כותרות TheMarker >
    ';

    ID@N - Innovation Data and Networks

    הבלוג יעסוק בווב 2.0, 3.0, N.0 ובישומיהם הארגוניים: אנטרפרייס N.0, מנסיוני כאסטרטג ווב 2.0 של לקוחותי בישראל.

    למה לא כדאי להיות מודרני במאה ה21? חיים של אחרים

    7 תגובות   יום שלישי, 11/9/07, 22:12
     

    תמצית

     

    1. האדם המודרני והמדינה המודרנית חיים בעולם קווי וחד מימדי שמוחק את כל האלטרנטיבות. כל פרט הוא בו זמנית מספר אישייויות, אך הוא מוחק את החיים האחרים (Second Life, Third Life, N life) שחי בעבר ובונה לעצמו סיפור פיקטיבי (ביוגרפיה) כאילו הוא תמיד נועד להיות רופא, משורר, סטארטפיסט, וכו'. לכן הוא תקוע בזהות וקריירה סטאטיים בהווה ומוחק אופקים רבים שיכולים להיות לו בעתיד (קריירה אחרת, בן/בת זוג אחרים, זהות אחרת). כך גם המדינה המודרנית מוחקת זהויות רבות בתוכה (עדות, שבטים, מחוזות) ובונה לעצמה זהות חד מימדית פיקטיבית והיסטוריה אחת דמיונית של לאום אחד ומאוחד כביכול (כור היתוך). ההיסטוריה הפיקטיבית גם ממציאה אידיאולוגיה (אי-דיאלוגיה) מדומיינת.
    2. שתי האלטרנטיבות לזהות המודרנית של הפרט והמדינה הן האלטרנטיבה האקזיסטנציאליסטית במקרה של פרט, והאלטרנטיבה הפוסט-מודרנית במקרה של מדינה.  

      רשת האינטרנט מספקת לכולנו את הכלים כדי לחיות חיים פוסטמודרניים, עם מימוש אלטרנטיבות. זה בולט במיוחד בעידן ווב 2.0 החל מרשתות חברתית דרך עולמות וירטואליים כמו סקונד לייף.   אנו נפרט זאת באמצעות שבעה עקרונות להלן.

    3. השלילה המודרנית של הפלורליזם בעבר ובעתיד, בפרט ובחברה, נובעת מחשיבה ליניארית שנובעת מהמבנה הנפשי של האדם המודרני שמקורו בכתב היד הליניארי, וביתר שאת בדפוס הליניארי. היא גם נובעת מהרגלי העבודה שלנו הנובעים מפס הייצור הליניארי.
    4. חיוב הפלורליזם הפוסטמודרני בעבר ובעתיד בפרט ובחברה, נובע מחשיבה אסוציאטיבית ורשתית שנובעת מהרגלי העבודה והחשיבה שלנו שמקורם בטלוויזיה הויזואלית האוראלית ובאינטרנט האסוציאטיבי האורלי הקדם ליטראטי.
    5. שורשי אפיסטמולוגיה (חשיבה) ואונטולוגיה (תפיסת מציאות) אלה מתוארים בלוגיקה החדשה של פיסיקת הקוונטים, מתמטיקת הפראקטלים והכאוס וטכנולוגיית הרשתות.
    6. רוב הישראלים כבולים עד היום בקורי העכביש שנטוו במאות ה17-19: מודרניות

     

     

    אחרי הקמעות והבאבאים של שבט המודרניסטאן

     

    הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית (ראה למשל סיגד 1981) הופיעה בסוף המאה ה19 אצל קירקגור וניטשה ופותחה והפכה לפופולארית במחצית הראשונה של המאה ה20 אצל היידגר וסארטר. הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית דוחה את מושגי התבונה והרציונאליות מהסוג שהופיע במאות ה17-19 אצל דיקארט, קאנט והיגל. במקום מושג התבונה היא מציבה את מושג האדם האותנטי שמעדיף את הסתירות גם כשהן נוגדות את התבונה והרציונאליות.

