פרופיל
עִם אוֹר רִאשׁוֹן
התמונה באדיבותו של יורם לילך. http://cafe.themarker.com/view.php?t=282574&p=3
פְּנִינִים זוֹלְגוֹת מֵעֵינַיִךְ קִצָּהּ קָרֵב מֵסִיט צְלָלִים אוֹרְבִים. זְאֵבִים מְיַלְּלִים בַּגַּעְגּוּעַ יִלְלָתָם תִּפְתַּח צְהָרִים וּשְׂרָפִים יְקַדְּמוּ פָּנַיִךְ עִם אוֹר רִאשׁוֹן.
|
פוסטים אחרונים
- עוגת שוקולד אוסטרלית 23/3/13
- הַסְּתָו שֶׁאֵינֵךְ יוֹדַעַת 30/10/12
- אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֶליךְ 9/9/12
- אלונה (לוני) ריעני הלכה לעולמה 8/8/12
- החתונה של מאיה - (פרק 3) 7/1/12
- החתונה של מאיה - (פרק 2) 23/12/11
תגובות (79)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הרבה תודה אבירוש וברוך הבא :)
תוכן נפלא לולה.
הוא מעניק תחושה מיוחדת ומחשבה,
ברוכה הבאה אן ותודה לקריאתך :)
ממש דימיינתי את התפאורה, את רוח הצפרירים של הבוקר, וכמובן, את הדמעות.
מאוד אהבתי את השיר!
(אשוב...)
בוקר אור לולה
אוי, זה סיפור ארוך
לאן שלחת אותי, לא הבנתי כלום בעצם הבנתי קצת - חחחחח.
אבל מה זה קשור לשיר שלך ולכוכב האדום שקיבלת?
שאלה?
את קיבלת שכר מניהול הפורום?
אם כן, אז לא יפה מה שעשו לך , אם זה מקור פרנסה אסור לפגוע בפרנסתו של אדם.
אם עשית בהתנדבות ולא רוצים אותך , שילכו להזדיין,
את יכולה להתנדב ולתרום מעצמך במקומות יותר חשובים ולנזקקים באמת
ותאמיני לי שיהיה לך סיפוק עצום.
עוד שאלה:
מה אנשים לא עובדים ,
מאין יש להם זמן וכח לכל זה? - חחחחחחחחחחחחחחחחחחח
תנו לי קצת מהזמן שלכם .
******************
אני לא מוותרת לגברת.
היא חייבת לבוא לפה כמו גיבורה גדולה ולתת הסבר לי ,
למה השיר קיבל כוכב אדום.
שבוע נפלא לולה
איימי
לילה קשה עובר על כוחותיה..
אדם לאדם זאב, ולאשתו חתול.
איימי חביבתי,
לעיונך! תביני את מעלליה של גברת תפוז
תודה ושבת נעימה
למה הגב' נתנה כוכב אדום בלי להסביר?
אני המומה,
כשנותנים כוכב אדום חייבים להסביר למה, התנהגות כזאת לא מקובלת עלי ולא ראויה,
לכן את חייבת לחסום אותה.(אצלי היא חסומה - חחחח)
אני מזמינה אותה להסביר , ואם היא לא תסביר , והיא חייבת הסבר פה לך לי ולכולם אם היא מכבדת אותנו ואותך.
שובי גברת נכבדה והסבירי למה נתת כוכב אדום , אני רוצה לדעת.
כשאני נותנת כוכב אדום , אני מסבירה.
********
השיר עצוב מאוד
ומאוד נגע לי.
תודה רבה
שבת נעימה
איימי
המספר: קמה קסנדרה עִם אוֹר רִאשׁוֹן, סבבה בחדרה הלוך ושוב, הלוך ושוב, התיישבה בצהריים ליד המחשב ואמרה לעצמה בחדוות יצירה:
קסנדרה: אה! עכשיו אני הולכת לדפוק כוכב אדום ללולה.
המקלדת: (נאנחת ומלטפת את אצבעותיה הענוגות המקלידות).
המספר: נו תמשיכי.
