הולך לו אדם ברחובות יפו לא אלה של שוק הפשפשים בואכה שוק חנויות הבוטיק אלא הרחובות שמאחור חורבות מפעל ישן שמתגולל להפוך לבית דירות מפואר גגות האסבסט מנופצים ומפוזרים אבל מי סופר רק הכסף הגדול מדבר כאן עושים נדלן. ופתאום יוצא אליהו האינסטלאטור השיפוצניק החוזר בתשובה שהיה פעם מה שהיה ומחייך. ואדרתו המזוהמת עמה הכה במים, עלה לשמים וירד עמה הכתיר את אלישע ליורשו רק האדרת מוכיחה כמה עבר בחיים. כמה קנאי היה. ונוקם. ונוטר. והיום כבר לא. מפויס. והחיוך- כל העולם כולו מקופל בו. כאילו מכסה הביוב שהרים הוא הכיסוי של תיבת פנדורה ושוחררה התקווה. |