גשם של שתיקות 

השעה ארבע אחרי הצהרים 

גשם של שתיקות שטף את טקס הנחת אבן הפינה

לבנין העיריה החדש . 

מקהלת הגברים המקומית והייחודית "צצגרים"

(צעירים, צמחונים, גבוהים, יפים ורזים)

ניצבה לרגלי הבמה מתחת התזמורת

ותוזמן לשיר כאשר תסיים התזמורת

את מחרוזת השירים

שכתב והלחין ראש העיר העשיר,  מני מכסף. 

מנצח התזמורת, גיסו של ראש העיר,  

מוטי שרביט,

(עליו נאמר שאינו יודע קרוא וכתוב, שמתנצל תדיר בכך, ששכח את משקפיו, או שמשקפיו נשברו, או שהשאירם בתיקה של רעייתו, שנסעה אמש לחו"ל.....)

ממתין לאות תחילת הנגינה על ידי מנחה הטקס, בן שרביט, בנו,

מנגב מידי מספר דקות את מצחו הנוטף זיעה.

ומחכה לנאומו של סגן ראש העיר,  סמך דודן,

בן דוד של אשת ראש העיר,  

אזמרלדה יאנסן.

הוא לא יחל בנאומו, אלא לאחר שמקהלת הנשים "גירצץ"
(גבוהות, יפות, רזות, צעירות וצמחוניות),

תסיים לשיר 3 שירי ארץ.

זו המקהלה שממתינה להופעת להקת המחול מקומית
על שם א.ד.ציגרץ' (צעיר, יפה, גבוה, רזה וצמחוני),

תפקידה להמתין לתבות האחרונות של בנו של סגן ראש המועצה לתרבות, חליל  טורבן, שיחלל בחלילו החדש.

הילד בן השתים עשרה, הפך  לאמן בינלאומי ואמור להתקבל פה,

בכבוד הראוי . 

הוא, הבינלאומי ימתין לקדנצה של ביתו היפה של ראש העיר,

יפה מכסף, 

המפליאה בנגינתה בצ'לו ......גם היא בת שתים עשרה, וחרשת. 

כאשר תסיים היא,

תעלה אל הבמה להקת המחול במחרוזת ריקודי חתונה.

 לאחר הזיקוקים תשמיע התזמורת את ההמנון. 

אלא ש...שום מכונית לא נראתה באופק.

אף אדם לא נראה מתקרב.

גשם של שתיקות לא ברור שטף את האיזור. 

מנחה הטקס מסתובב סביב עצמו וסביב שער הכניסה לרחבה העירונית לסרוגין.

מרחוק מגיע במרוצה בעלה של המזכירה שנעדרה מהטקס, אחיטוב מכסף,

אחיינו של ראש העיר,בידיו אוחז שקית ניילון גדולה. 

ניגש למנהל הטקס ולוחש באזנו בקול רם:

ציפורה אשתו, אחיינית של אחי-ראש העיר,

הובהלה לבית החולים בתחילת שבוע שעבר –

(איך/כיצד/ מדוע  -

היא ביקשה ממני לשלוח את ההזמנות,

עוד באותו לילה גוייסתי לשרות מילואים

בצו שמונה (במאפיה של ריצגץ). 

קבל בבקשה את ההזמנות. 

מנחה הטקס נתן את האות –בתנועות גדולות ומרשימות,

והתזמורת

ניגנה

את