       

      עלינו לשמור על האוטונומיה שלנו בחינוך ילדינו - ותרחק המדינה מביתנו ככל שניתן!

       

      כיכבתי,

       

      שבת שלום

       

        

       

       

      יעל, מעצם היותי רומנטיקן חסר תקנה, אני עדיין מעריך אנשים שנלחמים בתחנות רוח....חיוך

      שתמשיכי ושתצליחי ולו רק למען הדורות הבאים.

        8/1/10 10:23:

      חייב להיות חוק המחייב

      למשמורת משותפת..ולא

       על פי שגעונות של אחד מבני הזוג..

      ומי שמסית את הילדים כנגד אחד מבני הזוג

      תלקח ממנו המשמורת..

      נפשם של הילדים אינה כלי ניגוח...

        8/1/10 10:11:


      יעל היקרה

      יודעת כי נגעת בנקודה כואבת שלי

      במקרה שלי לא היה ניתן לקבוע משמורת משותפת

      מהסיבה שלא היה קשר ביננו ולא היה ניתן ליצור קשר

      וההסתות שלו הולכות ומחמירות

      לא אפרט עד לאן הן הגיעו

      אבל המחוקק חייב לקבוע גבולות ברורים לכל הורה

      בעת הבאת הילד למשמורתו של כזה או אחר

      על הממשלה לחייב את ההורים לשים דגש על הקשר

      בין הילדים לבינם ע"י כך שתהיה ביקורת עליהם

      ולודא שאין הסתה מצד אחד וברגע שעולה דבר כזה

      לנקוט מיד בצעדים חמורים

      רק לא ניראה לי שניתן לעשות זאת

      הסתות תמיד היו ותמיד יהיו וכל זמן שלא יהיה מי שיפקח על הילדים

      שלא יתערבו בכך זה ימשיך להתקיים לצערי

        8/1/10 10:04:


      יעל יקרה

      מאד התרגשתי מהפוסט שלך.

      מאמינה בכל לבי במה שכתבת

      השלום הפנימי של ילד, שהוריו למען טובתו, מתעלים מעל לכעסם

      זוכרים שזה ילד שנולד לעולם הזה כתוצאה מאהבה שפעם היתה

      ונוהגים בהורות משותפת, מכובדת ואוהבת, כחברים, בקיצור, בהתנהגות כזו, כל-כך כל-כך יתרמו לבריאות נפשית ואושר והתפתחות טובה של ילדם.

      כל הכבוד לך.

      מקסים

      שבת שלום :)

        8/1/10 09:52:

       

       

      יישר כח.

       

      מאמר מעניין.

       

        8/1/10 09:31:


      יעל חברתי

      אני מופתעת לקרוא את הדברים.

      מודה שלא קראתי עד הסוף. (איבדתי עניין בדרך..)

      משמורת משותפת כברירת מחדל חוקית????

      לקבוע בחוק הדרכה הורית חובה לכל הורה מתגרש???!!!

      את בוודאי לא רצינית... יקירתי.

        8/1/10 09:30:

      יעל יקרה*

      במשפט אחד

      משמורת משותפת כחובה בחוק!

      פיתרון כזה בעצם מקנה שוויון כלפי הילדים

      וטובת הילד מעל הכל

      שבת מקסימה

        8/1/10 09:29:


      "ארבע מידות באדם: 

      האומר שלי שלי, ושלך שלך--זו מידה בינונית

      ויש אומרין, זו מידת סדום. 

      שלי שלך, ושלך שלי--עם הארץ.

      שלי שלך, ושלך שלך--חסיד

      שלך שלי, ושלי שלי--רשע."

      מתוך "פרקי אבות" (לא אמהות...)

      פרק ה' פסוק ט'

        8/1/10 09:25:


      קטונתי..את מסבירה את עמדתך בצורה כל כך ברורוה ומשכנעת..שלא נשאר מקום להסתפק....

      כנראה בגלל שכמותך מחייבים את הדיינים לשמוע שני צדדים...לי על כל פנים אחרי הקריאה אין צד שני לעת עתה....

        8/1/10 09:21:


      כוכב של ברכה.

      יישר כחך.

      ירבו כמותך בישראל.

       

      פרח לשבת.

       

      אמנון ותמר.

       

      ארכיון

      פרופיל

      עו"ד יעל גיל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין