כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אולי זו בכלל השיטה

    2 תגובות   יום שבת, 9/1/10, 17:50

    במידה של זעזוע קראתי את מאמרה של עינת וילף "מורים טעוני הגנה" (ישראל היום, 8.1.10), ש"בלי למצמץ" הניחה את כל האשמה למצב החינוך הישראלי על כתפי התלמידים. בכך היא ממשיכה את רעיונותיה מן הספר שכתבה עם אמה "חזרה לאלף-בית" (2008), הקורא למצב חירום במערכת החינוך בכדי להשתלט על ההפקרות.

    את המאמר שלפנינו היא מסיימת בקביעה ש"יש דברים נפלאים שאפשר לעשות במערכת החינוך כדי להפוך אותה ...מתאימה יותר לאתגרי העידן הנוכחי", אבל אינה מציינת מהם האתגרים ומה ניתן לעשות במסגרת הקיים. האם הכל זה באמת רק "בעיית ההפקרות"  של התלמידים, כפי שהיא טוענת?

    מערכת החינוך הישראלית רחוקה שנות-אור מ"אתגרי העידן הנוכחי" בלי קשר להתנהגות התלמידים. אצל וילף פשוט התבלבלו סובב ומסובב: לא התלמידים הורסים מערכת מפוארת, אלא המערכת הבלתי-רלוונטית ל"אתגרי העידן הנוכחי" גוררת התנהגויות בלתי-נסבלות. המערכת שלנו מייצרת שיעמום; מבוססת בעיקרה על פרונטאליות ושינון; ובחינות הבגרות – גולת הכותרת שלה – טומנות בחובן כל צרה אפשרית לחינוך הציבורי. התלמידים מגיבים על כך ב"צייתנות מורדת", כלומר: מקבלים כנתון "נצחי" מה שיש, אבל מכשילים אותו ככל שאפשר.

    נעבור עתה לראות מהם "אתגרי העידן הנוכחי" ומהם "הדברים הנפלאים שאפשר לעשות במערכת" שלנו. נראה לי שלא יהיה ויכוח על כך, אולי גם לא עם וילף, שלקראת העשור השני של המאה צריך להשיג:              

     א.        שכל התלמידים יהיו אורייניים בשפות עברית ואנגלית ברמה גבוהה.              

      ב.         שכל התלמידים יהיו אורייניים במפגש עם מידע רב, מיונו וסיכומו, כלומר: לומדים עצמאיים.               

      ג.         שכל התלמידים יפגשו בביה"ס שפע הזדמנויות לנושאים מעניינים ורלוונטיים עבורם.   

       ד.         שכל בית ספר יגדיר לעצמו ויטמיע את הדגשים החינוכיים והתוכניים המיוחדים לו, את האתוס החינוכי שלו, בכדי לבנות את זהותם וערכיהם של תלמידיו תוך כדי התנסות פעילה.

    האם יכולה וילף להבטיחנו, שאלו הדברים שמספקת כיום המערכת? ודאי שלא. במיוחד בכיתות י'-י"ב שבהן ניתן לנהל דיאלוג רציני עם בוגרי המערכת, שם מתבזבז זמנם על יעד חסר ערך. כתוצאה מכך:

    1.      המטרות הערכיות-חברתיות והאישיות אינן מטופלות כראוי אם-בכלל, כי אין זמן ו"צריך להספיק את החומר" לבגרות (16 בחינות מינימום!);

    2.      המטרות ההשכלתיות מושגות ברמה נמוכה, ראינו מן המבחנים הבינלאומיים, כיון שהחומר ודרך הלימוד אינם מעניינים את התלמידים;

    3.      אחוז הזכאים לבגרות ממילא אינו עובר את סביבות ה-50 אחוז, ללא קשר כמה הקלות ניתנות ללומדים;

    4.      ואחרון בלתי-חביב: היכולת שלהם לתפקד כ"לומדים עצמאיים" לא קיימת כלל-ועיקר, בשל קשיים באוריינות שפתית; ועוד יותר מכך, בשל היעדר תרבות של לומד עצמאי, שצריכה להתפתח בהדרגה החל מכיתה ב'. ממילא, הלומד הוא פאסיבי (למעט ההפרעות) וכמעט אינו מגיע לבחור לעצמו תחומי עניין קרובים.

    עינת וילף מתחילה עתה – עם עזיבתו של אופיר פינס את הכנסת – שרות פרלמנטרי. אין לי ספק, שכאדם איכפתי מאד לחינוך היא יכולה לסייע בתהליכים של שינוי. אני קורא לה להצטרף לציבור גדל והולך, שהבין היטב – מעבר לסביבה האלימה בה צומחים הילדים ואבדן הסמכות ההורית – שהשיטה החינוכית-לימודית היא האחראית לַמשבר העמוק, ולא התלמידים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/1/10 08:02:


      מסכימה איתך: "מעבר לסביבה האלימה בה צומחים הילדים ואבדן הסמכות ההורית – שהשיטה החינוכית-לימודית היא האחראית לַמשבר העמוק".-

      -

      -

      -

      -

      -

      נינה

      יוזמה חינוכית לשיפור הוראת חשבון

        9/1/10 18:31:


      אני מאד אוהבת לקרוא את נקודות המבט שלך. הן לטעמי משקפות

      את מה שרבים לא אומרים בקול רם.

      אני חושבת שבכל זאת המשבר עם התלמידים תחילתו בבייסיק, בבית. ערכים.

      אחר כך... כן. נגעת בתהיות מאד מוצקות.

       

      מומלץ.

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין