רוחשת
רגועה למראית עין.
בתוכי הכל רוחש,
עולה על גדותיו.
פוסטים פופולאריים
-
רצח מאדום לשחור
24/8/15 | 53600 צפיות
-
יחסים
27/1/12 | 8250 צפיות
-
I'm Not The Only Dreamer
28/2/15 | 2032 צפיות
-
בעד עונש מוות
28/7/15 | 6631 צפיות
-
אונס המריונטות
12/2/16 | 4692 צפיות
-
chatroulette | צ'אט רולט
21/2/10 | 97067 צפיות
-
אבות ובנים
16/6/12 | 3169 צפיות
-
טירונות בנות
18/4/14 | 3100 צפיות
-
הכביש כמשל
28/12/11 | 1960 צפיות
-
מובינג
17/12/14 | 2478 צפיות
-
נערת קריאה
10/1/14 | 4728 צפיות
-
עיניים
5/7/09 | 213 צפיות
-
על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
15/3/16 | 2247 צפיות
-
הפעם האחרונה
22/12/09 | 2270 צפיות
-
פסק זמן
21/3/15 | 2539 צפיות
-
אלגרו
19/12/09 | 5034 צפיות
-
מהר.לפני שיגמר.
15/11/09 | 2067 צפיות
-
יפה, רק אחרת.
15/7/09 | 1234 צפיות
פוסטים אחרונים
- על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7" 15/3/16
- אונס המריונטות 12/2/16
- חזרתי מברלין 22/1/16
- Работа (*רבוטה) 23/10/15
- חנוך והנערה 14/9/15
- רצח מאדום לשחור 24/8/15
- דרך נמיר 20/8/15
- קניות באתרי אינטרנט 17/8/15
- מה לא עשית אף פעם ? 11/8/15
- Same Same - but Different 8/8/15
- בעד עונש מוות 28/7/15
- ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת 25/7/15
- הפונדק 13/6/15
- בגיל 444 תגיעי לירח 6/6/15
- קוף שרוקד לו צ'ה צ'ה צ'ה 23/5/15
- בית 15/5/15
- הזכות למות 2/5/15
- הטבעת 11/4/15
עכשיו טוב (לה)
בכניסה לגן העדן,עוצר אותי השומר ושואל לסיבת המוות.
אה,אני משיבה לו בחיוך נבוך ורחב,אני עדיין חיה.
פשוט הגעתי למטרה מאד מסויימת.
אני חייבת להיכנס. יש תפקיד חשוב שעלי למלא.
הוא מסרב לאפשר לי בטענה שהכניסה מותרת למתים בלבד.
אני מתחננת ומסבירה לו שוב ושוב שאצא ברגע שאשלים את המשימה שבשמה הגעתי. אבל הוא מתעקש בקוצר רוח, עקב התור הארוך של המכוניות, שמשתרך מאחורי.
אני מחליטה לנסות את מזלי בטריק הישן שלמדתי בילדותי, ולבלבל אותו עם תנועת יד לכיוון השמים, תוך כדי השאלה השיקרית הנדושה "מה זה שם למעלה? ציפור?"
להפתעתי הוא נלכד בפח שטמנתי לו, ואני מנצלת את ההזדמנות של נפילתו ברשת הזולה והמשומשת שלי, -על מנת לשעוט קדימה,
וכך נכנסת בשערי גן העדן.
דרך המראה אני צופה בו ובשפת גופו הכעוסה מנופף במחאה -בתנועות ידיים נמרצות- אחרי מכוניתי המתרחקת.
מבט סוקר שאני מעיפה לעבר המראות המתחלפים סביבי מרשים אותי ביותר.
גן עדן של ממש.
אני מזכירה לעצמי שאין לי פנאי להסחות דעת של יופי ואסתטיקה כרגע. אסור לי להתפזר. עלי להתמקד.
בליל של צלילים בכל השפות נשמע באוזניי, ולמרבה התענוג אני מבינה את כולן (!),
אבל אני מוכרחה למצא אותה, ואין לי זמן להנות מהתגשמות החלום הנושן שלי לשלוט בכל השפות.
עיני תרות בריכוז מוחלט, עוברות על רבבות הפרצופים בחוסר מנוח, ואני לא מתייאשת גם כשמתחיל להחשיך.