     

    הפילוסופיה הפוסטמודרנית (ראה למשל אופיר 1996, גורביץ' 1997) הופיעה גם היא בסוף המאה ה19 ובתחילת המאה ה20 אצל ניטשה והיידגר, אך הפכה לפופולארית במחצית השנייה של המאה ה20 אצל פוקו וליוטאר. הפילוסופיה הפוסטמודרנית דוחה את מכלול המושגים שמזוהים עם המודרניות כמו נאורות, קידמה, עובדות מדעיות, רציונאליות וכו'. היא רואה בהם סיפורי על שמתיימרים לאוניברסאליות ומסתירים כוח במסווה של ידע וערכים. במקומם היא מציבה סיפורים קטנים ומקומיים שמעודדים את הפלורליזם כתחליף לאוניברסאליות ואת הדיאלוג והקונסנזוס כתחליף לעובדות המדעיות.

     

    הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית מתמקדת יותר ביחיד אך יש לה הרבה מה לומר על החברה ומוסדותיה המנכרים את היחיד האותנטי. הפילוסופיה הפוסטמודרנית מתמקדת בחברות, בתרבויות ובארגונים, אך יש לה הרבה מה לומר על מושג האינדיבידואל המודרני. בשתי הפילוסופיות, ניטשה והיידגר נחשבים פילוסופים מייסדים בסוף המאה ה19 ובתחילת המאה ה20. אך שתיהן התחלפו בפופלאריות לאורך המאה ה20. בעוד שכוכבה של הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית דרך במחצית הראשונה של המאה ה20, כוכבה של הפילוסופיה הפוסטמודרנית דרך במחצית השנייה של המאה ה20.

     

    שבע עקרונות היסוד של הפוסטמודרניזם (לגבי הקולקטיב) ושל האקזיסטנציאליזם (לגבי היחיד)

     

    • א. אין השקפת עולם אחת מיוחסת: דתית, מדעית, וכו'
    • ב. אין עיקרון אחד שיפוטי אוניברסלי ולא גורם שיפוטי אוניברסלי (בג"צ, בד"צ וכו')
    • ג. אין עיקרון-על אחד שעל פיו העולם פועל: לא המפץ הגדול המדעי ולא בריאת העולם הדתית.
    • ד. היחיד אינו אדם רציונאלי. התתי-מודע השונים של "האניים" שלנו הם המניעים אותנו. האניים שלנו הם מראות של החברה שסביבנו: הורים, חברים וכו'.
    • ה. לכן אין גאון ואין מנהיג. ההמון חכם מהגאון.
    • ו. אין לאדם ביוגרפיה אחת, הוא מסתיר ומרמה את עצמו לגבי הביוגרפיות האלטרנטיביות שלו: לאדם אין רק פירסט לייף, אלא סקונדלייף, סירד לייף....חיים N. אין לעם או לארגון היסטוריה אחת. כל עם מחולק לתת קבוצות כמו עדות, חמולות, שבטים, מחוזות. קבוצת המיעוט השלטת מוחקת את ההיסטוריות האלטרנטיביות.
    • ז. אין לטקסט משמעות אחת. המחבר מת ברגע שהקורא התחיל לקרוא. כל קורא לא רק מפרש את היצירה אלא מחבר אותה מחדש.
    • שלילת המוניזם האפיסטמולוגי (אין נקודת מבט אחד מיוחסת)
    • " המוניזם האתי (אין פרוצדורת שיפוט אחת מיוחסת)
    • " המוניזם האונטולוגי
    • " המוניזם הפסיכולוגי
    • " המוניזם הלינגויסטי
    • " המוניזם החוויתי
    • " המוניזם הטמפוראלי
    • " המוניזם הסמנטי
    • " המוניזם התרבותי

     

    העיקרון האחד הזה המשותף לאקזיסטנציאליזם ולפוסטמודרניזם, אך המנוגד למודרניזם, ניתן לניסוח באמצעות עקרונות של פיסיקת הקוונטים (פנרוז, 1995,שחוקר את הקשרים בין תודעה ומוח לפיסיקת הקוונטים) והמתמטיקה של הפראקטלים (מנדלברוט, 1979), הכאוס (גליק, 1987) והרשתות (ברבאשי 2002). עתה נסביר את המושגים האחרונים.

