כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    פספוס

    16 תגובות   יום שני, 11/1/10, 19:50

     

    פספוס

     

     

    פעמונים מרעידים שקט קפוא טרם שחר, מעלים מודעותו כמצוף מקרקעית שינה. אויר קר מכה בפנים, ריאותיו מדוללות חמצן. מסיר שמיכה מצמר, קם מקרש מחוספס. מעט אור בוקע מבעד צוהר, מצייר צללים כהים על קירות תאו הקטן. ריח קטורת ספוג בחלל.  יוצא לחצר חשוכה, לבאר המים ושואב מתוכה בעזרת גלגלת עתיקה. מגע המים משתק. בתער חד גוֹלֵח בקפידה ראש ופנים. כּוֹסֶה גלימה כבדה על גוף דחלילי,  קושרה סביבו בחבל גס עבה, שאריתו נופלת מטה כעוגן תלוי. בסגולתכול העמוק ממעל מנצנצים עדיין כוכבים.

     

     

    לפני ארבעים שנה הגיע בשביל המטפס למנזר העתיק. תרמיל כבד מכותף על גב חסון. המראה הפנטו. מבנים מעץ ואבני-סלע דבוקים למצח הררי מעל גיא-תהום. עומד כנקודה מול פסגות צחור נוסקות לגבהים עצומים מעליו. מי-שלג צונחים, פאות עשב ירקרק רענן ופרחים, פלג רונן רץ בין פסי ירוק למדרונות הרחק מטה, צפורים גולשות שמים תכולים זכים מוארים צח. הוד קדום.

     

    לאחר שלושה ימים הוזמן לשיחה עם ראש-המנזר שכינויו 'המורה השותק'. עיניו שקועות היו בחוריהן, שחורות, צופות אל אָין.

    "מדוע באת לכאן?" - שאלו בקול חלול.   

    "להשתחרר מהאדמה המלובנת, מנחשיו ועקרביו של עולם זה." -  

    השיבו, קולו נרעד.

    "היוכל ירח להכפיל עצמו?" - הפתיעו במהלומה.

    שתיקה חסרת אונים מתחה עוותה את פניו.

    קם המורה לאות סיום.

    לעצמו יסכם אחר כך, שפני המורה הפחידוהו, כמי ש... חיפש את מילותיו -  

    כמי שמת לָעולם!

     

    ניחן היה בשקדנות ודבקות מברזל מחושל. למד ותרגל ותרגל... שעות על גבי שעות מלמל-שׁר מנטרות בסדר קבוע ללא הרף, ימינו אוחזת בשרשרת עשויה מחרוזי-אבן קטנים, כשהאגודל עם האצבע מעבירות אחד אחד, מבלי לפספס. 

     

     

    חלפו עברו העונות.

    סתיו וחורף, שמונה חודשים המקום מנותק מהעולם. אביב הגיע שוב. ריחות פריחה ואדמה נישאו באויר והוא ממשיך לחפשׂ את הפתרון, ללא מוצא.

    ביום שמשי קסום, יצא וישב בפינה צדדית בחצר המנזר. לידו ראה צרור פקעות משי זהבהבות סמוך לחומתה. זיע משך את עינו. והנה, שבר ביקע קליפה צמרית ברחש עדין, בצבץ הגיח מתוכה פרפר קט כתמתם ועופף למרחב. צפה בלידה מרותק. פתאום, הבזיק בהכרתו מהו שמורו כיוונו אליו.

    יום וליל לא הרפה, לחם בהורמונים שוצפים ולהבי יצרים מתהפכים חותכים בצינוריות דמיו. כיבה כל שלהבת ניצתת, ייבש טיפת חום בליבו, כל גל חשיבה הקפיא באיבו.

    חלפו השנים. באחד הסתווים נחתה סנונית פצועה על אדן חלונו הרחב, תשושה כולה. מבטה וציוציה התחננו לעזרה, שיכניסנה לתאו להתחמם, לקבל קצת פירורים ומעט מים עד תתחזק ותעוף בתודה. הוא נשאר שקוע בהתבוננותו הרציפה עם המנטרה שלו. מתעלם. כעבור שעות ספורות קפאה, מתה.

     

    על קיר חדרו הוא חרט:

     

     

    רִיק נטול כל

    ישחררני מכל

    רִיק ורִיק

    ללא גבולות

     

     

    ליל חורף. סערת שלגים משתוללת, יללות רוח מבעיתות הלמו במנזר. קור מקפיא. מפולות שלג אפלות אדירות מתגלגלות במשחק מטורף במדרונות הגבוהים, מהדהדות. ברק נחשים לבנים מצליף במנזר - והנזיר נבלע ברִיק.

     

    על כותל חדרו הוא כתב:

     

    לוטוס זכוכית

    גוויה מהלכת

    לִבָּהּ -  לא לי,  

    עטוף גלימות 

    אשב ברִיק.

     

     

    מת לָעולם כמורו.

     

     

    ישות עוטה אור צח גלשה בדממה מעל קצה האוורסט, חלפה רוחפת לה מעל פסגות ומדרונות בלבן. חוצה מבעד הסערה עברה מעל המנזר העתיק השקוע רובו בשלג, בעודה צופה בנזיר שנבלע בריק, משוכל רגליים בתאו. הנמיכה קרבה, ודמעה חמה נכמרת צנחה מעינה הקורנת על אדן תאו, מתנפצת לרסיסים שקפאו במעופם מטה, חלקם נגלדו על זגוגית החלון.

