ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
זה לא סוד שהחיים כאן מזקינים אותנו בקצב מבהיל, אבל מה שקורה בענף התקשורת ראוי להיכלל ברשימת פלאי העולם. איפה בעולם ובאיזה מקצוע אחר אתה נחשב מיושן, עייף, זקן ואפילו פאתטי - כבר בגיל 30? אוקיי, 35... ומי שמגיע בשלום לגיל 40 במקצוע הזה, מקבל שעון זהב ומגן (מתוצרת צחובוי, אלא מה). והתוצאה: המוני בעלי מקצוע מצוינים מחפשים את עצמם בחוץ, מתמודדים יומיום עם קשיי פרנסה אמיתיים, נאלצים לחפש אלטרנטיבות שלא מתאימות להם ולכישורים שלהם (במקרה הטוב) או לעבור הסבה למקצוע אחר שלא מתאים להם וגם גורם להם סבל.
אני מכיר את המצב הזה מקרוב. הייתי שם. הרבה שנים. נכון, שרדתי במקצוע עד אחרי גיל 40 וגם ידעתי לקחת את גורלי בידי. הלכתי בעצמי, מיוזמתי, בעיתוי שלי ובתנאים שלי. ובעיקר: לא נתתי לדנקנרים ולנמרודים למיניהם את התענוג המזכך של לזרוק אותי כחפץ אין דורש לו על סף גיל 50, למציאות של אבטלה אמיתית ובאין דורש לי ולכישורים המקצועיים שלי. וכי מי יציע מקום עבודה לעיתונאי בן חמישים? והרי במחיר שלו אפשר להריץ חינמון שלם (כולל שירותי הניקיון).
אבל העולם השתנה. המציאות האינטרנטית הסטנדרטית, ועכשיו גם הבלוגיסטית - הפכה כל עוסק קטן וחברה בינונית לכלי תקשורת עצמאי. המדיה החדשה היא מדיה עיתונאית בעיקרה. היא משלבת את כל האלמנטים שמרכיבים את המקצוע שלנו: כתיבה ועריכה, שכתוב והגהה, צילום ועיצוב, אסתטיקה ועימוד. כל אתר אינטרנט, כל רשת חברתית, כל בלוג פרטי או ארגוני - הוא סוג של מיני-עיתון. פעם נדרשה מערכת שלמה בשביל להפיק ולהפיץ כלי תקשורת - היום כל אחד יכול לעשות את זה, וגם עושה את זה, מהלפ-טופ שלו בארקפה.
אלפי חברות, ארגונים, עמותות, עסקים גדולים וקטנים - יכולים וצריכים לקבל עזרה מקצועית בטיפול בתוכן שלהם. החל בתכנון האתר, בגיבוש מטרותיו, באיסוף התוכן, בהתאמתו למדיה הרלוונטית, בכתיבה אינטליגנטית, בשכתוב מקצועי, בתרגום חכם, בהזנה, בהגהה, בתחזוקה שוטפת.
אני ראיתי את זה כבר לפני 8 שנים, והקמתי חברה מסחרית שעוסקת בתחום - חברת "תוכן העניינים" http://www.mycontent.co.il/. אנחנו מספקים את שירותי התכנון, ההקמה, הכתיבה, העריכה וכל השאר - בדיוק כפי שעשינו בעבר, בעיתונים וכלי התקשורת שבהם עבדנו. כל העוסקים בתחום (מי במסגרת פירמות מקצועיות, מי כפרילאנס) עשו את הסטאז' שלהם בעולם העיתונות הממוסד. כולנו עבדנו קשה, רכשנו מקצוע - ומהר מאוד נשארנו בלי מקום עבודה. העולם החדש, זה שפלט אותנו, יצר לנו מציאות חדשה - שבה אנחנו יכולים למכור את המומחיות שלנו לעולם הגדול שמחוץ לבועה האטומה של התקשורת הממוסדת.
