לפני כשלושים שנה התקיים דיון אצל סגן מפקד חיל האוויר בנושא הגדלת תקני קציני מודיעין בעלי התמחות מיוחדת. הצורך עלה בעקבות תוכנית הצטיידות מקיפה בפצצות מתוחכמות שהיו אמורות לשנות את פני המערכה האווירית. התקציב לתכנית ההצטיידות היה חריג במושגים של אז. מהדיון ההוא אני זוכר היטב את שאלתו של הסגן " אתם רוצים להגיד לי שכל תכנית ההצטיידות הזו לא שווה דבר אם לא אוסיף את התקנים הללו?". 

זה היה אחד השיעורים המעשיים שלי בנושא הגדלת התלות שיוצר השימוש בטכנולוגיות איסוף מידע חדשניות ביכולות הקליטה, ההבנה והניתוח של המוח האנושי. לכאורה, אנחנו מחפשים כל הזמן איך להקטין את התלות בהן ולמעשה אנחנו מגבירים אותה כל הזמן. יותר מערכות חכמות דורשות יותר אנשים חכמים. 

נזכרתי בדיון הזה כי הידיעה הראשית ב"ניו יורק טיימס" של היום מתייחסת אף היא כמעט בדיוק לאותה סוגיה שאליה התייחסנו בחיל האוויר לפני 30 שנה. על פי הידיעה מהיום מספר טיסות המודיעין של כלי טיס בלתי מאויישים (כטב"מ) בעיראק ובאפגניסטן הוא כל כך גבוה עד כי אין לכוחות יכולת לקלוט ולעבד את כל מה שרואות המצלמות. המאמר מספר על כל מיני ניסיונות לפתור את הסוגייה באמצעים ממוכנים (גם מתחום שידור משחקי ספורט בטלוויזיה המסחרית). ויחד עם זאת הוא מסתיים במשפט של קצין מודיעין כי עדיין לא נמצא תחליף לעין ולמוח האנושיים בכדי להבחין בוידאו בין ילד, אישה או לוחם חמוש. 

ההיבט הראשון הראוי להתייחסות הוא ההיבט הפיתוחי. הרבה פעמים הטכנולוגיה מובילה אותנו לפיתוח אמצעים חדשים אולם במירוץ הפיתוח אנחנו שוכחים שמי שאמור להפעיל את האמצעים הללו הם אותם בני אנוש שתכונותיהם הבסיסיות לא השתנו. התוצאה היא שרק בגמר הפיתוח הטכנולוגי  מתחילים לבחון את המשמעויות מבחינת הצורך בהתמחות מיוחדת בכדי להכיל את התועלות שמספקים האמצעים החדשים.  

ההיבט השני הוא ההיבט הכמותי. הרבה יותר פשוט לייצר עוד כטב"מ מאשר להכשיר עוד מי שיקלוט את המידע המופיע במצלמה של הכטב"מ. לייצר כטב"מ זו רק שאלה של כסף. להכשיר מפענח/ת מחייב יכולות מנטליות ואינטלקטואליות מסויימות לצד השקעה בהכשרה והבאת המועמד/ת לרמה המתאימה. התוצאה בדרך כלל היא פער הולך וגדל בין כמות האמצעים לבין כמות המפעילים. 

דרך אגב, עולם הרפואה מציג כיום אתגרים דומים נוכח שיפור האמצעים הטכנולוגיים היכולים למסור מידע על המתרחש בגופנו. השימוש בהם יצר כבר כמה דיונים מרתקים הנובעים מהיכולת האנושית להבין את מה שפולטים האמצעים הללו. למשל, הדיון לגבי השימוש בממוגרפיה לאיתור סרטן השד. 

בכדי להתמודד עם האתגרים הללו נדרש לפעול בשלושה כיווני פעולה מרכזיים על פי סדר העדיפויות הבא:

בעדיפות ראשונה - לשלב את שיקולי השימוש במרכיב האנושי בכל תהליך פיתוח על סמך ההנחה כי כל אמצעי דורש מעורבות כזו.

בעדיפות שניה – להניח מלכתחילה כי כל תוכנית הצטיידות במערכות חדישות מחייבת תגבור במשאב האנושי ולא חסכון

בעדיפות שלישית - להמשיך בפיתוח טכנולוגיות המאפשרות ניתוח מידע ומקטינות את התלות בגורם האנושי.