בראסרי. אבן גבירול. חניון העירייה. על הבר. פעם אחרי פעם. יין. זיתים. פלפלים חריפים. לחם טוב. קרפצ'יו. לפעמים אפילו המבורגר. ככה אנחנו תמיד מוצאים את עצמנו. אני ו – Mok 198. מה שלא קורה, בסוף אנחנו מסכמים שאין דבר כזה. סרט.
Mok אומר שזה כמו בלטאזר בניו יורק. אנחנו לא יודעים, ניו יורק זה רחוק. בשבילנו תל אביב זה עוד לא ברור ויקר מידי, אבל מאז שמצאנו על הבר בבראסרי את ה– הCerro Anion 2002 Rioja במחיר של 129 ₪ לבקבוק (36 ₪ לכוס) אנחנו ישר מזמינים שניים.
הלחם פנטסטי, החמאה בטמפרטורה הנכונה, הזיתים שחורים ומרירים, הפלפלים חריפים, הקרפצ'יו נפלא ומדויק וגילופי הפרמזן, כמו שנהוג לומר אצל "המבינים", הולמים אותו להפליא.
המקום באמת מלא קסם. Mok 198 תמיד תופס בשבילנו את הפינה. כל פעם שמבקשים שנזוז כסא אחד ימינה או שמאלה, הוא מודיע שהוא מכאן לא זז. כמעט תמיד, אחרי הבקבוק הראשון, הוא נזכר בלימודים שלו, לתואר הראשון והשני, פעם, כשעוד היה לו כוח לעניינים מסובכים.
Mok 198 הוא מה שנקרא "אינטליגנטי". תואר ראשון בתעשייה וניהול, טכניון, תואר שני מינהל עסקים, התמחות במימון, טכניון. בסוף הוא הגיע למסקנה שיותר מהכול, הוא רוצה שיעזבו אותו בשקט ויתנו לו להכין אוכל לילדים שלו, כשהם חוזרים מבית הספר. הסעות, חוגים, בישול, שתייה, קניות ולהיות בבית. הכול Mok אוהב לעשות, רק לא לנהל. זה דורש ממנו יותר מדי משאבים, שמזמן הוא הבין שאין לו.
Mok 198 רואה את השוק בגדול. הוא מבין אותו מהאזור שנקרא "מתמטיקה פיננסית". עקומי תשואה, אינטגרלים הפוכים, חוזים סינטטיים, מרווחים שנפתחים ונסגרים בשוק האג"ח, קונצרני וממשלתי, סטיית התקן הגלומה, השפעת שער הדולר על הריבית חסרת הסיכון, אללה יסתור. שימו אותו עם מיקרופון בכיכר העיר בעזה, עשרים דקות עבודה, וכל הערבים קופצים לים מדיכאון.
אני תמיד אומר למאזינים על הבר ש – Mok 198 עובד משרד הביטחון ושעתיד ילדינו נמצא תחת אחריותו. אבל הוא נגד אחריות. זה דורש ממנו יותר מדי משאבים.
מה יש בו בבראסרי שאנחנו כל כך אוהבים. אולי החלונות הגדולים שפונים לרחוב הסואן. אולי הגשם שדופק בערבי חורף קרים. אולי אלה אורות העיר שמשתקפים אלינו דרך האספלט השחור שבחוץ. אולי מפיות הבד העבות, הלבנות, חסרות הגינונים וסימני הכבוד. אולי. ואולי לא.
תפריט היין בבראסרי מאוד גדול ורחב. יש בו נציגות יפה והולמת לצרפת, איטליה, ישראל, ספרד, קצת אוסטרליה, נגיעה מארגנטינה וטיפה מצ'ילה. אפשר למצוא כאן מרלו ריזרב של "רקאנטי" במחיר של 135 ₪ לבקבוק, שזה הוגן בהחלט, ואפשר להגיע לבקבוקים של 180 ש"ח עד 350 ₪ ומעלה, הרבה מעלה, שאין לנו מושג איך כותבים את שמם, ולא עבורם אנחנו מגיעים למקום הזה, פעם אחר פעם.
בראסרי, 18:00 בערב, אחרי העבודה. המקום עוד לא מכה בך בעוצמה. הבר ריק יחסית. השולחנות עדיין מחייכים. זוג מבוגר יושב וקורא בתפריט. זוג צעיר עם תינוק תופס פינה ומשיק כוסות. המקום מקבל אותנו בזרועות פתוחות. יין. זיתים. פלפלים חריפים. לחם טוב. קרפצ'יו. המבורגר. ככה אנחנו תמיד מוצאים את עצמנו. אני ו – Mok 198. מה שלא קורה, בסוף אנחנו מסכמים שאין דבר כזה. סרט.
יאללה. מדברים.
לינק, מה, חשבתם שנשכח ?
|