מסתובבים בינינו, גם כאן בקפה הזה, בעלי מקצוע מעולים בכל תחומי הפעילות העיתונאית: כותבים (בכל השפות ובכל התחומים), עורכים (כנ"ל), מעצבים וגרפיקאים, צלמים ומאיירים, קופירייטרים ותותחי שיווק, ביצועיסטים ופלאשיסטים, תכנתים ותומכים, אנשי מכירות ומנהלי לקוחות. כל אחד ואחת מאלה - איש מקצוע בפני עצמו. כל אחד מחפש את הפרנסה האישית והפרטית שלו, וזה קשה. תאמינו לי, אני יודע.
ביחד - נוכל לעשות דברים גדולים.
אוקיי, אני לא מציע להקים קואופרטיב. ברוסיה המהפכה נכשלה וגם כאן הקיבוצים קורסים. אני מציע לאחד כוחות. להשתמש במנופים. הצעתי פשוטה: להקים נקודת מפגש בין לקוחות המקצוע שלנו - כל אותם בעלי אתרים שעיקרם תוכן - לבין אנשי המקצוע שיעזרו להם לעשות את האתר שלהם טוב יותר, איכותי יותר, מושך, שיווקי, אטרקטיבי, מסחרי, מכניס כסף. אני מציע לצמצם את הפער שבין הצורך - לפתרון.
נכון, אי אפשר להבטיח הכנסות ופרנסה מהיום הראשון - אבל צריך להתחיל מאיפשהו. אנחנו נספק את הניסיון, את האתר, את התמחור הנכון, את הפלטפורמה המסחרית; אתם תביאו את ההזדמנויות העסקיות, את הלקוחות הפוטנציאליים - וגם את העבודה המקצועית.
מרימים את הכפפה?
|
ירוןמירב
בתגובה על פנסיה מוקדמת
chosen
בתגובה על מיומנו של קבלן שיפוצים
רונית שמר
בתגובה על לא נערה, לא קעקוע וגם לא דרקון
life3
בתגובה על המדריך למהפכה
amnonti
בתגובה על בדרכי שלי
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מאור, עוד אתייחס לכל מה שכתבת כאן ברצינות וארד לפרטים. בינתיים, אומר רק כך: אין לי שום כוונה להוביל (ואפילו לא להציע) התאחדות או התאגדותשל עיתונים וגם לא פרילאנסרים. בסך-הכל הצעתי להרחיב משמעותית את מעגל המתפרנסים בכבוד מכשרונים וכישוריהם, בעזרת הניסיון שלי וגם הפלטפורמה שהקמתי בעצמי בדיוק לאותה המטרה לפני כמה וכמה שנים. אם זה עובד במסגרת של פירמה אחת - זה עשוי לעבוד גם במספרים יותר גדולים.
נשמור על קשר.
טובי
ואיך שכחתי - הלינק:
מיתוג אישי באינטרנט - INTERNETISHI
טובי, בשנה שאתה עזבת את העיתונות, אני בדיוק נכנסתי אליה,כשנושא התנאים והתגמול הכספי היה משני בחשיבותו אצלי. התחלתי בעיתונות בגיל "מאוחר" יחסית, אבל זה לא הפריע לרצון שלי להשתלב בתחום מרתק שיהלום את כישוריי. עד אז עבדתי במשרדי הייטק משעממים ורציתי קצת פלפל לחיים, והתחלתי ללמוד תקשורת.
במהרה הבנתי שזה לא גן עדן. תנאי הפתיחה שלי היו גרועים, הייתי צריך לכלכל את עצמי, ולא יכולתי לעשות זאת רק עם מה שהרווחתי כפרילנסר. תמיד חשבתי איך להשלים הכנסה ואפילו עבדתי במכולת. המצב חייב להפוך את העבודה העיתונאית למשנית, וכך גם נבצר ממני להגיע למערכת לעתים קרובות.
