| אני: "... תגיד לי, אחשלי, איש יקר, 'תה זוכר את הפעם הראשונה שנפגשנו?...".אתה: "אני זוכר שאתה היית מאוד שלומפר, זה מה שאני זוכר...".אני:"... די, נו, בחייך, אני מדבר אתך ברצינות עכשיו... בחייך, בוא אל תפנה לי כתף קרה...".אתה: "... הכתף צלי הזאת דווקא לא קרה בכלל. מה קרה לך, נראה לך שבמסעדה יקרה כזאתי יגישו לנו אוכל קר? השתגעת או משו?".אני: "אתה לא עונה לי על מה שאני שואל אותך...".אתה: "מה אתה רוצה שאענה? באמת! וחוצמזה אנחנו עכשיו בצ'יל אאוט, לא... באנו לחגוג, אני לא צודק?"אני: "צודק, צודק. אבל אתה רוצה להגיד לי שאין לך עוד חלומות בחיים?"אתה: "וואיי, יאללה איזה נודניק... כן, כן, בדיוק ככה, אני זוכר שהיית נודניק כבר מההתחלה...".אני: "וואי, ככה אתה מדבר עלי?! אתה סטנדאפיסט אתה... אני? נודניק? היי, היי, תרגיע, בסדר?!... זה מאוד מעליב!".אתה: "כן, נודניק גדול, בזה אני בטוח, ואני דווקא לא אומר את זה לגנותך... אל תשכח שבזכות הנודניקיות הגדולה הזאת שלך אנחנו נמצאים פה עכשיו וחוגגים בגדול...".אני: "ועכשיו, תגיד לי ת'אמת, עכשיו אחרי שקנינו חצי מהמגדלים ברובע החמישי של ניו יורק סיטי, אתה רוצה להגיד לך שזהו, שאין לך עוד כמה חלומות להגשים בחיים? וגם כן עדיין לא ענית לי על השאלת נוסטלגיה שלי: נו, 'תה זוכר את הפעם הראשונה שנפגשנו בקפה דה-מרקר כשפניתי אליך עם...".אתה: "מה שאני זוכר עכשיו זה שחשבתי שבאת אלי מאיזה מושב ליצים או משהו, זה אני זוכר על בטוח... ועכשיו בוא תעשה לי טובה תעביר לי כבר את הכבד אווז, אני רעב, רעב מאוד לעוד מיליון דולר... נודניק אחד...".אני: "... טוב, עזוב, אני ברוגז איתך עכשיו... יודע מה? תסיים לאכול, אני מחכה לך בלימוזינה שלנו למטה, אוקיי..." (אני ואתה בעוד שנה-שנתיים-שלוש-ארבע - תלוי באמת כמה אני אהיה נודניק - חוגגים באחת מהמסעדות היותר יקרות בניו יורק סיטי עוד עסקת קנייה של גורד שחקים שקנינו ביחד...). קיצר, מה רציתי לשאול אותך? אה, כן, כן, נזכרתי! תגיד לי, אחשלי, איש יקר, מעוניין לצרף אותי לרשימת החברים והחברות המכובדת שלך? עכשיו זו רק ההתחלה, העולם גדול, אבל מי יודע ה יהיה אחר כך... |