בסופש הקודם חזרתי למרכז לפעם האחרונה בחודש הקרוב. תקופת המבחנים בפתח, וביחד איתה מגיע גם חיסול חיי החברה שלי במשך חודש שלם. אז בסופש הזה עשיתי את מכירת החיסול. היה עליי לפגוש את כל החברות, משפחה וכו' שאני לא אספיק לראות אחר כך. ובזמן מכירת החיסול שמתי לב לתופעה. זאת בטח לא פעם ראשונה שאני חווה את זה או שמה לב לזה, אבל בסופשבוע הזה קיבלתי 2 הדגמות חיות. אני לא יודעת אם להגיד שנפגעתי, אם אני כועסת, מאוכזבת, מתוסכלת, או סתם שזה חורה לי או אולי שילוב של הכל. אבל בכל מקרה, אני מרגישה צורך לפרוק את זה. אולי תגידו לי מה דעתכם/ן.

1. "אז למה לא התקשרת לגלעד?"

דיברתי עם חברתי המאורסת ביום רביעי לפני שחזרתי. נניח כרגע ששמה הוא טלי. ונקרא לארוסה גלעד. בכל מקרה, דיברתי עם טלי לפני שחזרתי ואמרתי לה שאני מעוניינת לראות אותה בסופש. היא אמרה שאיזה כיף, בדיוק ביום שישי ההורים שלה נוסעים והיא מזמינה אליהם הביתה את גלעד וחבריו ועושים קצת שמח. זה קורה ביום שישי.

התקשרתי לטלי באותו יום שישי המדובר אחר הצהריים, אך הפלאפון צילצל ללא מענה. לא שמעתי ממנה עד יום שבת בערב. ביום שבת בערב, כשכבר הייתי בדרך בחזרה לבאר שבע, היא הרימה טלפון ושאלה איפה אני ומה קורה.

אמרתי לה, שניסיתי להתקשר אליה ביום שישי והיא לא ענתה. והתשובה שקיבלתי היא ההבאה- "אוי ממי, אז למה לא התקשרת לגלעד?"

ובכן חברתי היקרה, מעבר לפגיעה שיש באמירה הזאת כי באותה מידה יכלתי לשאול "למה את לא חזרת אליי?", אבל מעבר לזה...למה שאני כן אתקשר לגלעד?? את החברה שלי, את זו שאני רוצה לראות, ויש לך פלאפון משלך. אם גלעד יהיה בסביבה, מה טוב. אבל בואי לא ניסחף. לא מספיק שאם תתחתנו תהיה לכם דירה משותפת, חשבון בנק משותף, ואוטו משותף, את רוצה גם פלאפון משותף?? עד כדי כך את רוצה לגזול מעצמך את העצמאות שלך? העובדה שאתם מתחתנים היא נפלאה ומשמחת, אבל זה אומר שאתם 2 אנשים שחיים ביחד כזוג, וזה לא אומר שמעכשיו אתם אותו הבן אדם...

מה שהיה מאחורי האמרה הזאת של "למה לא ניסית להתקשר לגלעד" זה- כל פעם שאת מחפשת אותי, תתקשרי אליו כי כנראה שאני אהיה איתו. ואני עדיין לא מבינה למה זה מה שהיא הייתה רוצה. 

 בכלל, התופעה הזאת של להיות מאוהבת ולהיות רק עם בן הזוג מוכרת כמעט לכולם. ואני יודעת, גם אני הייתי פעם מאוהבת. גם אני מכירה את ההרגשה של לרצות להיות צמודה למישהו 24 שעות ביממה ולא לעזוב אותו. אבל אני חושבת שצריך להיות קצת מודעים למה שקורה ולהבין, שבטח אם מתחתנים וזאת לא ההתחלה שעדיין מאוהבים, רצוי להשאיר מקום גם לעוד אנשים בחיים.  

מי לא מכיר את הבנות האלה שנעלמות ברגע שיש להן חבר וברגע שהם נפרדים חוזרות לתחייה?

אז נכון, כיף שיש בן זוג. נכון, כיף לבלות איתו זמן והרבה. זה נכון וזה טוב וזה חיובי. אבל האם שווה לאבד חברות וקשרים עם שאר הסביבה בשביל זה? האם לא שווה להשקיע את השעה-שעתיים לשבת על קפה עם חברה שלא תראי עכשיו במשך חודש?

האם אפילו השקעה כזאת מינימלית איננה אפשרית עבורך? ואחר כך אני אמורה לארגן לך את מסיבת הרווקות, ללוות אותך כל היום של החתונה כמו שביקשת... האם השעה שעתיים השקעה האלו לא מגיעות לי??

2. "חזרתי" 

יש לי עוד חברה כזאת יותר קיצונית. ברגע שיש לה חבר, אפשר גם לא לשמוע ממנה במשך שנה. ואחרי שנה כשהקשר מתחיל להיות רעוע, פתאום היא צצה לי בחזרה בחיים. והשאלה שלי היא- אם אני מקבלת אותך ומבינה כל פעם שאת נעלמת וחוזרת לי ככה מהחיים, האם אני לא חברה מספיק טובה בשבילך כדי שיהיה שווה לך להשקיע בי גם בזמן שאת עם החבר?

לא ביקשתי שתצאי איתי עכשיו להתהוללות רווקות בתל אביב (כי חס וחלילה שתטרחי ותעשי כזה דבר אם יש לך חבר להתכרבל איתו במיטה), כולה ביקשתי שתבואי לשבת איתי על קפה וסיגריה ותספרי לי מה קורה איתך ושתקבלי גם קצת עדכונים ממני.

 בכל מקרה, גם אליה התקשרתי ואמרתי שאני חוזרת בסופשבוע ושאולי ניפגש. שמעתי מחברה אחרת שהם נפרדו ורציתי לראות אם היא שורדת. התקשרתי והיא אמרה לי "אה, שמעת שחזרתי אליכן?" ואני בכלל לא מבינה למה את צריכה ללכת ולחזור? למה את לא יכולה שיהיו לך גם חברות וגם חבר בחיים? בסופו של דבר גם היא חזרה אליי רק ביום שבת בערב. "אה, מצטערת, בסוף הוא היה אצלי כל הסופש". להתראות, נשמע ממך שוב עוד שנה כש"תחזרי". 

ולסיכום אני אגיד לכל הבנות האלה שלא יוצאות מהבית ברגע שיש להן חבר- אל תעלימו הכל מהחיים. חבל. אחרי זה אתן תצטרכו את החברות שלכן בחזרה ואולי הן כבר לא ירצו להיות שם. גם חברות הן מערכות יחסים בחיים שלכן וגם בהן צריך להשקיע.

סופש נפלא לכולם