קיבלתי מלא פידבקים חיוביים ועשיתי עבודה מצוינת, אבל לא הצלחתי להרוויח מזה כסף. כשדרשתי חוזה, אמרו לי: "יש לך אולי מספיק ותק, אבל אנחנו לא מכירים אותך". הרגשתי שההתקדמות שלי נתקעת.
המעבר שלי לאינטרנט המסחרי ,ואני לא מתבייש להגיד את זה, נובע רק ממניעים כלכליים. אין דבר רע בכך. פתאום גיליתי שהמוטיבציה והעניין יכולים להגיע מתוך הרצון לעשות כסף! עוד לא רכשתי האמר צהוב ודירה במגדלי אקירוב (אני גר סמוך למגדלים, במלונה עם טוסטוס), אבל אני יודע שאולי יש לי אפשרות להגיע לשם. לא כמו בעיתונות, שם רק "טאלנטים" יכולים להצליח כספית, באינטרנט, כמו באינטרנט, האפשרויות הן כמעט בלתי מוגבלות.
ולעניינך.
הרעיון שלך בבסיסו הוא נכון. ליצור מין "התאחדות פרילנסרים של העיתונות" שתפעל כרשת בתוך האינטרנט. בתור רשת עסקית זה יכול להיות מצויין. פרלינסרים יוכלו למצוא שם
פרוייקטים וקליינטים פוטנציאליים. אולם אם אתה מתכוון להוסיף לרשת הזאת גם מימד "ארגוני" - אני מציע לך לרדת מהעניין.
שום מחאת פרילנסרים לא תעזור. תמיד גופי התקשורת יוכלו לקחת איזה צעיר מתלהב (אולי גם כשרוני) שעדיין גר עם ההורים (כן, יש כאלה שגם עושים את זה במדים), שיכול להתקדם במקצוע בלי להיות מוטרד יותר מדי ממצבו הכלכלי. פרילנסרים לא יכולים לדרוש זכויות, כי הם לא עושים שביתות.הם לא יכולים לעשות שביתות.
ובאותו הקשר, מעניין להיכנס לאתר של INTERNETISHI, שם אפשר להבין בעזרת מספר מאמרים, כמה חשוב המיתוג האינטרנטי האישי לשדרוג וקידום הקריירה. הרעיון של תפיסת עצמך כמותג, ועל ידי כך לשווק את עצמך ברשת, טוב מאוד גם לכאלה שרוצים לעשות הסבה מקצועית. כמו ששנינו עשינו.
"ספרטקוס"?... נעתקו המלים מפי.
ובכל זאת: מעמדו של הפרילאנס לא ישתנה, לצערי. במקום שיש מי שמוכן לעבוד בשביל כסף קטן, תמיד יהיה מי שינצל את זה.
הרעיון שאני מעלה כאן הוא בדיוק ההיפך: לקחת את אלה שנאלצים להיות פרילאנסים - ולהפוך אותם לנותני שירותים לגיטימיים. לכולנו יש כישרון, יצירתיות, מוצר איכותי - שאנחנו יכולים למכור לצרכנים בערכו האמיתי. אבל זה יקרה רק אם נדע למצב את עצמנו בראש הסולם ולא בתחתיתו.
כך לדוגמה, השירותים שהחברה שלי ("תוכן העניינים") מעניקה הם "שירותי פרימיום". אני לא מציע "מוצר מוטה מחיר" - אלא מוצר איכותי ולא זול. כי על איכות משלמים כסף. והשוק העסקי יודע את זה. השוק העסקי והמסחרי גם צריך את זה, בעיקר בעולם שבו התוכן האיכותי מוכר את המוצר - ולא להיפך (ע"ע שיטות הקידום של גוגל).
אז הפתרון הוא דווקא בהפוך על הפוך: להפסיק להיות פרילנאסים ולהפוך להיות גופים מסחריים שיודעים לנקוב במחיר שלהם וגם להתעקש עליו.
טובי
טובי, היוזמה ברוכה.
