האמת שאני בכלל לא יודעת מה אני עושה פה, אני עמוקה להיות עמוק בתוך הקלדת תיק הפקה, אבל נורא נורא התחשק לי לכתוב,

הלכתי קצת ברגל היום כי הרגשתי יותר מידי נסערת רגשית (קורה לי אחרי מפגשים משפחתיים במיוחד) וגם כי כאב לי כל הגוף, האמת שההליכה חוללה פלאים. חשבתי על כמה אני נהנית מהבלוג הזה והיה לי דחף לכתוב ועל קולנוע.... ואז אחרי שניסיתי ליצור רשימת השמעה ביו טיוב, נכנסה בי רוח הכתיבה..... 

לפני כמעט שנתיים יצא לאקרנים בארצנו הקטנטונת סרט אירי מקסים, שכמובן לא שרד יותר משבועיים וחצי בבתי הקולנוע, האמת שכשצפיתי בו באולם הפצפון ביותר והנידח ביותר בעיר הסרטים היו איתי 2 אנשים שיצאו באמצע, הם כנראה פספסו את אחת החוויות הקולנועיות התמימות והיפות ביותר שיש לקולנוע להציע.

ONCE "פעם אחת" .. לשם שינוי לא קלקלו לו את השם בקולנוע (בניגוד לסרטים כמו... "חמרמורת" AKA לפני החתונה עוצרים בלאס ווגאס). 

עלילית הסרט פשוטה, עובדת זרה באירלנד פוגשת בבחור אירי מקומי צעיר שבוע לב שמנגן לליבה של העובדת הזרה, עוד סיפור של 2 זרים שמוצאים אחד בשני סוג של נחמה. הסרט שזור במלודיה נפלאה ועדינה, 2 הדמויות מלאות ומרגשות. סיפור פשוט שמסופר במקסימום רגישות... מצולם בחופשיות, מצלמת כתף כמעט בכל הסרט. המוזיקה מתחברת לדמויות ונוגעת בדיוק איפה ומתי שצריך...

יכול להיות שזה מרגש אותי כי זה נורא דומה לסיפור של הסרט שלי, ומצד שני אולי זה נכנס אליי יותר חזק ממה שחשבתי אבל בכל מקרה התוצאה נפלאה, ותחושת הזרות, חודרת בתוך סיפור שמלא ברגש..... אולי אני משוחדת באהבה בלתי נדלית לארץ היפה ביותר בעולם (בעיניי לפחות) אבל הסרט גם מצליח להוות דוגמה להצהרת הכוונות שלי כיוצרת (מתיימרת להיות יוצרת לפחות...).

לא באתי לעולם (הקולנוע בפרט) כדי לחולל איזושהיא מהפכה גדולה, גם לא באתי לשנות את שפת הקולנוע,להעיר את המתים.. אני אפילו לא בטוחה שיש לי משהו חדש לומר לעולם......חוץ מ (תרגיעו!!!!! אבל זה כאמור לא חדש...).

אני אמדוד הצלחה אם יקום אדם אחד אחרי צפיה בסרט שעשיתי ויגיד לי, וואלה יעל, ריגשת אותי.... אוכל להגיד תודה רבה ולעשות ווי על הקטע הקולנועי שלי בחיים.... זה מה שאני מחפשת, לקחת את הר הרגשות שיש בי (שלפעמים אני מבקשת להרגיע ואף להכחיד....אבל לא עושה את זה..) ולגעת, בעדינות. בכיף. לגעת מבלי ללחוץ על כפתורים אלא פשוט לספר סיפור ולרגש..... אם זה יותר מידי לבקש אני לא יכולה לשפוט, אם זה יומרני מידי, גם לא... אבל אין ספק שזה מה שהסרט "ONCE"  מצליח לעשות כהלכה למעשה.שיר הנושא שגם זכה בפרס השיר המקורי ביותר לסרט... הוא אחד המרגשים, תקשיבו גם לליריקה.....

עוד סרט מאירלנד שעשה לי את זה ובגדול זה "בפנים אני רוקד" inside Im dancing 

(מסתמן שמי שמתרגם דווקא את הסרטים האיריים מצליח בנתיים לא להרוס שמות...), 

רורי, בחור צעיר שחולה במחלה סופנית המוגבל לכיסא גלגלים (מגולם על ידי ג'יימס מקבוי- אחד מהרשימה שלי...) מגיע להוסטל לבעלי מוגבלויות, הוא חצוף, מפונק שעושה מה שבא לו ואומר בדיוק מה שהוא חושב ורוצה, מהרגע שהוא מגיע הוא מצליח להשפיע על כל הדיירים בהוסטל, בין היתר על מייקל, בחור מוגבל שכלית מבוגר ממנו אליו הוא מתחבר ומצליח להביא לועדת כלשהיא שאחראית על האוכלוסיה בעלת צרכיים מיוחדים לדאוג לדירה לשניהם בעיר וכך להתחמק מהאחראית על ההוסטל אליה הוא מסרב להקשיב.

