עד לפני היום חשבתי שהקאבר הכי טוב שיש בעברית, חוץ מכל מה שברי עושה, הוא של אייל גולן ל- "חלומות של אתמול".
היום, במקרה, כרגיל, עברתי ב – You tube על רשימות שירים של זמרים מועדפים. אחרי "מונו" של שלמי סרנגה הופיעה תגית עם הכיתוב "את תלכי בשדה – Saranga". עניין אותי. לא הכרתי. לחצתי play.
שלמי סרנגה עשה את "את תלכי בשדה" (לאה גולדברג מילים, חיים ברקני לחן) ב"עבודה עברית 2" של נענע דיסק (ניצן זעירא). לא הגעתי אף פעם לדיסק הזה, לא חשוב למה, ואני לא מצטער, למרות שכנראה ויש שם כמה פנינים.
לעניין שלמי סרנגה ו"את תלכי בשדה" – לא זוכר מתי שמעתי ביצוע כל כך, איך נגיד את זה בזהירות המתבקשת - מופתי, כמעט ממלכתי, אולי ממש נקודת ציון היסטורית.
סרנגה, מגובה בעיבוד חזק בצורה בלתי רגילה, לוקח את השיר הכול כך מזוהה הזה (אלברשטיין) לגבהים חסרי תקדים. הוא מעניק לו משמעויות חדשות, לועס את המילים ("על כתפייך, חזך, צווארך וראשך, רענן"), מתיז אותן החוצה אחת אחר השנייה, לא עושה לעצמו הנחות ומגיש למאזין חשבונית של פעם בחיים.
סרנגה לא מפחד מהטקסט הכבד ולא מהמעמד המחייב. הוא מעמת את השיר עם עיבוד יווני כמעט אוטנטי אבל עשיר בהפקת סאונד ואולפן נוצצים. הוא מחשמל אותו, טוען אותו בתעצומות נפש של ממש, הולך בדרכים שלא נסללו עדיין, לא מחפש קיצורים, מניח רגל בוטחת על הגז ויודע לתת למנוע לנהום בכל הכוח. סרנגה, וזאת לא הגזמה, כותב את עצמו בדפי ההיסטוריה של המוסיקה הישראלית.
הקול של שלמי סרנגה הוא טריקי. יש בו משהוא שאנחנו לא יודעים לתאר. זה לא קול "ים תיכוני" של דבש, אלא גרון יוצא דופן שלא היה כאן קודם. הקול החם והמעושן הזה, הכמעט צרוד, העבה, הגרוני, הקול הכי מיוחד שיש היום על הבמות בישראל, הופך את "את תלכי בשדה" ליצירה ישראלית חדשה, מהפנטת כמעט, מאיימת, דרמטית, שלמה וחסרת תקדים.
"את תלכי בשדה" בביצוע של שלמי סרנגה זמין לציבור ב- You tube ו"בעבודה עברית 2". השיר הזה מלווה בווידיאו קליפ עוצר נשימה של יריב בראל (בימוי) ואייל נבו (עריכה). אין ברשת עוד דבר כזה, בטח שלא ישראלי. הנה הלינק. מדברים.
|