מצבו של בעל המקצוע המכונה "פרילאנסר" מעולם לא היה גרוע יותר. במקום שיוכל לקבוע את מחירו בעצמו ולקבל את שכר עבודתו כערכו, ומיד - כפי שכל חשמלאי או שרברב יכולים לעשות - הוא נאלץ להסכין עם התעריף המגוחך שמוכנים המו"לים להציע, לחכות 60, 90, 120 יום ויותר עד שיואילו בטובם לשלם ולסבול מ"חור" תמידי בתזרים המזומנים. זה לא עולם של עובדים אלא עולם של עבדים.
אכן, האינטרנט יכול(ה) לאפשר לנו לקחת את גורלנו בידינו ולהחזיר לנו את הכבוד המגיע לנו.
אני איתך, ספרטקוס.
טל, תודה.
שנה טובה
האמת היא שאין לי התנגדות עקרונית לקואופרטיבים. למרות שאני חי בסביבה קפיטליסטית, תמיד הייתי סוציאליסט בהשקפת עולמי. הבעיה היא שכל המודלים האלה נכשלו, מאלף ואחת סיבות. אבל אם למישהו מהחברים כאן יש את הניסיון והידע לעזור בהקמת מודל כזה - אשמח לשמוע.
שנה טובה,
טובי
שנה טובה ומוצלחת
אני לא איש מקצוע בתחום אבל אשמח להיות שגריר לשיתופי פעולה עם ארגוני שינוי חברתי וסביבה
הרשה לי לשאול, למה בעצם לא קואופרטיב? כלומר- לאו דווקא מבנה של אגודה שיתופית אבל התארגנות בבעלות ובמעורבות בניהול של העובדים?
הרי זה הדבר שבאמת ישנה את כללי המשחק, לא? רק הסתגלות לשינוי הטכנולוגי אינה מספיקה כאשר המהפכה האמיתית מסביבנו היא פוליטית-חברתית-וכלכלית, זאת שנותנת את השלטון והכוח בידי מעטים (ביניהם כמה מו"לים ובעלי אמצעי תקשורת) ומכירה רק בערך שנמדד בדולרים
שנה טובה לכולם, שי
יהודית, תודה. שתהיה שנה נהדרת לכולנו
תוד, אני שמח. ואת מוזמנת להפיץ את השמועה (אני יודע שאת יודעת לעשות את זה היטב...)
התחלנו. כולם מוזמנים להצטרף.
(וכל הכבוד על האופטימיות)
רונית, תודה!
עירית, המלחמה הזאת היא ארוכה וסיזיפית. הסיכוי לנצח בה לא גדול מדי. אבל אני מאמין - וכבר הוכחתי לעצמי שזה עובד - שאם מתעקשים מספיק, בסוף זה קורה
כן, המו"לים רוצים(וגם מקבלים) הכל בחינם, או לפחות בפרוטות. אני בהחלט יודע להעריך את הערך האמיתי של הצילום המקצועי, בדיוק כמו כתיבה, עריכה ושאר ההתמחויות בעסק הזה. אנחנו כבר בעיצומו של עידן חדש, וההיסטוריה נכתבת כל הזמן. השאלה היחידה היא האם נדע לדרוש - וגם לקבל - את מה שמגיע לנו על הכישרון והיכולת שלנו.
אני באמת מאמין שאם נעשה את זה ביחד - יש לנו סיכוי
מה זה "רשת מסחרית"? גם אני עוד לא ממש יודע. בינתיים זה משהו שמסתובב במוחי הקודח, ואשמח לקבל רעיונות מעשיים מכל מי שרוצה לתרום. בכל מקרה, תודה על העידוד
אבי תודה. מניסיוני, כל מי מאיתנו שאוהבים את הכתיבה והעבודה העיתונאית, עושים לפעמים דברים גם ללא תשלום. נראה לאן המציאות תוביל אותנו
מסכימה עם כל מילה.
מרימה כפפה משלי ומצטרפת בשמחה ליוזמה החדשה!