הוא מגייס לצידם את שיבון, בחורה צעירה שמרחמת על מייקל המסכן שנסחף ברוח הצעירה של רורי ובעצם למרות כיסא הגלגלים שלו מלמד אותו לרקוד... אני לא חושבת שזכיתי לראות סרט כלכך מרגש על נושא שאולי הכרתי מאוד (אימי ואחיותיה מורות לחינוך מיוחד ושאר המשפחה עובדים סוציאליים ברובם), בצורה עדינה מרגשת ובועטת כלכך.... סיפור כביכול ידוע גם הוא אבל צריך להיות אטום במיוחד כדי לא לתת לו לנגוע עמוק בפנים.. קולנוע (אירי) במיטבו.  ראיתי את זה בפסטיבל קולנוע אירי בסינימטק תל אביב ב2006

תחכו לפבואר, זה פסטיבל נהדר, יש גם להקות איריות, רקדנים רקדניות.. וכמובן המון סטאוט :)

אם כבר בעניינים אירים עסקינן... ידיעה שערערה לחלוטין את העם האירי- מבשלת גינס שבדבלין נשרף כליל.......  מפעולות אחזקה שגרתיות שהסתבכו נוצרה שריפה ממש גדולה.

מבשלת גינס מהווה חוץ ממפעל ע-נ-ק-י מקור מאוד גדול להמון עובדים, אתר תיירותי מאוד מכניס מאוד מאוד מושקע וכמובן אחד ממקורות ההכנסה העיקריות של המדינה.. עד כה נמסר כי יש להם דרכי אספקה נוספים אבל אין ספק שמדובר במקרה עצוב ביותר לחובבת גינס שכמותי...ולחבריי השתיינים.

ובחזרה לקולנוע.... אדם ופול,2004

הסרט הנפלא הזה עוקב אחרי יום בחייהם של שני מכורים להירואין בדבלין, כאמור העונים לשמות אדם ופול. אדם הוא החכם שבצמד ואילו פול הוא הסיידקיק שלו. משחר ילדותם הפכו אדם ופול לצמד ג'אנקים נואשים הקשורים יחד באמצעות מנהגיהם המגונים ונחיצותם אחד לשני. מדובר בקומדיה שעוברת דרך יום אחד שכמו כל יום אחד מוקדש לעסקי ההתארגנות ושדידה לצורך כסף לסמים.

 מבחינה סגנון הסרט הוא גירסה קרה ועכשווית לקומדיה הקלאסית, מבחינה תמטית הוא מינימליסטי, בסגנון אגדה של בקט על שני ילדים פגיעים, אבודים ואופטמיסטיים לפעמים באופן פתטי, אך תמיד "שרוטים", ועם כל זאת הסרט שוזר בו תקווה, בעדינות אך בחוסר סנטימליות עודפת, ובאופן מצחיק להפליא מצליח להנכיח את ההתמדה של הנפש האנושית גם אצל האנשים הדפוקים והגבוליים שבהם.

באמת שזו קומדיה שעושה המון טוב על הלב והמון תקווה בלי קיטש או יותר מידי קוצי מוצי.... :)

 באמת שזה לא (רק) בגלל שעוד בצעירותי התאהבתי באירלנד (הסיבות שמורות עימי, רמז רמז להקת בנים אירית משנות הניינטיז...)

אלא כי הסרטים האלה באמת מטיבים לספר סיפור פשוט אך עם המון המון רגש, בלי יותר מידי משחקים, רגש נטו, ותוך כדי לגעת לרגש ולהצחיק..מבלי ללכת למחוזות שחוקים מידי. טוב נו, וגם המבטא עושה לי את זה.....

נ.ב ו.... טוב זה לא לגמרי אירי, זה פשוט חצי צולם שם, לסופר רומנטיקנים שביננו או סתם לערב בנות עם המון המון בן אנד ג'ריס.... נ.ב אני אוהב אותך... הוליוודי טיפשי צפוי אבל לא פחות מרגש ומצחיק.... תוסיפו לזה את ג'ראלד באטלר (הסקוטי השני ברשימה שלי..) ועוד חתיך מהמם אחד (ג'פרי מורגן) פסקול מצוין עם המון מוזיקה אירית וגם כזו שלא, מלא מלא מלא נופים ירוקים, ועלילה רומנטית וקיטשית במיוחד... מתכון לערב  בנות מוצלח במיוחד !  ואגב, אם אתם קצת שבורי לב.. זה עלול לגרום לכם לבכות בעיקר כי זה מצליח לפעול בכל החזיתות הגעגועים......שלא תגידו שלא הזהרתי....:)

*מוקדש לחלי, אמיר, נופר, שטיילו איתי כל אחד בעתו באירלנד, ניצן שלקחה אותי לראשונה לפסטיבל ואף עזרה בתכנון הראשון, וכמובן.. גרי... שלעולם לא יקרא את זה כי הוא לא יודע עברית חוץ מלהגיד בת זונה...:P