קסנדרה: שיט, איפה הכוכב האדום כאן, אני חייבת אני חייבת!
המספר: תרגיעי, זה למטה, ליד הכוכב הירוק, עווארה. מעניין למה נזכרה עכשיו. השיר הזה שוכב פה כמעט חודש.
המקלדת: היא מאלה שגומרות לאט, ועוד עם אדום, פיכס. תמיד משאירה לכלוך אחריה.
תתחדשי! כוכב ראשון אדום, כמבקיע בתולין.
תודה אשר על הביקור והקריאה.
סופשבוע נעים יקירי
לולה בר אח'צ טובים,
אני דוקא מוצא בזה שיר של התפכחות ותקוה,
נכון שבהתחלה את מרעיפה את כל הרגשות העמוקות שלך והן כמו פניניםהנוחתים על לבו,
אך הוא אינו מעריך את מה שנתת מעמקי לבך, והדברים לא מצאו מסילות לליבו,יש גם הרגשה של פגיעה, כאילו הפנינים הפכו לזכוכית זולה
אבל דרכך שנשתבשה ונכזבה מגיעה לקיצה,
ומתוך הכאב והגעגוע יפתח לך צוהר,
ויום חדש ומבטיח יקדם פניך עם אור ראשון,
שיהיה לך סופשבוע נחמד יקירה
בידידות אשר
מכבית יקרה, תודה לתגובה וברוכה הבאה.
טיפול שיניים? אאוצ`, מקווה שזה עבר לך בינתיים :)
* אהבתי את הכתיבה העזה.
לדאבון לב אני גם מזדהה כרגע, מקוה שזה בעיקר ריאקציה לטפול בשיני ...
שבוע טוב :))
תודה דן :)
דימויים מקוריים
בשיר יחסים מעניין.
תודותיי לכל המצטרפים וסליחה לתגובתי המאוחרת, בעיקר מאילוצים אישיים:
תמרה הופ
יהודית מילק שירן
נעמה ארז
דנה
פיני < הקפיצות הפואטיות שלי והשדה הנרחב שלהן נעשו מתוך שיקול דעת, כאשר החוט המקשר בין הבתים נותר פתוח לדמיונו של הקורא. לגבי "עם אור ראשון", אני שוקלת ברצינות את הצעתך.
תודה לכולם על עומק הקריאה וההתייחסות העניינית.
תודה ליאורה :)
תודה דיר על תגובה יפה, שהיא שיר בפני עצמו :)
תודה רחלי.
פרשנותך טובה :)
תודה שץ.
מקווה שלא באמת קלקלתי לך את הבוקר :)
תודה יקירתי :)
תודה שמעון.
אכן זו הייתה הכוונה ושמחה שראית נכון.
תודה דניאלה.
אסוציאציה שלך העלתה בי חיוך :)
תודה יקירתי :)
תודה מיכאל יקר.
התגובות שלך לעונג לי :)
גם במילים שלך וגם בציור,
רב הנסתר על הגלוי,
מוקפד היטב.
יקירי, כנראה לא התאמצת מספיק :)
תודה
אהה, עכשיו גם אני רואה דולפינים! מכרישי השמיים התעלמתי:)
לי יש תמיד 'בעיה' עם הציורים של יורם. אני תמיד רואה דברים ש'אינם', או לפחות שהוא לא התכוון לצייר.
אני רואה לפחות 6 צלליות, ואחת נוספת שנראית כמו ראש אדם (כמעט אמצע השמיים)
תודה יקירתי על מה שראית :)תודה לאה.
שמחה על ביקורך :)
תודה פריחה מקסימה.
ברוך הבאה בצל קורתי :)
כאילו דא :)
תודה גרייס.
תודה ח. :)
תודה זיוה.
אוהבת את הקריאה וההתבוננות שלך לעומק.
תודה אילנה.
שמחה שראית את החיבור בין שתי היצירות. אגב, בציור של יורם אני ראיתי דולפינים וכרישים בשמיים דווקא :)
תודה גליתוש.
אני אוהבת את האופטימיות שלך :)
תודה איריס על המילים :)
תודה דויד.