לפתע אני מזהה אותה ישובה על הארץ, כפות רגליה משכשכות במי הנהר, עיניה נשואות אל האופק, לעבר השקיעה במרהיבה. היא נראית מהורהרת. על פניה היפים נסוכה שלווה.
התרגשות אוחזת בי. אני מחנה את מכוניתי,ומתבוננת בה עוד כמה רגעים מרחוק.
הנה. היא פה. כה קרובה.
תמו חיפושיי.
אני נגשת אליה בסערת נפש,מתקרבת לעברה בצעדים שקטים. כשהיא חשה בנוכחתי,היא מסובבת אליי עיניים רגישות.
אני מסבירה לה שבאתי במיוחד בשבילה. שאני כאן כדי לקחת אותה איתי. כבר הכנתי לך חדר משלך בדירתי,אני מפצירה בה. בלילות חלמתי עלייך - גם הרבה אחרי שמצאו אותך מקופלת במזוודה בירקון, המשכתי ללכת לישון איתך בלילה ולהתעורר איתך בבוקר.
אני אפצה אותך בכל כך הרבה אהבה - על כל החוסר שהיה לך בחייך. את תהיי הנסיכה שלי.
בואי,נלך.
אבל היא ממאנת לזוז וניצבת מולי בעקשנות, מביטה בי בעיניים האלה שלה, שיגון היה בהם תמיד ולא נותר ממנו זכר כעת.
אור שפוך על פניה הקטנים. חן,היא אומרת בטון בוטח, אני לא זקוקה לך יותר שתצילי אותי. אני בגן עדן. המלאכים שומרים עליי פה, מרעיפים עליי כמויות אדירות של אהבה מכל כיוון. טוב לי.
אני בוחנת אותה,ומאמינה לה. היא נראית מאושרת. העיניים שלה מלאות בשמחת חיים. היא קורנת.
וכבר לא כואב לך? -אני שואלת אותה בעיניים לחות, את כבר לא כועסת על הורייך שזנחו אותך? את מרגישה אהובה?
כן. היא עונה לי. אני מרגישה אהובה.
כל מה שלא קיבלתי בחיי - מוחזר לי כעת ועוטף אותי פי עשרות מונים.
אני כבר לא הילדה הזנוחה של אף אחד,זו שאיש לא רצה בה.
כאן אני לא נסיכה. פה אני מלכה.
אבל לא הספקת להתאהב,להתנשק,לממש. חיית רק ארבע שנים בחייך הקצרים. הלכת בטרם עת. את לא רוצה לחזור כדי לחיות חיים מלאים וארוכים, את החיים שאת ראוייה להם, החיים שיכולת לחיות?
לא. אני כבר לא אחזור. אני אשאר פה. כאן אני מוגנת. כאן אני מרגישה ביטחון שמעולם לא הרגשתי כל עוד הייתי בחיים.
פה אני כבר לא בודדה. וכבר לא פוחדת.
אני מלטפת את שערות ראשה בהקלה.
היא עוצרת אותי לפני שאני פונה ללכת, אוחזת בכף ידי הרועדת,מקרבת אותי אל גופה הקטן.
אנחנו מתחבקות. תודה שזכרת אותי. תודה שבאת. תמסרי ד"ש לדגים,היא לוחשת לצווארי.
דגים? אני תמהה. אלו שבירקון?
כן,היא מהנהנת. הדגים ששתקו עימי וסבבו סביבי בדממה כל אותם שבועות בהם חיפשו את המזוודה שבתוכה הייתי מקופלת. הם אירחו לי חברה וניחמו אותי כשפחדתי בחושך ובשקט הדומם שמעמקי הנחל .
אני מאד אוהבת מים,היא אומרת לי,וטובלת כף יד קטנה בהם.
אנחנו נפרדות ואני צועדת לעבר מכוניתי. בטרם נסיעתי לכיוון שער היציאה - אני מעיפה מבט אחרון לעברה, וצופה בה מזנקת לעבר מי הנהר,שוחה כדג במים,כאילו היתה בת הים הקטנה.
כשהיא מביטה לעברי, אני מרימה את ידי לשלום.
היא מנופפת אליי בחזרה , בעיניים נוצצות ובחיוך של מלאכית.
טוב לה,אני משתכנעת סופית. היא כבר לא מרגישה לבד.
טוב לה.