     

    פיסיקת הקוונטים: פיסיקת הקוונטים שהתפתחה בראשית המאה ה20, ניתנת להבנה ראשונית באמצעות ארבעה מחשובי מיסדיה: בוהר ביקר את המוניזם האונטולוגי והעדיף במקומו את הקומפלימנטריזם (ריבוי נקודות מבט המשלימות זו את זו), באומרו כי תפיסת הגל ותפיסת החלקיק משלימות זו את זו. הייזנברג ביקר את האפיסטמולוגיה העובדתית המדויקת באמצעות עיקרון אי הוודאות האומר כי מיקום ותנע הן תכונות שסימולטאנית לא יכולות להיות מדויקות ברמה הקוונטית. שרדינגר שלל את המוניזם הלוגי באומרו כי החתול יכול להיות חי או מת בו זמנית ברמה הקוונטית. מעניין החתול נובע, שאין בהכרח לוגיקה אחת, אלא יכולות להיות לוגיקות שונות בסדרי גודל שונים של העולם (סדר גודל מאקרו, לעומת סדר גודל מיקרו, למשל). דה ברויי סבר ש"המציאות קרובה יותר לסימפוניה, שבה התווים מחליפים זה את זה ומשתלבים זה בזה במנגינה" (פוייר, 1974). דהיינו, הן לפי שרדינגר והן לפי דה ברויי, המציאות אינה בדידה ומוגדרת, אלא "מתאבכת" במציאויות אחרות שסביבה. כמו כן, הן לפי שרדינגר והן לפי הייזנברג, המציאות היא הטרוגנית ולא הומוגנית. ולכן במציאויות שונות יש לוגיקות שונות וחוקי פיסיקה שונים.אנא הסבר יותר (עוד משפט או שניים בכל עניין) הן את עקרון אי-הודאות והן את החתול של שרדינגר. באשר לדה ברויי, זו מטאפורה ולא ברור מספיק איך היא משתלבת בטענות האחרות שהבאת כאן.

     

    מתמטיקת הפרקטלים ותורת הכאוס: פרקטל הוא צורה לא שלמה (פרקטור, שבר באנגלית) כמו רוב הצורות בטבע. נהר נוצר מנחלים, נחל נוצר מוואדיות, וואדיות נוצרים מערוצים וכו'. היקום מורכב מגלקסיות, מערכות שמש, כוכבי לכת, בני אדם, תאי אדם, מולקולות תורשה, אטומים, קווארקים וכו'. כך גם לגבע העץ וענפיו, המוח ועצביו, וכו'. פרקטל הוא אם, כן צורה הנוצרת מתבנית מיקרו החוזרת על עצמה ויוצרת תבנית מאקרו. הכאוס נובע מהמבנה הפרקטלי של הטבע משום שאם פרפר מרפרף בכנפיו במיקרו, התבנית הפראקטלית החוזרת על עצמה בקני מידה גדלים והולכים, הופכת לסופת מאקרו.

     

    תורת הרשתות: לפי תורת הרשתות המציאות היא אוסף של נקודות וקשרים בין נקודות: הנוירון והקשרים בין הנוירונים במערכת המוח, שדות תעופה וקווי התעופה הנכנסים אליהם ויוצאים מהם במערכת התחבורה, שרתים וקווים ברשת האינטרנט. ניתן לראות במבנים פראקטליים, חלקי רשת. מערכות פראקטליות הן אפוא חלקים של רשת.

     

    דוגמאות למדעי אדם פוסטמודרניים ואקזיסטנציאליסטיים: פסיכולוגיה, חינוך, גנומיקה

     