זאבים מייללים בגעגוע זו מטאפורה שבאה לאפיין פנטזיה מורבידית.
לולה שלום,
ראשית, אני רוצה לציין שרגש קשה של פרידה ושל התגברות וקימה מן המשבר עובר אליי, אולם יש לי כמה מילים של ביקורת על המלאכה הפואטית שנעשתה פה. אני מקווה שתקבלי את הערותיי בפרופורציה הראויה להן.
הבית הראשון מבוסס על מטפורה קלישאתית בה דמעות מתוארות כפנינים וכזכוכית, אולם מידה של חידוש יש בכך שבבית הזה מתוארות הדמעות כמשנות את ערכן מפנינים יקרות אל זכוכית זולה. ישנה עודפות בין זולגות לבין נוחתות. אחד מהם מיותר.
בבית השני אנו נזרקים לשדה סמנטי אחר של ערבות בהן זאבים מייללים בגעגוע, שמיים ומלאכים. קפיצה זו נראית לי גדולה מדי. אפשר היה למתן אותה אילו היית מכניסה דמות אנושית אשר הייתה קושרת בין הבית הראשון לשני.
השיר מסתיים במבנה שחוק, המשלב יללת תנים עם געגוע, דמויות מלאכיות עם אור, וכן אור ראשון המבוסס על "מחר תזרח השמש".
פיני.
אז ככה: הוא לא שווה את הדמעות שלה, אם הוא לא יודע להעריך אותן כפי שהן: פנינים.
ולבסוף מעז יצא מתוק: שרפים מקבלים את פניה. היא מגיעה לשהות עם הדומים לה.
למרות הסיום שמתקן את החוויה שלה במקצת, השיר עצוב.
*
נעמה
פְּנִינִים זוֹלְגוֹת מֵעֵינַיִךְ
לַהֲפֹךְ לִזְּכוּכִית זוֹלָה.נוֹחֲתוֹת עַל חָזֵהוּ
מה ששבה אותי לולה יקרה,
המעבר מנוזל "דמעות" ששקיפותן מזכירה פנינים לבין חומר נוזלי שהופך להיות מוצק-זכוכית זולה.דמעות במובן המטאפורי בשקיפותן הן פנינים. אך לא בפנינים עסקינן, אלא באותה מושא אליה נכתב השיר, עליה מדובר והיא נוכחת בגוף שני. "נִשְׁתַּבְּשָׁה דַרְכֶּךְ / קִצָּהּ קָרֵב " דרך שמשתבשת יכולה להוביל אותי אל אישה בגיל העמידה שדעתה נעשתה משובשת או מוחה שובש בשל אלצהיימר מתקדם. בו המחלה מנתקת מציאות וטווה בטבעיות תמונות מהעבר. משבשת את החיים ויוצרת כאוס בנפשה של האישה עליה נכתב השיר. השיר שלך לקח אותי למחוזות מאוד אישיים, כאשר נשתבשה דרכה של חמותי ידענו שסוף המסע בחייה קרב. הדמנציה הכינה אותנו לגרוע מכל.
מֵסִיט צְלָלִים אוֹרְבִים.
זְאֵבִים מְיַלְּלִים בַּגַּעְגּוּעַ
יִלְלָתָם תִּפְתַּח צְהָרִים
וּשְׂרָפִים יְקַדְּמוּ פָּנַיִךְ
עִם אוֹר רִאשׁוֹן. הדרך משובשת ומשתבשת בין העבר להווה . העבר תופס עמדה ונוכחות ומכין את הנמענת לפרידה מחייה .עצוב אך שרטוט המילים המדוייק מחבר בין קינת זאבים לבין הגעגוע בצליל קולם. בתחילה סברתי כי מדובר ביללת תנים. אך גם זאבים מיללים בגעגוע למוכר להם. זו ראשיתו וסופו של הטבע. היללה שלהם תפתח חלונות אל נפשך ומלאכים יקדמו פניך במסע המוארשל הנשמה בעת פרידתה מהגוף. עם אור ראשון תהיה התחברות מוארת של הנשמה היוצאת ומתמזגת עם הפצעת הקרן הראשונה המברכת את העולם ליום חדש. מעניין לי שירך לולתי. אם לא התכוונת לכך, זה שלי. לשם לקחוני מילותייך*
איזו דרמה טרגית! דמעות הפנינים ההופכות לזכוכית כל כך יפות. הייתי חושבת אם לכתוב אותן מתנפצות ולא רק נושרות. גורם לי לחשוב על מה הוא חושב על הבכי שלה, ועל כך שלא תמיד אנחנו בוכים במקומות המתאימים. הטונים האפלים כל יפים וכל העוצמות האלו מתחברות כל כך יפה אל התמונה! תודה (:
תמר
יפה לי השיר וציורו של יורם :)
לולה יקרה,
היקר מכל מתאדה לחינם, כלא היה מעולם. היש איוולת ועוולה גדולות יותר?