     

     

     

     

     

     

     

     

    כל הזכויות שמורות לעוזי שכטר

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/1/10 20:14:


      תודה לכולכם שקראתם.

      שמחתי לקרוא כל אחת ואחת מהתגובות, ולראות שהסיפור דיבר אליכם.

      עוזי

        15/1/10 22:55:


      הנתקות מובילה לבדידות,

      הבדידות לריק

      ותשובות אין...

      מרתק.

        15/1/10 21:33:

      מעורר מחשבות...

       

        15/1/10 17:28:

      כרגיל, איכותי ומעורר מחשבה. תודה, עוזי.
        14/1/10 22:38:

      ואני לא רואה שום פספוס.....

      .

      כשהלב ריק -

      אין בנו רצון

      אין בנו ראות

      אין בנו הבנה

      ובוודאי שאין בנו רחמים.

      .

      הייתי מעדיפה

      כתיבה עם אופטימיות ותקווה

      אך כל אחד כותב

      מהרהורי ליבו

      ומחשבותיו הוא

        14/1/10 11:13:

      צטט: מולי. 2010-01-13 02:54:57


      "חלפו השנים. באחד הסתווים נחתה סנונית פצועה על אדן חלונו הרחב, תשושה כולה. מבטה וציוציה התחננו לעזרה, שיכניסנה לתאו להתחמם, לקבל קצת פירורים ומעט מים עד תתחזק ותעוף בתודה. הוא נשאר שקוע בהתבוננותו הרציפה עם המנטרה שלו. מתעלם. כעבור שעות ספורות קפאה, מתה."

       

      נראה לי שכאן הפיספוס,

      אותה ציפור יכלה אולי להיות אותה יישות.

      אך זאת רק עפ"י הבודהיזם.

       

      הקבלה היהודית אומרת שאדם מתגלגל רק כאדם,

      יתרה מזאת אשה מתגלמת שוב כאישה ואיש מתגלם כזכר. 

       

      אהבתי תגובתה של מולי ומצטרפת אליה.

       

      כתיבה מיוחדת לך

        14/1/10 08:43:

      צטט: ליריקה- 2010-01-13 15:32:10



       

      פעמיים הדגשת, פעמיים כי רע.

      פעמים נרמז כי רעה הבחירה,

      הסיגוף שהקשיח את ליבו לָעולם

      התגלה כנתיב מוטעה שנכלם.


       

       תודה לליריקה שניסחה את מחשבותי על תוכן הכתוב :)

       

       תודה לך, עוזי, על טקסט חזק ונוגע

        13/1/10 15:32:


      עוזי,

       

      פעמיים הדגשת, פעמיים כי רע.

      פעמים נרמז כי רעה הבחירה,

      הסיגוף שהקשיח את ליבו לָעולם

      התגלה כנתיב מוטעה שנכלם.

       

      יפה הדרך שלך לשלב;

      דבר חוכמה שנטוי לעברו של הלב.

       

      תודה.

        13/1/10 09:34:

      היי חברי היקר סיפורך

      מביא איתו תובנות וחוכמת

      חיים חשובה..

      הסתגפות הנזיר מראה לנו

      על כוחו ויכולתיו של האדם

      לעתים חושבים שאין כוח יותר

      ומופתעים...

      סיפור חשוב ומשכיל.

      תודה על רגעי מחשבה ותהיה

      שהבאת אלי...

      כהרגלך מרתק.

      תודה.

        13/1/10 02:57:

      ובלי שום קשר, פשוט פיספוס הזדמנות לעזור, להשפיע.
        13/1/10 02:54:


      "חלפו השנים. באחד הסתווים נחתה סנונית פצועה על אדן חלונו הרחב, תשושה כולה. מבטה וציוציה התחננו לעזרה, שיכניסנה לתאו להתחמם, לקבל קצת פירורים ומעט מים עד תתחזק ותעוף בתודה. הוא נשאר שקוע בהתבוננותו הרציפה עם המנטרה שלו. מתעלם. כעבור שעות ספורות קפאה, מתה."

       

      נראה לי שכאן הפיספוס,

      אותה ציפור יכלה אולי להיות אותה יישות.

      אך זאת רק עפ"י הבודהיזם.

       

      הקבלה היהודית אומרת שאדם מתגלגל רק כאדם,

      יתרה מזאת אשה מתגלמת שוב כאישה ואיש מתגלם כזכר. 

        12/1/10 16:44:

      לוטוס זכוכית

      גוויה מהלכת

      לִבָּהּ -  לא לי,  

      עטוף גלימות 

      אשב ברִיק.

       

      עוזי, כתיבה מרתקת, צריך להבין אותך וזה אתגר

       

      ההתנתקות המוחלטת אל הריק

       

       

        12/1/10 15:20:

      עוזי

      לעיתים כתיבתך הינה כמו כתב חידה 

      צופנת בקרבה שאלות ותהיות

      ומכילה גם כן תשובות נסתרות

      רואה אני מול עיניי שלב אחר שלב את -

      סיפור הנזיר בעל הגוף הצנום ,

      שוויתר על מנעמי החיים -

      למען ועבור מה ?    כי ריק בחר להיות  ואל הריק הוא שב 

      מרגש , תודה

          
        11/1/10 20:15:

      נחישות של נזיר הכמה להשתחרר מהבלי העולם.

      כתוב מרתק...תאורים מרתקים, אני תוהה אם הסוף

      פרי דמיון הוא או חוויה ממשית. 

        11/1/10 20:08:


      אני אחזור לקרוא את השיר בעיון

       

      שיהיה ערב טוב