    דוגמה ראשונה. רבים יטענו שפסיכולוגיה פוסטמודרנית ואקזיסטנציאליסטית כבר אינה פסיכולוגיה. אכן נכון. הפסיכו-לוגיה מבוססת על שתי הנחות יסוד מודרניסטיות: א, יש נפש (פסיכו). ב, אפשר להבין אותה בצורה לוגית-מדעית (לוגיה). חוקרים כמו ר.ד. ליינג האקזיסטנציאליסט (1958) ומישל פוקו הפוסטמודרניסט (1962) הראו כבר בשנות החמישים והשישים של המאה ה20, כי שתי הנחות יסוד עמוקות אלו נוצרו רק במאות השנים האחרונות של העידן המודרני. הן מאפשרות שליטה על האחר, אך לא מאפשרות הבנה של האחר באשר הוא: ילד, משוגע, פרימיטיבי, מפגר וכו'. יותר מכך, הן מאפשרות הבנה של בני אדם שחיו בסיטואציה היסטורית ספציפית אי שם בין 1457 (המצאת הדפוס) ל1780 (כניסת המכונות לחיי היום יום) ועד לסוף המאה ה20 (כניסת המחשב והאינטרנט לחיי היום יום). הדפוס עיצב את האדם כיצור ליניארי שממיר כל חוויה מגוונת, רב מימדית ורב-צורנית לחוויה חד מימדית ליניארית והתפתחותית-אבולוציונית. המכונה, פס הייצור והטופס, רק חיזקו את החוויה המודרנית. אך הפסיכולוגים ראו בחוויה המודרנית, כאילו היא המהות האנושית (הנורמאלית).

     

    דוגמה שנייה. מהות החוויה האנושית הפוסטמודרנית. חוויה זו כבר מושפעת פחות מהקוויות של המידע המודפס ומהמיכאניות של עולם המכונות של המהפכה התעשייתית. את הדפוס והמכונה מחליפים המחשב והאינטרנט. במקום הקוויות באה האסוציאטיביות של הלינקים (כשאנו גולשים באינטרנט, אנו מקליקים על מילה "חמה" והיא זורקת אותנו לטקסט אחר, בעוד שבטקסט הנייר אנו קוראים בצורה קווית בתוך אותו טקסט) וההיפרטקסט. במקום המיכאניות באה האורגניות של עולם הרשתות (ברבאשי, 2002). האסוציאטיביות והאורגניות הם מהיסודות של החוויה הלא המודרנית, בין אם זו חוויה קדם-מודרנית של חברת הכתב המסורתית או חברת הבעל פה הפרימיטיבית או אם זו חוויה פוסט-מודרנית של חברת האינטרנט (וכן ראה לבקוביץ' 1977, מיודוסר 1995, אורן 1995, אלמוג 1998). אנו נחקור האם החוויה האסוציאטיבית-אורגנית ניתנת להבנה על ידי הפסיכו-לוגיה. כלומר האם בעולם הפוסטמודרני יש בכלל נפש? האם יש בכלל אינדיבידואל? האם הלוגיקה והמדע יכולים להבין את החוויה האסוציאטיבית אורגנית?

     

    דוגמה שלישית. השלכות  הממצאים האחרונים מראשית המאה ה21 לגבי הגנום האנוש והמוח האנושי, כאילוצים ביולוגיים, על מושגי החופש האחריות והסמכות. הכוונה היא לתכנות הגנטי שלנו המאלץ אנשים מסוימים ללא כל קשר לחינוך ולסביבה להיות מתמכרים או אובססיביים. התכנות הגנטי הוא מעין מתכון הבונה תפקוד מוחי מסוים כמו יצירה מופרזת של תקשורת עצבית הגורמת לדרגת חרדה מעל לממוצע. מערכת המידע של הגנום האנושי היא סוג של "למידה אבולוציונית, ה"מוטבעת" בחומרה הגנטית שלנו (בדי.אנ.איי, אר.אנ.איי., ובפרוטאינים) המשמשת "כדיסק קשיח" של הידע האנושי המועבר דרך הזרע והביצית. מערכת המידע של המוח האנושי, לעומת זאת, משמשת גם "כמעבד". לכן הלמידה הגנומית היא קשיחה והיחיד לא יכול לשנותה, בעוד הלמידה המוחית היא גמישה והיחיד יכול לשנותה. הלמידה הגנומית היא כמו רכבת שנוסעת במסלול קבוע על פס קבוע שהנוסע לא יכול לשנות את מסלולה. הלמידה המוחית היא כמו מכונית שנהגה יכול לבחור בין מסלולים שונים גם תוך כדי נסיעה (לאור המידע המעודכן לגבי פקקים, למשל). אנו נבדוק באיזו מידה טיפול נפשי (למידה מוחית) יכול לקזז אילוצים גנטיים (למידה גנומית). זה יאפשר לנו להבין טוב יותר את גבולות הטיפול הנפשי ואת המיזוג הנכון בין הבנת המגבלות הביו-כימיות לבין האפשרות לפרוץ אותם בשינוי התנהגותי-למידתי. אבל הבנת הקשר בין הגורמים הפיזיולוגיים לגורמים ההתנהגותיים יכולה לתרום לנושא הרבה יותר מכך.

