עשרות ערים בעלות ציביון אדריכלי מיוחד מוצגות בספרו הדמיוני של איטאלו קאלוינו הערים הסמויות מעין. בעיקבות מסעו של מגלה הארצות מרקו פולו נפרש לעינינו אטלס רחב יריעה, ולרוב נאמן לסיגנון האדריכלות של סוף ימי הביניים.
 לערים הסמויות ניתנו שמות אקזוטיים עם צליל איטלקי: זורה, איזידורה, ארג'יה, ססיליה, סמירלדינה.
אכן, כפי שמגלה המספר, ונציה היא שניבחרה כמקור השראה וגעגועים למחבר ולגיבורו מרקו פולו, הספן הנועז בן איטליה.
"בסמירלדינה, עיר מימית, רשת תעלות ורשת רחובות מתוחות זו על גבי זו וחוצות זו את זו. כדי לעבור ממקום למקום עומדת בפניך תמיד הברירה בין מסלול יבשתי לבין הפלגה בסירה." -------
אמנם אין מדובר על ערים ממשיות או היסטוריות. אך קו אדריכלי קבוע עובר בכל התיאורים, והוא השילדה הבסיסית של כל עיר באשר היא. המבנים הציבוריים - מרכזי המימשל, המרכז המסחרי, הגשרים, החומות, הרחובות, היכלי הקודש, גני השעשועים, מחסני הנמל - חוזרים שוב ושוב, לרוב בסדר אופייני שמישתנה רק מתחת לפני השטח הגלויים, בהתאם לאקלימה של העיר ולאופי תושביה.
האדריכל יכול למצוא כר נירחב להבנת המהות האורבנית: זו נמצאת תמיד בתהליכי בנייה, הריסה וחידוש, עד כי אין אפשרות להצביע על עיר מוגדרת כעל תוצר מוגמר של מאמץ אדריכלי משותף. -------
עיקרון זה מתקיים בצורה דומה בתהליכי היווצרות ערים בימינו. לצד מונומנטים מובהקים, שגם הם מחליפים תפקידים (כגון - מארמון של פעם למוזיאון של היום), ניבנים מונומנטים חדשים המאפילים על מבני העבר: ערים כברצלונה או אתונה שינו פניהן מקצה לקצה בעיקבות עריכת האולימפיאדה בשיטחן, ורבות מערי אירופה התפתחו בפריפריות המודרניות על חשבון המרכז העתיק. הגרעין הראשוני נשאר חתום ותחום בין סימטאות צרות כעין מוזיאון בלתי מוצהר. כך יוצא שהעיר המקורית משרתת בעיקר את ענף התיירות. -------
עוד קו אופייני הולך ומסתמן בערי ימינו והוא ה"דז'ה וו" המשתלט על הכפר הגלובלי. מול הנוף הצפוף של גורדי שחקים הצצים במהירות בכל אתר ואתר של כדור הארץ (שלא להזכיר את קניוני הענק האחידים) עלול המבקר לחוש את החוויה של הנוסע לעיר תרודה (עמ' 122 בספר), שניראית לו "זהה באופן מוחלט לתרודה אחרת, שכבר הגיע אליה בעבר". "אלמלא קראתי את שמה של העיר כתוב באותיות של קידוש לבנה, הייתי מאמין שנחתתי באותו נמל תעופה עצמו ממנו יצאתי".... "לשם מה, אם כן, לבוא בכלל לתרודה ? שאלתי את עצמי, וכבר אמרתי לנסוע הלאה [....] העולם כולו מכוסה בתרודה אחת ויחידה שאין לה ראשית ואין לה סוף. רק שמו של נמל התעופה מישתנה". -------
בספר עצמו ניתן ההסבר האנושי למהות החיים הרוחשים מתחת לשלד או הרשת שבין קוריה יכול כל אדם לשבץ את הדברים שברצונו לזכור. המחבר ממחיש עיקרון זה בתיאור העיר זורה :
"מעבר לשישה נהרות ושלוש שרשרות הרים ניצבת לה זורה, עיר אשר כל מי שראה אותה פעם, שוב לא יוכל לשכוח אותה... הוא זוכר את הסדר אשר בו באים זה אחר זה שעון הנחושת, וילון הפסים, המספרה, המיזרקה בת תישעת המתזים, מגדלי הזכוכית, בית המרחץ התורכי, הקפה הפינתי, הדרך המובילה במפולש לנמל." -------
אם התרשמנו ש"הכל בעיני המתבונן" הרי התיאור המבני של סמירלדינה - העיר הוונציאנית - מחזיר את מרכז ההשפעה לידי האדריכל, שבכוחו לעצב את רוח התושבים באמצעות תכנון יצירתי של עיר מרובת מפלסים. "הרחובות הניפתחים לפני כל עובר-אורח אינם שניים בלבד אלא רבים. כך, שהשיעמום שבמעבר היומיומי באותם רחובות עצמם, נחסך מתושביה. רשת המעברים אינה שטוחה על רמה אחת בלבד, אלא נימשכת ברצף של מדריגות, מירפסות, גשרים תלולים, דרכים עיליות. כל תושב מעניק לעצמו מדי יום ביומו את ההנאה שבמסלול חדש, אל אותם המקומות עצמם. אורח החיים הסדור והשלו ביותר, אף הוא זורם כאן בסמירלדינה מבלי שיחזור על עצמו לעולם". .jpg)
סניף חדש בנמל תל אביב קווים בנמל תל אביב
לאוהבי עיצוב פנים , אדריכלות , לימודי עיצוב, אמנות ועוד - חומרים |