ולמרות הכל חשים שהצללים והזאבים אשר ברקע, לא יוכלו לקרן השמש
הבוקעת עם בוקר חדש מתוך נשמתך.
אהבתי את פניני שירך, דרכן לאצור את הכאב ובוהקן הערכי מבזיק על המילים חסד.
התמודדות לא קלה והסיום האופטימי מאיר על הכוח וההכרה העצמית.
פְּנִינִים זוֹלְגוֹת מֵעֵינַיִךְ
לַהֲפֹךְ לִזְּכוּכִית זוֹלָה.נוֹחֲתוֹת עַל חָזֵהוּ
ברגע שהפנינים שזולגות מהעינים
הופכות על חזהו לזכוכית זולה,
זוהי סופה של האהבה...
או תחילת התהליך של הסוף.
ואת כותבת כל כך יפה ועמוק.
אהבתי מאוד.
על הבוקר
ללכת בין הטיפות והצללים המאיימים
לולה יקירה,
הצלחת להביע
כל כך הרבה
בכל כך מעט מלים.
נוֹחֲתוֹת עַל חָזֵהוּ
לַהֲפֹךְ לִזְּכוּכִית זוֹלָה. - יפה מאוד בעיני, ההמרה מפנינים לזכוכית זולה - ואף הבחירה במילה "נוחתות" - מעצימה ומעבירה יפה את הרעיון על הפער בין תחושות הכאב של הדוברת לבין אופן הקבלה בידי הגבר, שיש בו זלזול וזילות של רגשותיה
והבית השני מעביר ייאוש כה מר, כל כך סופני (עד אובדנות?!) הניכר בציון קץ הדרך, שלא לדבר על השרפים המרמזים על תקווה סמויה למציאת שלווה לא בעולם הזה.
שירך, או לפחות תחילתו,
מעביר מזכיר לי את הפסוק
מהברית החדשה "אל תזרוק(י)
פנינים לחזירים"
לתת משהו נדיר למישהו שלא
מעריך. מין אסוציציה כזאת..
רגיש ויפה שירך.*
לולה יקרה,
משהו הרבה כאב יש בשיר
פְּנִינִים זוֹלְגוֹת מֵעֵינַיִךְ
לַהֲפֹךְ לִזְּכוּכִית זוֹלָה.נוֹחֲתוֹת עַל חָזֵהוּ
נִשְׁתַּבְּשָׁה דַרְכֶּךְ
קִצָּהּ קָרֵב
כאשר פנינים הופכות לזכוכית
כאשר דמעות מתקבלות כמשהו סתמי, לא אמיתי
זה סוף הדרך המשותפת.
היצירה של יורם מרהיבה ביופיה
שם אני רואה את האופק הפתוח
את זריחה והתקווה.
שבוע טוב,
דבי
פְּנִינִים זוֹלְגוֹת מֵעֵינַיִךְ
לַהֲפֹךְ לִזְּכוּכִית זוֹלָה.נוֹחֲתוֹת עַל חָזֵהוּ
נִשְׁתַּבְּשָׁה דַרְכֶּךְ
קִצָּהּ קָרֵב
מֵסִיט צְלָלִים אוֹרְבִים.
זְאֵבִים מְיַלְּלִים בַּגַּעְגּוּעַ
יִלְלָתָם תִּפְתַּח צְהָרִים
וּשְׂרָפִים יְקַדְּמוּ פָּנַיִךְ
עִם אוֹר רִאשׁוֹן.
.........
מלכתחילה חשים במתח שבין פנינים-דמעות לבין הזכוכית הזולה כפי ש ה ו א מקבל אותם.
וכיון שעל ח ז ה ו נוחתות אותן פנינים מהירות מטמורפוזה, נקל להבין שמדובר בעניינים שבלב.
קץ הדרך (הבית השני) אינו בהכרח קץ החיים. אפשרי גם קץ הדרך הנוכחית ר"ל: קץ האהבה.
על אף האוירה הלא נוחה שיוצרות מילות השיר, וזאת בלשון המעטה,
הנה תקוה דוקא יש. שהרי ב"געגוע" עסקינן,וב"פתיחת צהָרים" (מלשון צוהר)
וכן ב"אור ראשון".
לכן הסיום כל כך מוצלח, רוצה לומר: השמש עוד תזרח, כמו זריחתו של יום חדש.
שיר יפה מאד, לולה יקרה. נהניתי לגעת בו בדרכי.
יש לציין שהעבודה של יורם לילך פשוט נהדרת.
שבוע נעים !
הפעם לגמרי לא הבתי :(
נשמע כמו החלאה של חידת חמיצר ואמנת ז'נווה בתרגום חופשי.
לולית יקרה,
מוצאת בשיר הזה פרידה כואבת הזולגת על חזהו הגאה
של מי שלא מכיל את פניני העצב,
ובשרירות לבו הופך להיות פחות זוהר, פחות משובח.
יש כאן תהליך של אבדן שבמהלכו יש בכי, וכעס,
וזעקה והשלמה.
תודה על השיר ושבוע נהדר.
השיר שלך כל כך יפה וצלול.
והתמונה נהדרת.
תודה על מולטימדיה נהדרת.
יורם יקירי,
המון תודות על שיתוף הפעולה.
לכבוד הוא לי!
תודה יקירתי על התגובה ועל הרגישות שלך :)
לאה יקרה,
אני מודעת לכך שהשיר קשה ותודה רבה על הקריאה וההתבוננות שלך המושקעת.
נשמע לך נכון נעמה :)
תודה
תודה על שיר פיצוץ :)תודה יקירתי על הסיפתח :)
יפה!
אין כמו אור ראשון לאחר לילה מעיק.
הדיאלוג עם התמונה של יורם מוצלח.
תודה
ח.
יורם, ציור מרשים ביותר נורא הוד.
לולה יקרה,
שלוש שורות ראשונות מתארות לקריאתי
את הסיטואציה:
בכי אולי של פרידה
וחוסר הערכה של הנמען לפנינים כמטונימיה.
ומכאן והלאה הנוף הסובב מבטא את תחושות הדוברת
בלילה עם הצללים האורבים, יללות זאבים.
הסיום לקראת אור ראשון
אופטימי באווירת קדושה לקראת צוהר חדש.
ואולי המפגש בין הפנינים והזכוכית הזולה, באופן סמלי
הוא המפגש בין הזריחה לשקיעה.
תודה
זיוה
תיקון,
נו, בטח ש:
תוהו ובוהו
:)
התמונה באדיבותו של יורם לילך.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=282574&p=3
פְּנִינִים זוֹלְגוֹת מֵעֵינַיִךְ
לַהֲפֹךְ לִזְּכוּכִית זוֹלָה.נוֹחֲתוֹת עַל חָזֵהוּ
נִשְׁתַּבְּשָׁה דַרְכֶּךְ
קִצָּהּ קָרֵב
מֵסִיט צְלָלִים אוֹרְבִים.
זְאֵבִים מְיַלְּלִים בַּגַּעְגּוּעַ
יִלְלָתָם תִּפְתַּח צְהָרִים
וּשְׂרָפִים יְקַדְּמוּ פָּנַיִךְ
עִם אוֹר רִאשׁוֹן.