     

    ניטשה (1888) מדבר על על-אדם. האם על-אדם הוא אדם עם רגישות עצבית מופרזת שבהיותו ילד בסביבה המקרית המודרנית של בית הספר הוא מאובחן כהיפר אקטיבי, ובהתבגרותו בסביבה המקרית המודרנית של המפעל הוא נחשב חסר יכולת הסתגלות למקצב החדגוני של מכונות? האם על-אדם הוא מוטציה שבסביבה המודרנית הליניארית חד-מימדית הוא נידון להכחדה, אך בסביבה הפוסטמודרנית האסוציאטיבית רב-מימדית אורגנית הוא נידון לפריחה? האם ניטשה צדק והמודרניזם מחק את הצד הדיוניסי שלנו לטובת טוטאליות אפולונית? כאן דיוניסוס מייצג את האדם "הקדם-תרבותי" שהוא עדיין מלא חיוניות הנובעת מהדחפים הטריים שלו, לעומת אפולו המייצג את האדם התרבותי שתבונתו שולטת בדחפיו בהתאם לאידיאל הסוקראטי-אפלטוני. ניטשה דוגל בסינתזה חדשה בין דיוניסוס לאפולו במקום אפולו שחיסל את דיוניסוס מאז סוקרטס-אפלטון-אריסטו. סינתזה זו נחוצה כדי לשמור על יכולת ההתחדשות והנביעה המתמדת הדיוניסית של התרבות, במקום הקמילה וההתאבנות של התרבות שהיא רק אפולונית. האם הפוסטמודרניזם כמו התרבות היוונית שלפני הכתב ולפני הלוגיקה האפלטונית-סוקראטית, מאפשר סינתזה בין דיוניסוס לאפולו? האם המודרניזם חיזק את מה שקאמי וקפקא ראו כמטמורפוזה שלנו לדמות של חרק המנסה להתקדם בצורה סיזיפית לראש הטירה כדי להשתתף במשפט על עבירה שמעולם לא ביצע? מהסינתזה של שלושת הגישות נובע שאכן האדם המודרני הוא חד מימדי, אבל במובן הרבה יותר רחב ממה שמרכוזה (1964) התכוון.

     