אישית אני חושב שזה יצליח.
מתי מתחילים?
בהצלחה!
הי טובי,
קוראת וחושבת לעצמי, איך אפשר לקחת את המילה "עיתונאים" ולהחליפה באחרות. במקצועות, בתחומי ידע, בעיסוקים שונים. אך המשותף לכולם - הגיל, תקופת ההתמחות, הידע, הדעתנות. אנשים שיש להם דעות ומחשבות על דברים וכיצד הם צריכים להתנהל ואינם מוכנים לראות עצמם חלק מחברה גדולה ממורקמת ומכתיבה תופעות, תהליכים ואובדן של שיקולי דעת.
וזה מחזיר אולי לשיח אחר שלי עם עצמי, בו אני מסתכלת במראה, ושואלת איך הצמחנו כאן חברה כלכלית כזו שהיא כמובן גם חברה חברתית. האם אנחנו הזנו את המכונה המשומנת הזו וקידמנו אותה למדרון הסיזיפי שעליו אנו מנסים לבנות הרים וגבעות חדשים של כלכלה מפרנסת ומקדמת שוק חיים של בני-אדן? ומה חלקנו? ואיך אנחנו נתנו-נותנים לזה לקרות?
התשובות -חלקן פשוטות וחלקן מורכבות יותר.
חלקן תשובות של פרטים לעצמם וחלקם תשובות של אנשים שעיצבו מהלכים וקבעו לפרטים רבים את הלך החיים, הרוח והמחשבה.
נשאר לעשות. קולקטיב אחר. קולקטיב של מרקם אנושי שזר לעצמו -בינו לבינו - אך אינו זר למאבק הקיום או לקיום במאבק מתמיד.
וואללה טובי
אני יושב וקורא את דבריך ומסכים עם כל מילה
יכול אני להעיד על עולם צילום העתונות בעיקר פה בארץ שהפך להיות חינמי לחלוטין
באחרונה אני שומע על פיטורי צלמים מוכשרים וזאת כי הצילום עבר היום לכתבים
מצלמה קטנה ביד ימין מחשב נישא ביד שמאל וככה הם רצים בשטח
התהפוכה היא גדולה העיתונות בעולם כולו צברה כח גדול
היא מפילה שליטים וכלכלות וכמו כן מקימה את מי שקרוב לצלחות
אני כולי תקווה כי הבלוגים והבלוגרים בעולם יפתחו עידן חדש
יש לעשות זאת עם הרבה זהירות ושכל באופן מאורגן שיתן מקום לכל מי שבאמת מתאים לעניין
מי יודע אולי אנחנו בפתחו של עידן חדש שיכתב בדפי ההסטוריה
טובי, כמי שלא שרדה במקצוע (מסיבות אחרות) אני מחזקת את ידיך. כל כך הרבה רוע ורעל זורם בעורקים החולים של עולם העיתונות, ואפליית הגיל (אייג'יזם, גילנות בעברית) היא טינופת אמיתית, משהו שעליו הייתי הולכת בתביעת ענק, ייצוגית. פני הפרינט כפני הכלב, ולא נעים לי להעליב את הכלבים החמודים. באמת. כל העולם נעשה כזה, והעיתונות (גם המודפסת, גם הרשתית) כבר מזמן חדלה לשאוף לתיקון ולהציג אלטרנטיבה לעולם טוב יותר, נקי יותר. להפך, היא נעשית בדיוק כמו כל חברה מסחרית, דוחקת את המבוגרים ומושיבה אותם על קרחון, בדרך לשומקום, בלי תקווה (אולי רק התחממות כדור הארץ והמסת הקרחונים).
באמת שמחזקת את ידיך. לא הבנתי אחד לאחד מהי רשת מסחרית, אבל המילים שלך נחמדות מדי אפילו מול הטירוף הזה של "העולם שייך לצעירים". ממתי גיל חמישים הוא גזר דין מוות?
בהצלחה
שרון