רוז פיזם, ז"ל. |
פרופיל
תגובות אחרונות
-
לירוןקורל
בתגובה על שירותים ציבוריים
-
77777777
בתגובה על על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
-
goodyear2016
בתגובה על ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת
-
goodyear2016
בתגובה על תראו משהו מדליק :)
-
--()--
בתגובה על אונס המריונטות
תגובות (41)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה אנחנו יכולים לעשות למענם ?
תקצר היד מלהושיע את כולם.
ורובם לא זוכים לגורל אכזר כמו של רוז הקטנה.
תודה על ההערכה, איתן.
}{
זה טקסט שמאד קרוב אליי מכל בחינה, - אני מאד קשורה אליו ואוהבת אותו.
למה שלא תעלה אצלך בבלוג את הקטע שכתבת לזיכרה של תאיר ?
מצמרר ונוגע.
אני כתבתי פעם קטע על תאיר ראדה ז"ל שנרצחה בבית הספר שלה בקצרין.
איך בן אנוש יכול לפגוע בילדה שלא עשתה כלום לאף אחד?
לא נתפס..
יואל ,
תודה על התגובה שלך.
יניב יקירי,
אני "במרכז" הפוסט כי אני הדוברת פה,אני הכותבת,ולכן מתוך עצמי אני מדברת ואת עצמי אני מהדהדת כאן.
ברור שבתוך הבלוג שלי (שלי!) מותר לי להיסחף בדימיון לאן שבא לי,
ואני סבורה שהייחוד טמון בכך שהפוסט שונה מכל מה שנכתב אודות המקרה הטראגי שקרה לרוז הקטנה.
רציתי להביא זוית אחרת ואישית ולא לכתוב עוד הספד עצוב כמו שכתבו רבים אחרים לפניי.
מהסוג הזה יש מספיק.
תכתוב בגוגל "רוז פיזם" ותקבל את התוצאות הרצויות לך.
אני חולקת עליך.
פה הרשתי לעצמי לכתוב מתוך הלב,בדמעות,את התקווה שלי הפרטית בקשר לילדה הקטנה האהובה הזו.
ורציתי שיהיה למקרה שלה ייצוג בתוך הבלוג שלי,שישאר לי למזכרת.
זכותך לא להסכים או לא לאהוב.
הכל בסדר.
כנראה שאתה צודק ,לפי מידת כיכובו.
לא יודע, יניב.
אני בזהירות רבה ועל קצות האצבעות אומר שעצם העלאת המקרה המזעזע
ואפילו באופן שנכתב כאן - בדמיון, כשרון ורגש -, היא חשובה, כמצבה לרוז הקטנה.
העובדה היא שלמרות הקטע המשעשע, לא נפגמה הקדושה, הצחוק שצחקתי טבול היה בדמעות.
אם היה נכתב הקטע כפי שציינת, תמציתי וענייני, לא בטוח שהיה מגיע תפוצה גדולה.
קטע ספרותי צריך ליצור עניין ולהכניס אותך פנימה, ככזה הפוסט הצליח בגדול.
זו בדיוק הבעיתיות בפוסט הזה. זה הפוסט שלשם שינוי "חן" לא צריכה להיות בו במרכז. אבל היא בכל זאת. נוכחותך "מטמאת" את קדושת המקרה הייחודי והנורא הזה. פוסט "נכון" יותר היה להראות את תמונתה ולהוסיף כמה מילים הנוגעים אליה ישירות ולכמה נורא מה שקרה . את אף אחד זה לא מעניין איך התפלחת לגן עדן. באמת.תודה פרומי,על שהחלק הראשון לטעמך.
מעניין אותי ממה בחלק השני הסתייגת..
האם משום שזו רוז והיא "פרה קדושה" לדידך?
הרגש שלי היה מלא עוצמה ,
וכשכתבתי -הרגשתי אותו בכל מובן.
פיסית ונפשית.
אני מסופקת שהצלחתי להעביר מעט ממנו דרך הכתיבה.
תודה, גיא.
תודה, יואל.
זה היה מכוון -
רציתי להכניס מעט קלילות לתוך המטען הריגשי הכבד
שהיה כרוך במפגש עם רוז הקטנה.
תודה, אודי.
תענוג לקרוא
אישית, החלק הראשון מאוד לטעמי.