    המובן החדש התגלה בפיסיקה של הקוונטים ובמתמטיקה של הפרקטלים והכאוס. על-אדם הוא פרט רב מימדי אסוציאטיבי אורגניסטי. בפיסיקת הקוונטים התגלו [האם המונח "התגלו" אינו חזק מידי? אולי במקומו "מדברים על"? למיטב ידיעתי, פשר ריבוי העולמות הוא פשר אפשרי אחד שלא כל פיזיקאי הקוונטים מקבלים]. עולמות אפשריים הקיימים במקביל לעולם האקטואלי שלנו. אולם עולמות אלה לא נחווים על ידי האדם הנורמאלי ברמת המאקרו של חיי היום יום, אלא ברמת המיקרו התת-אטומית של פיסיקת הקוונטים. ברמה זו יש לא רק עולמות אפשריים הקיימים בו זמנית אלא גם יותר משלושה מימדים. איינשטיין גילה את המימד הרביעי של עולם הזמן-מרחב. בסוף המאה ה20 התגלו עולמות של 11 ו26 מימדים הקיימים בחוויה הקוונטית. אולם כמו בסיפורי לואיס קרול על עליסה בארץ הפלאות, העולמות הללו  "מתנדפים" כשאנו "מציצים" בהם, כמו ארנב שבורח כשאנו מאירים עליו עם פנס כדי לראות אותו. התנדפות זו קרוייה דה-קוהרנציה או קריסה. אבל כמו במקרה של הארנב הבורח כשאנו מאירים עליו, אנו יכולים לצלם אותו בצילום הבזק כשמהירות המצלמה גבוהה ממהירות בריחתו. פיסיקאי הקוונטים רוג'ר פנרוז בספריו "שכלי המלך החדשים" ו"צללי הנפש" (1995), יחד עם הרופא המרדים האמרוף, גילו כי במוח קיים מנגנון של על-מודע (מעין אנטיתיזה לתת-מודע של פרוייד ומעיו הצד החוויתי של העל-אדם של ניטשה). מנגנון זה נחווה באופן יומיומי על ידי כל אחד מאתנו וניתן לחקירה פנומנולוגית פשוטה. בכל רגע נתון אנו מעבדים כמעט אינסוף פריטי מידע, אך ממוקדים בפרט אחד. למשל אתה הקורא ברגע זה אתה ממוקד באות ד' (במילה "ממוקד"), אך העל-מודע שלך קולט "בזווית העיין" צלילים רבים בתוך החדר ומחוץ לחדר שאתה יושב בו, אתה קולט בעל מודע את האותיות הרבות שמסביב לאות ד' הנ"ל, אתה קולט את המגע שלך עם הדפים שבהם אתה קורא כרגע ועוד ועוד. המיקוד של תשומת הלב שלנו גורם אפוא "לארנבים שמסביב לברוח".

     

    רשת האינטרנט מספקת לכולנו את הכלים כדי לחיות חיים פוסטמודרניים, עם מימוש אלטרנטיבות. החל מרשת חברתית דרך עולמות וירטואליים כמו סקונד לייף.

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/9/07 11:13:
      את סיפור המראה הבאתי כדוגמא בלבד, ולא כתאור הטבע כפי שהוא
      בעניין אחדות הטבט או ריבוי העולמות, נו שויין,, יש לי על זה תאוריה משלי שזה לא הזמן לפרט אותה
      אכן אין בטבע קומפוזיציה, אין מוזר וביזר, יש רק מה שיש
      אודי
        21/9/07 10:15:

      שלום לאודי והילה

      אודי, ריבוי נקודות המבט של ישות אחת (טבע, עצם, אלוהים) זה פלורליזם ניאו-מודרני.

      הטענה של ניטשה, היידגר, לאקאן ומקלוהן (לאקלוהן) ופוקו, היא יותר חזקה: לא ריבוי נקודות מבט אלא ריבוי מציאויות. נקודת המבט היא "הסדר הדימיוני" אצל לאקאן. לעומת זאת, המסמן שהוא "הסדר הסימבולי", יוצר את המציאות ("הסדר הממשי").

      החיפוש המודרניסטי אחרי אחדות הטבע (החלום הבלתי מושג של איינשטיין במשך 50 שנה) הוא נאיביות מודרניסטית של נאראטיב-על (כדברי ליוטאר) או אחר גדול (שהוא מין אח גדול, כדברי לאקאן). ראו בהרחבה על גוגל והיידגר http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3385187,00.html .

      הביזארי הוא בינארי. המציאות נבנית על ידי השפה בסדרת ניגודים שאין לה קשר ל"מציאות", אין עמק בלי הר ואין חם בלי קר. אין במציאות חם או קר, ולא הר ועמק, ולא שפוי ומשוגע, ולא גאון ופשוט. הכל מצוי בניגודים של השפה שהיא מערכת המפעילה את האדם כמו תוכנה שמפעילה רובוט.

      הבינאריות של השפה מצוייה בתת מודע. לכן אין ביזארי. הביזארי הוא פיקציה בדיוק כמו שהנורמאלי הוא פיקציה.

      לכן מומחי הבינה המלאכותית AI יצליחו לבנות רובוטים אינטליגנטים ותוכנות אינטליגנטיות כשידעו לבנות "תת מודע מלאכותי" ASB.

