תיבת נגינה השמש האירה את הבוקר בצבעים עליזים ושמחים, שמש חורפית מלטפת את העיר . העיר נוצצת וקורנת לאחר הגשם, רחוצה ונקייה , מגונדרת ויפה. יום מושלם לצאת לתור את העיר, לגעת במראות, לשמוע את הקולות, לראות את האנשים. פשוט להלך ברחובות. הרחוב תמיד הקסים אותי, הילך עליי קסם, תמיד מצאתי ברחוב שלל סיפורים, מציאות ושירים. וכך לפני יומיים חזרתי לשוק הפשפשים. אני אוהבת את השווקים – את ההמולה, הצבעוניות , הצפיפות .התהלכתי בין הדוכנים והחנויות מוקסמת , מתפעלת , מתמכרת למציאות . שוק הפשפשים הוא כמו תיבת אוצר גדולה שנפתחת בחריקה צורמנית . בתוך התיבה מסתתרים אוצרות משכבר הימים – נוצצים, מבריקים, רק לשלוח יד ולגעת בהם. השוק הוא כמו חנות צעצועים גדולה – להיכנס לחנות ולגעת בכל צעצוע, להפעיל את המנגנונים, למשש את הבובות, לשחק, להשתולל ולקפץ. השוק הוא כמו תיבת נגינה עתיקה- ממנה בוקעת מנגינה עמומה, שהולכת ומתחזקת ומתעצמת מרגע לרגע. מסובבים את הגלגל והמנגינה עולה ועולה. בשוק אני מגלה סיפורים, טווה בראש אגדות , שירים ומנגינות. בחנות אחת אני מודדת שמלה ומתקשטת בנוצה . בדוכן נוסף אני חובשת כובע מלמלה ומדמיינת שאני בערב קוקטייל עם נסיך, מתעטפת באריג משי ומהלכת כגברת הדורה. בדוכן נוסף אני מפשפשת בערימת תיקי יד קטנים מלפני מאה שנים, פותחת את כולם, אוחזת בידי ומקפצת בשמחה.מדלגת ומקפצת, מדברת ללא הרף עם המוכרים, כותבת לעצמי מילים ומשפטים לסיפור נוסף. כל רגע ורגע מגלה עולם חדש שנפתח ונגלה אט- אט . עולם של אגדות במרחק נגיעה . |