הפנטסיה הזאת שבבסיסה הספקולציה על העולם הבא (וגן עדן, אוהו) הזכירה לי את הספר המיוחד של אופיר טוקשה "עולם הסוף"
כתוב בכשרון רב, דמיון עשיר, מרגש ,
חייכתי כשקראתי איך התפלחת פנימה,
ובהמשך, כשחשבתי על זה שוב צחקתי בקול רם.
מסכנה הקטנה הזאת. וקצת דמעות..
מדהים ומצמרר
תודה,שרון
גולן,
תודה רבה לך!
ממש נהנתי לקרא את המשוב הזה שלך,
זה מסוג הפידבקים שאני מייחלת להם בסתר ליבי.
ממש שימחת אותי,חבר!
:-)
עצוב. וזה לא נגמר.
אבל תמיד יש גם צד אחר למקרים
כאלו, גם אם זה לא המקרה.
חן בוקר טוב
התרגשתי מאוד לקרוא את מה שכתבת פה. הסיפור של מארי צריך להיות צרוב לנו בלב כל הזמן ואת חיזקת את הצריבה (תרתי משמע) של הסיפור הזה.
אולי פחות משמעותי, אבל גם הכתיבה היתה, כמו תמיד, משובחת ומעניינת, חייכתי, צחקתי כשקראתי איך "סידרת" את המלאך, הסתקרנתי כל הזמן לאן את חותרת ולא ידעתי, והיה לי כיף עצוב קשה ומצחיק ביחד לקרוא את הפוסט העתוב והמשובח הזה!!
כל הכבוד לך!! שבת שלום :-)
כל אדם מתמודד אחרת עם רוע בעולם שלנו.
קשה לעכל את מותה הטראגי של ילדה תמה וחפה שפשע -בצורה אכזרית כ"כ.
ההתמודדות שלי היא לחפש אלטרנטיבה שפוייה יותר
ולקוות/להאמין שעכשיו טוב למלאכית הקטנה רוז,
כפיצוי על אומללות שהספיקה לחוות בחייה הקצרים.
ייתכן שאצלך זה מתבטא בכעס?
- לא בטוחה שהבנתי לאן חתרת בתגובה הזו..
האם זו ביקורת על הדרך שביטאתי/התבטאתי פה?
תודה לך
הטקסט הזה הכעיס אותי,
כנראה כי אני לא יכול להאמין יותר בגן עדן.
את נשמה טובה ומיוחדת ,המשיכי בדרכך ,שתדעי רק שימחה
תודה על ההערכה.
כן.
אותי הפנטזיה הזו מנחמת.
איזה סיפור, איזה סיפור.
ובכל זאת, יש במה שכתבת מן הנחמה, הלוואי והיינו יודעים שככה נראה הסוף.
זה בדיוק התיאור של מה שזה היה -
הזייה פרטית שלי.
רונית,תודה רבה על המשוב החם.
התרגשתי לקרא את הפידבק על הכתיבה שלי.
וגם אני מקווה,
-כפי שאת בטח כבר הרגשת בכך.
הילדה הזו נכנסה לי ללב,ואני עדיין חושבת עליה לפעמים.
לכן היה חשוב לי לכתוב עליה, ולהנציח את זיכרה בתוך הבלוג שלי.
רציתי שהתמונה שלה תישאר פה אצלי,למזכרת, לנצח.
הסיפור שלה העסיק אותי ועדיין מעסיק,
למרות כעט שנה חלפה,
כך שהייתי חייבת להמציא סוף טוב
-אלטרנטיבי ופרוע -לסיפור העגום והמזעזע שלה.
לפחות בדימיון שלי הוא כזה.
מתוך התקווה שמפעפעת בתוכי,
אני מאד רוצה להאמין שעכשיו טוב לה.
תודה שהתרגשת ושהבנת.
:-((
אני כל כך מקווה שטוב לה
שקיים גן עדן ומלאכים
ושומר גן עדן גם אם הוא נוקשה אבל נאיבי...
כתיבה רגישה חן. מאוד.
הצלחת לרגש אותי{וזה לצערי לא קורא הרבה}.
אך, התמונה הקורעת לב של המתוקה עם החיוך ועיינים דומעות,המספרות הכל.
איזה יופי ששמת את ליבך על הנשמה המדהימה הזאת .
תודה לך יקירה...
ללא מילים.