        21/9/07 02:24:
      הילה,  הטיעון שלך לגבי הפוסטמודרניזם
      ." אם אין אמת אובייקטיבית מוחלטת אז זה תופס גם לגבי ה'דת' הפוסטמודרנית. הדחייה שלה את הדתות האחרות לא רלוונטית כיוון שהיא עצמה לא עומדת במבחן העקרון הראשון (אין השקפת עולם אחת מיוחסת: דתית, מדעית, וכו)
      פוסט מודרניזם זו גישה ולא דוגמה, הגישה הטוענת לריבוי זויות, כל אחד מקבוצת אנשים שמביט במראה יראה השתקפות אחרת למרות שלכאורה כולם מביטים באותה המראה, זה לא שולל את אחדות הטבע המשתקף במראה אלה רק נותן לגיטימיות לדעה השונה שכל אחד מהם מביע.
        19/9/07 18:52:

      לגבי הלוגיקה הקוונטית

      אותו הדבר כמו לגבי מרחב 4 מימדי או N מימדי

      הנפש שלנו (התוכנה של המוח) היא כמו מצלמה היא מודל של המציאות

      מצלמה שחור לבן תמדל מציאות עם שני גוונים בלבד שחור/לבן עם גווני אפור באמצע

      מצלמה צבעונית תמדל מציאות הרבה יותר צבעונית

      מצלמת סטילס צבעונית או שחור לבן תמדל מציאות סטאטית

      מצלמת וידאו תמדל מציאות דינאמית

       

      המציאות אינה אלא מודל של המוח והנפש שלנו

      הנפש שלנו בגיל יום או חודש קולטת ממשות דרך הפילטר של ההורים שלנו

      הפילטר הוא השפה במובן העמוק (לא אנגלית, או עברית, אלא המערכת הסימבולית שלנו)

       

      גם מכשור טכנולוגי הוא מערכת סימבולית שהיא פילטר של המציאות שהוא גם בו זמנית יוצר מציאות

      כשייש לנו עט ונייר אנו רואים מציאות ליניארית, לעומת מחוסר העט והנייר שרואה מציאות ויזואלית לא-ליניארית אלא אסוציאטיבית

      כשייש לנו מיכשור ברמה מולקולרית או תת-אטומית קוונטית אנו רואים/יוצרים מציאות חדשה לא רק מבחינת סדרי גודל, אלא גם מבחינת כללי היסוד שלה, הקרויים לוגיקה

       

      הלוגיקה של העולם המאקרו שונה מהלוגיקה של עולם המיקרו-הקוונטי

      כי הלוגיקה היא גם סוג מודל וייש הרבה מודלים

      בחיי יומיום אנו מצמצמים הכל למודל אחד מונופוליסטי של השכל הישר

        16/9/07 23:49:
      לגבי הכוכב אולי הוא ממני... לחצתי על הירוק... אבל אין אינדיקציה שזה יצא ממני

      לגבי ההשראה, מאד מחמיא...  מחכה לתשובותיך.

      לגבי כיוון התשובה יש משהו במה שאתה אומר אבל נדמה לי שאני יותר כמו הילד בסיפור בגדי המלך החדשים שצועק 'המלך הוא עירום'...ועם זאת, נדמה לי שעל חלק משאלותיי אני כבר יכולה לענות בעצמי אחרי סיור מודרך בפאריס דרך טאבה... (קוראת את ספרם של אפרתי וישראלי) וחלק אחר משאלותי לא רלוונטי לגבי שאלה 1 – ה'דת' הפוסטמודרניסטית אינה דת או תורה סדורה ומהודקת אבל, לאקאן בעצמו אמר בסוף ימיו "אני מבקש מכם לסרב למה שאני מציע לכם משום שזה לא זה" – בכך הוא העביר את עצמו לעמדת הסובייקט ביחס לתורתו ויישם אחד מעיקרי תורתו השמה את הסובייקט במרכז. לגבי שאלה 2- ישנה מציאות שהשפה מסוגלת ליצור. דוגמא: 'הרי את מקודשת לי' , גזר דין מוות, בעד או נגד הקמת מדינת ישראל...  זה פשוט. מעבר לזה, המציאות הקיימת בעולם המושגים שלנו קשורה לסמלים , לשיוך החברתי, לעולם המושגים של הסביבה, הקבוצה אליה אנחנו משתייכים (למשל צבע לבן ביפן מייצג אבל, צבע לבן אצלנו מייצג טוהר, חגיגיות)...עדיין קשה לי כאן, כיוון שישנה המציאות הקוסמית שהשפה אינה מסוגלת ליצור הקשורה ב'ממשות' שאינה תלויה באדם. אבל אולי ישנו 'אחר גדול'... כמו האח הגדול ב 1984 של ג'ורג' אורוול או כמו במטריקס או כמו אלוהים כזה...  (עשיתי תמרון חזרה לנקודת ההתחלה???)(נדמה לי שהתחלתי לדבר לאקאניאית...) שאלה 3 ו5  לא רלוונטיות שאלה 4 – עדיין לא מבינה
        12/9/07 08:12:

