ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
| הדלת היתה נסגרת לה ורעש קצר ועדין של נקישת עץ נשמע והדהד לו בחלל. ואני הייתי מתחילה לחשוב על הפעולות שלה ועל הסדר שלהן. איך היא פושטת את בגדיה, מסדרת אותן בקפידה על הכיסא שלצד המיטה. מחליפה לכותונת הלבנה עם הפרחים הירוקים, מסיטה את כיסוי המיטה ואת הכריות הקטנות עד שנחשפת שמיכת הפוך שאיתה אהבה לישון גם בקיץ. נכנסת למיטה, לוחצת על המתג שמפעיל את מאוורר התקרה. פותחת את הספר שמחכה לה על השידה הצמודה למיטה. קוראת, רק כמה עמודים, מניחה אותו בצד. מכבה את האור, עוטפת את כולה בשמיכה, משאירה בחוץ רק את אפה. עוצמת עיניים, מתמכרת לשינה במהרה. בחוץ, כמו גם בבית, היתה דממה מוחלטת. הכלבים הרעשנים של השכנים, הגננים שלהם וילדי השכונה כאילו נבלעו להם בתוך האדמה בשעה הזו. שקט מוחלט. כמה דקות אחריה הייתי עולה גם אני לחדרי, מבצעת פעולות משלי, דומות לשלה. אולי רק הסדר מעט שונה. גם אני, כמוה, נרדמת מהר. כעבור שעה נפתחה לה הדלת והמפגש בין נעלי הבית הכחולות, הצמריות, שנעלה גם בקיץ, עם הרצפה הלבנה, הקרירה תמיד, יצר לו צליל חלוש שהזכיר לי משהו מתכתי. אז הייתי קמה גם אני, צועדת יחפה ומתיישבת מולה על כיסא בשולחן המטבח. היא כבר בצעה לשניים מנגו גדול ועסיסי, עיניה הכחולות הצטמצמו מהשמש שחדרה מבעד לסדקים של החלון הממוקם מימינה ומעליה. פסי שמש זהובים על עור לבן. באחת הפעמים קמתי וסגרתי את התריסים והיא מייד הורתה לי לפתוח אותם בחזרה. "אל תסגרי, אני אוהבת שיש עליי שמש", אמרה לי. בכל פעם שנכנסה הביתה היתה פותחת את החלונות והתריסים עוד לפני שהיתה מניחה את התיק. כשגדלתי הבנתי למה. אמה, סבתי, לא אהבה אור. ביתה תמיד היה חשוך וקריר, אמא תיעבה את זה. שתי צלחות פלסטיק עמוקות הונחו על השולחן, אחת לידי ואחת לידה. שני חצאי הפרי הונחו עליהן. אחזנו אותו בשתי ידיים, קירבנו אותו אל פינו ומצצנו את בשרו הכתום, המתקתק. הקומקום שרק והיא תמיד הקדימה אותי, עירנית לגמרי, וקמה למזוג את הנוזל הרתוח לשתי כוסות חרסינה גדולות ותכולות. באחת כבר חיכה לו הסוכר והתיון, בשנייה כפית גדושה של קפה. תה בשבילי, קפה בשבילה. בדיוק כמוה, גם קול הלגימה שלי נשמע בבירור. אז היתה ידה נשלחת לסלסלת הפירות ושולפת עוד מנגו. תמיד היינו אוכלות עוד אחד. שותקות. רק איתה אהבתי ככה לשתוק, אחרי שנת צהריים. ככה התחלנו את היום, היא פנתה לעיסוקיה ואני לעיסוקיי. ולמחרת אותו דבר בדיוק. |
morgane
בתגובה על זכרונות מאמא
,תשוקי
בתגובה על קטע מתוך סיפור חייו של סבא שלי, אותו כתבנו יחד
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
דנה,
כתבת יפה ומרגש.
הייתי ממליץ לחלק לפסקאות כדי להקל על הקריאה.
המשיכי לכתוב!
שלך
תו רון
מאופק ומרגש
דנה, אני קוראת אותך
וזכרונות מאימי המנוחה רצות לי בראש תוך כדי.