מאחר והציור של יורם נמצא פה, ביחד עם השיר שלך, אתייחס לשניכם.
אני בהחלט יכולה להבין מדוע חיברת 'אור ראשון' לציור היפה הזה של יורם. גם לי יש הרגשה של תהו וווהו לפני שיום ראשון נברא.
אני לא ראיתי זאבים או שרפים, אבל ראיתי לוויתנים כחולים-אפורים, שוכבים על החול
(יורם כבר רגיל שאני רואה דברים 'אחרים' בציורים שלו:))
לדעתי, החיבור בין הציור לבין השיר מוצלח ויפה צייר יורם, ויפה כתבת.
זנחתי את התחושה הפאסימית שהתנפלה עלי בראשית השיר. הילכתי עם האופטימיות שתמיד מנצנצת עם אור ראשון. ועם יש מלאכים בפתח גן עדן. זה טוב.
שבת נחת לוללה.
פרידות, אמרו כבר לפני, יש בהן נגיעה במוות.
מאוד אוהבת את הדימויים שהבאת כאן בפרט, ואת שירתך בכלל.
לא ממש הבנתי את ה"זאבים מייללים בגעגוע"
האם הכוונה למחזרים עתיקים...?
ופרדה היא פרדה לקראת אהבה חדשה
ואדירה הכרתך בערכן של פניניך , שיתכן ונועדו ל...
ומכייוון שנשתבשה דרכך , הרי שהטוב ביותר אי שם מצפה
האם לא כן ?
ועבודתו של יורם כה יפה ומכילה עומק מרשים !
תודה לולה על בחירתך לשיר כה נפלא
שמח על תרומתי
שלך
יורם
לולה
השיר מורכב מאוד
אולי ממחרוזת פנינים
שכשהם נושרים על
האדם הלא נכון הם הופכים לזכוכיות?
שיר עם הרבה כאב
גם אם עם מליחות וטעם מר
של פרידה או סוף [או לא הבנתי]
....
והעבודה של יורם נפלאה.
אופס.
:)
פְּנִינִים זוֹלְגוֹת מֵעֵינַיִךְ
נוֹחֲתוֹת עַל חָזֵהוּ
לַהֲפֹךְ לִזְּכוּכִית זוֹלָה.
לולה יקרה, שיר פרידה עצוב ולא קל. אם הדמעות שלך, הפנינים היקרות ההופכות על חזהו לזכוכית זולה אז המפגש הזה ביניכם אינו מפגש של שווי ערך.
נִשְׁתַּבְּשָׁה דַרְכֶּךְ
קִצָּהּ קָרֵב
האם את שבה הביתה, לאחר הפרידה, או גרוע יותר?
זְאֵבִים מְיַלְּלִים בַּגַּעְגּוּעַ
יִלְלָתָם תִּפְתַּח צְהָרִים
שתי השורות האלה מעט אניגמטיות ומעבירות רק תחושות געגוע
וּשְׂרָפִים יְקַדְּמוּ פָּנַיִךְ
עִם אוֹר רִאשׁוֹן.
אנחנו הרי יודעים שהשרפים מקדמים את פנינו בגן העדן, וזה מה שעשה לי את כל השיר לקשה כל כך. כאן זאת כבר לא רק פרידה מאהוב, זו פרידה מהחיים, אלא אם כן גן העדן הוא כבר נחלתנו יושבי האדמה.
לולה, השיר כתוב נפלא וזה שהוא מעט אניגמתי אינו פוגם ביופי שלו אלא רק מקשה על ההבנה.
תודה לולה על היופי
לאה
ברוטוס: אמרו לי יש חנות מוכרת בזול זכוכיות
נטוס: ברחוב אמיל זולא, אחי?
ברוטוס: נכנסתי לחנות של שבירו, זכוכיות
נטוס: סחורה פיצוץ!
..
* זה שביר, הזהרי לולה
אני אוהבת את העבודה הזו של יורם,
אם כי לא מרגיש לי בא אור ראשון, אלא צהרי יום שרבי במיוחד שהבריח את כולם הביתה.
ואת -משובחת במיוחד, עם הפנינים הנופלות.