ב- 8 בינואר השנה, זרק עיתון "הארץ" "פצצה".

בכתבה בולטת שנפרסה על פני עמוד שלם, צוטטו מסקנותיו של חתן פרס ישראל לחינוך, פרופסור גבי סולומון מאוניברסיטת חיפה, שהעורך, בצעד שנטרל את המשמעות של המאמר החשוב הזה, העניק לו את הכותרת: "חתן פרס ישראל לחינוך: המחשב לא תורם ללמידה"... (קשתי אור, 2010, "הארץ", 8/1/10, ע' 4).

המאמר הזה העסיק לא מעט את התקשורת האלקטרונית, שנתנה, בין היתר, במה לשונאי מחשב לסוגיהם, שהזדהו מאוד עם הכותרת הזו והתגעגעו לימים רחוקים ולשיטות הוראה ישנות וטובות...

אולם, עיון מעמיק יותר בדבריו של סולומון ילמד שהוא רחוק מאוד מהרצונות שהובעו על גבו "להחזיר עטרה ליושנה". סולומון טען, שאין די במהפכה טכנולוגית על מנת ליצור "קפיצת מדרגה" בתחום החינוך, ללא "מהפיכה פדגוגית", שתיבנה על גב הטכנולוגיה החדשה.

סולומון רואיין ב- 10 בינואר בתוכנית הבוקר של הערוץ השני. לטענתו, "המחשב הוא כלי רב עוצמה שמשרת מטרות שגובשו אי שם בשלהי המאה ה- 19". אנשי החינוך שנדחפו בעל כורחם לשינוי, הסתמכו על המהפכה הטכנולוגית ליצור מראית עין של שינוי, אולם השתמשו במחשב רק כ"כלי עזר ליצירת שליטה בחומר, במבחנים שלא השתנו עשרות שנים". "כשמטרות החינוך הן עדיין שינון החומר והקאתו – המחשב מחטיא את המטרה" (קשתי, 2010). על כן, אין פלא שמחקרים שבדקו מה הגורמים האפקטיביים ללמידה, מצאו שאלה הם טיב המורה, טיב הלמידה ואיכות היחסים שלו עם תלמידיו. ברוח זו סיכם סולומון, "השאלה איננה המחשב. השאלה היא מה עושים איתו"...

כך למשל, תוכנות כ"פייסבוק" ו"טוויטר" הן רק המדיה שבה מתקשר הנוער בימינו. הן כשלעצמן אינן מהפיכה חינוכית. על כן, מה הפלא שמחקרים מצאו כי שימוש בפייסבוק ובטוויטר לא מצמצם את הפערים בהשכלה? יחד עם זאת, אם רוצים להעביר באפקטיביות מסרים  לנוער, הרי שהגיוני מאוד שמהפיכה פדגוגית חדשה תישען עליהן, אלא שזו בוששה לבוא...

מתוך הדברים ניתן לנחש גם מדוע בוששה המהפכה הזו לבוא. מהפיכה פדגוגית, שתעשה שימוש בכלים של המהפכה הטכנולוגית מחייבת מומחיות כפולה – בטכנולוגיות החדשות מחד גיסא ובחינוך מאידך גיסא. האם המהפכה נבלמת, משום שהאליטה הפדגוגית שלנו מורכבת עדיין מאנשי הדור הישן בחינוך, שמתקשה להסתדר עם המחשב ויישומיו המתקדמים?

השיטה הזו – להשתמש במהפכה טכנולוגית כדי ליצור מראית עין של שינוי מתוך בורות או פחד מפני השינוי ה"אמיתי" איננה חדשה. צביקה לניר, בפוסט מצוין בשם " למה החדשנות החברתית והפוליטית כה מתמהמהים להגיע?", מביא בקפה דוגמה כזו: המצאת הרובה והתותח – "קפיצת מדרגה" טכנולוגית עצומה, לכל הדעות – לא שכנעה מצביאים ליצור במקביל מהפיכה בדרך הלחימה. מעל למאה שנים לאחר מכן, עדיין היו צבאות נלחמים במבנים מסודרים – מעין "פלנגות", שלא היו שונות מהותית מהפלנגות שהנהיג פיליפוס מלך מוקדון – כשהרובה שימש רק תחליף לקשת ולחץ, והחיילים המשיכו ללבוש מדים צבעוניים שהפכו אותם למטרות ברורות, והמשיכו לנוע ולפעול כגוש אחד צפוף שהצדיק מאוד את הביטוי "בשר תותחים" – תיאור ציורי של האבסורד בהיצמדות לדפוסים הישנים, תוך וויתור על היתרונות שהעניקו התותח והרובה והפיכת היתרון האדיר הזה לחיסרון משמעותי.

הנושא הזה – שימוש במהפכה אחת על מנת לבלום התפתחות של מהפיכה אחרת הוא כה מרתק בעינינו, עד כי אולי נתפתה לסקור מספר דוגמאות נוספות מהמקרים הרבים המצויים בהיסטוריה האנושית. מקרים כאלה מצויים כיום גם בתחומים "חדשניים" לכאורה.

דוגמה כזו היא למשל, הניסיונות להרוויח כסף ברשתות החברתיות, שמוכרים היטב לכל מי שפועל ברשת הזו כמונו.

בל נטעה. קשרי הגומלין והחברים שמעניקה הרשת למשתמשיה יכולה להיות מנוף אדיר לצמיחה עסקית, אולם, הכלי כשלעצמו הוא רק האמצעי שעל גבו צריכה להיבנות אסטרטגיה שתאפשר מיצוי הקשרים הללו לכיוון העסקי. הסתמכות על הרשת לבדה ככלי מכירה (למשל, הצעת מוצר לחברי הרשת) לא תביא, בדרך כלל, לתוצאות המקוות.

גם אתם מוזמנים לתת דוגמאות לבלימתן של רפורמות (במודע או בשגגה) באמצעות הפיכת האמצעי למטרה...

רק בריאות

רזי ופיני