      מככבים על ידי לחיצה על כוכב ירוק למטה ליד כפתור התגובה

      רוב השאלות שלך מעוררות השראה

      אענה עליהן בימים הקרובים

      כיוון התשובה: את כמו ילד שגילה לראשונה את הסקס, או כמו בודהא שגדל בבית סגור ופתאום ראה את העולם שמחוץ לביית, או כמו הגיבור של הסרט "המופע של טרומן" שלקראת סוף הסרט מגלה שכל חייו הוא היה שחקן בתוכנית ריאליטי אמריקאית ושאפילו השמיים התכולים הם רק תפאורה מקרטון (כמו בקניון ארנה).

      כל השאלות שלך נובעות מהכרת צורת חיים אחת. זו המודרנית. בעוד שהסבתא שלך או אמא שלה חיה בצורת חיים קדם מודרנית מסורתית. כך ילדינו חיים בצורת חיים פוסט-מודרנית אינטרנטית.

        12/9/07 00:53:

      הי אשר, איך מככבים פה? תראה כמה זה מעסיק אותי...

       

      מה הרקע להתפתחות הזאת במאה הקודמת? ממה שקראתי במקומות אחרים זה נשמע כמו תגובות פוסט טראומטיות (למשטרים טוטליטארים, לשואה, לפצצה הגרעינית וכיוב')

       

      יתכן שיש סתירות בעקרונות הגישה הזאת?? או שאני פשוט לא מבינה עד הסוף. למשל -

       

      1. אם אין אמת אובייקטיבית מוחלטת אז זה תופס גם לגבי ה'דת' הפוסטמודרנית. הדחייה שלה את הדתות האחרות לא רלוונטית כיוון שהיא עצמה לא עומדת במבחן העקרון הראשון (אין השקפת עולם אחת מיוחסת: דתית, מדעית, וכו)

      2. אם השפה מאיינת את המציאות (איך זה יכול להיות?? הרי המציאות קיימת לפני השפה) אז זה רלוונטי גם לגבי קיומה של הגישה הזאת. הגישה הזאת מבטלת את עצמה...

      3. אם פלוני יחלה חלילה במחלה קשה נדמה לי שעדיף שילך לרופא מודרני שיבסס את הטיפול על אמיתות מדעיות ולא על תפיסות פוסטמודרניות

      4. איך יכול להיות חתול מת וחי בו זמנית?? קראתי על עקרון הסופרפוזציה, מכניקת הקוונטים - לא מצליחה לתפוס את זה. שאלתי פיסיקאים - אמרו לי (בסוד) שאף אחד לא באמת מצליח להבין את זה ואז פשוט מתרגלים לזה... 

      5. לא יודעת מה אצלך, אבל אצלי בבית כבר כנראה חיים בעידן הפוסטמודרני... כך יוצא שכל אחד יושב מול המחשב שלו ועסוק ברשת שלו  והתקשורת ביננו מתקיימת לפעמים ברשת - "לכו להכין שיעורים... בואו לאכול... איך מרגישים... מואה נשיקות... " במקרה דנן נראה לי שהחיים בעידן המודרני מבחינת הילדים היו עדיפים (אמא שלי היתה בבית, חיממה לי אוכל, דיברה איתי, פנים אל פנים... נישקה באמת..)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      dr. second life
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין