אגדה וטיול
 “פארק יער שוהם”, יער קסום המשתרע על גבעות השפלה ומהווה חלק מיערות קק”ל והשטחים הפתוחים לאורך ציר הגבעות. קק"ל יחד עם המועצה המקומית שוהם וחברי הקהילה פועלות יחדיו לקידומו של מרחב ייחודי זה, במטרה להפוך את היער למרכז טיילות, לפעילויות שטח מגוונות, טיולים ברגל ובאופניים, פעילויות ניווט ופעילויות תרבות בחיק הטבע.  קדימה לדרך: לאורך הדרך יש מערות קבורה קדומות הפזורות בין משטחים סלעיים. האתר הבולט מימין לדרך מכונה חורבת “תנשמת” בו נחשפו שרידי כנסייה ביזנטית ע”ש בכחוס, ריצפת פסיפס (המכוסה היום) ובית בד. כאן המדריך חשף לרגע את הפסיפס...  . . זה מאגר מים עתיק ליד שרידי הכנסיה הביזנטית ובתוכה קיסוסית קוצנית , ,  . .  האגדה מספרת ש.. היה הייתה נערה ושמה קיסוסית. קיסוסית הייתה יפיפיה, מהממת ממש, עם כל הסופרלטיבים שניתן לתת למלכת יופי פוטנציאלית. אבל אם הסתכלת מקרוב, יכולתם לראות כי יש לה חסרון אחד בכל זאת, קיסוסית הייתה לגמרי פוזלת. קיסוסית הייתה עניה, וגרה ליד הארמון. כל הימים וכל הלילות היא חלמה על הנסיך שיום אחד היא תפגוש במקרה והוא ירצה בה. אבל היא הייתה עניה, ולא הייתה לה שום דרך לפגוש בו. ? יום אחד הנסיך המקסים, ערך נשף נשים על מנת לבחור לו אישה. קיסוסית השקיעה, טיפחה את ציפרניה [הקוצים של הקיסוסית] ובאה יפיפיה מתמיד. בסוף הערב הוכרז כי הנסיך עומד להצביע על האישה שבחר. קיסוסית, יחד עם מאות נשים אחרות, עמדה בלחץ ובתקווה... הנסיך הצביע עליה, אבל קיסוסית, מתוך הפזילה ההיסטרית שלה, הייתה בטוחה שהוא הצביע על זו לידה. היא פרצה בריצה החוצה מהארמון עמוק אל תוך היער,ונפלה אל המאגר אבן העמוק, ושם תקעה סכין בליבה. הנסיך החל לרוץ אחריה, אבל זה היה מאוחר מדי. כשראה שהיא מתה, התאבד גם הוא בתקיעת סכין בליבו. . ואלה הפירות האדומים כדם :  נפשותיהם התאחדו לאחר מותם, ובאותו מקום אפשר לראות שהאהבה החלה לצמוח... לבבותיהם נשארו סבוכים זה בזה לעד, כמו צמח הקיסוסית שמטפס וסבוך בצמח הקיסוס שצומח ומטפס איתו, ולשניהם עלים בצורת לב.  . . . בהמשך הדרך יש גת עתיקה.....  . . באזור שפע של צמחי בר, כמו סיתווניות, והפרח היפהפה הזה הנקרא: בן חצב סיתווני  . . טיפסנו אל גבעת התצפית במדרגות עץ. הגבעה נקראת גבעת ה”ספלולים והמדוכות”. על הגבעה תצפית נוף . על פני שטח הגבעה משטחי סלע בהם חצובות שקערוריות בגדלים שונים. הקטנות שביניהן נקראות “ספלולים”. זהו כנראה, גלגול קדום של מזבחות. ליד ריכוז של ספלולים העמידו פסלונים של אלילים: עשתורת, בעל וכדומה, ובתוכם היו מקריבים קורבנות זעירים לאל. השקעים הגדולים יותר (בקוטר 20 ס”מ ויותר) הם ה”מדוכות” ששימשו כמתקן כתישה לגרעינים ולעשבי תבלין, כמו שכתוב במקרא: “שטו העם ולקטו וטחנו בריחיים ודכו במדוכה” (במדבר י”א, ח’). הכתישה נעשתה בעזרת מוט. במשנה נאמר: “תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן, והמלח במדוך של עץ” (משנה כלים א, ז). מכאן נגזר גם מטבע הלשון: “ישב על המדוכה”, דהיינו, התחבט בבעיה קשה. בימי קדם ניתנה עבודת הכתישה לזקני הכפר שקשתה עליהם עבודת השדה. הם יישבו ודכו כלאחר יד, ובנוסף עסקו בדברים ברומו של עולם, כגון פוליטיקה, רכילות, שידוכין וכדומה. גם הביטויים: דיכאון, דך ודכדוך, לקוחים ממתקן שימושי זה ומתארים בלשון ציורית אדם “כתוש” (מהבחינה הנפשית) בתוככי מדוכה. שקערוריות כאלה מצויות על פני משטחי סלע נוספים באזור זה  . .  . .  ההסברים מתוך e-ירוק. . . . והנה ציפור חביבה שהשקיפה, אף היא מהגבעה , ונקראת: סלעית. .  . .  . . טיילו ותיהנו.... |