פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר, קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַי... וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר מִשְׁבַּר הָאֹשֶׁר וְהַדְּוָי.
אַף סֶכֶר שִׁכְחָה – בָּנִיתִי לִי מָגֵן –הִנֵּה הָיָה כְּלֹא הָיָה. וְעַל בִּרְכַּי אֶכְרַע עַל שְׂפַת אֲגַם סוֹאֵן לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ לִרְוָיָה!
רחל, תל-אביב, 13.4.25 |