שינויים בהרגלי הצמיחה
התחלתי לכתוב במרץ 2007, זה התחיל די כואב, אחר כך זה קצת נרגע, לאט לאט התרגלתי, ועכשיו אני גם נהנה מזה. תהנו :)
עמית
פוסטים אחרונים
- תערוכת כלבים 12/3/15
- 42 29/1/15
- פריצת דיסק 17/12/14
- לאט לאט 13/8/14
- א' זה אריאל 19/6/14
- צירונים 3/6/14
ארכיון
ושמישהו כבר יפתח את התריס
אחד החדרים אצלי בבית לא מאוייש כבדרך קבע, בעצם זה החדר הכי מתוק שיש כאן. יש בחדר רצפת פרקט כזו ואף פעם לא קר לשבת עליה אפילו כשיש חורף בחוץ, יש גם שני חלונות עם תריסים מוגפים לרוב, אבל כשיש שמש הם מתורגלים היטב בלהכניס המון אור. מיטה אחת מסיבית מעץ מלא ומתחתיה שתי מגירות גדושות בצעצועים שאתה אוהב. יש גם בחדר את ארון הבגדים המסודר למשעי, ולמטה את המגירה של הארון שאתה קורא לה `המגירה של הפאזלים`. הכוננית של הספרים אולי לא ממש בגוון של המיטה והארון אבל היא גם לא ממש מנותקת מהאווירה הכללית. אתה תמיד אוהב לשלוף ממנה ספרים ולהביא אותם לסלון `עם אבא`.
ליד המיטה תלוי לו בגאון המדף של הטייפ עם הדיסקים שאתה אוהב לשמוע בין אם זה מיץ פטל או דירה להשכיר. יש גם שטיח עגול וקטנטן ואנחנו תמיד עושים ממנו ים סוער עם הספינה וההליקופטר מהלגו שמצילים איזה גולש שיכור מהכריש האימתני, וכשאין מבצעי חילוץ מורכבים אז אפשר פשוט לפרוס את הרכבת של תומס ולבנות מסילות עם גשרים ומלא קרונות וזה כולל את המנוף שאתה לא יכול בלעדיו. חוץ מזה יש איזו שידת פלסטיק צבעונית כזו מימין לארון מלאה במכוניות ופריטים אחרים, ויש גם ארגז כזה ליד המיטה שהתמלא בצעצועים משכבר הימים ומדי פעם אתה אוהב להפוך אותו ולחקור את הפריטים לעומקם.
מעבר למנורה הגדולה, כן זו עם הפרחים בתקרה יש גם כוכב קטן כזה שמאיר לך את הלילה כשאתה ישן כאן. בבוקר אנחנו שוכחים לכבות את הכוכב שהאיר לך את הלילה אחרי שכבר `הדלקנו` את כל התריסים בחדר אבל זה חלק מהכייף. שתמיד יאיר לך הכוכב הזה אני אומר. ואיך כמעט שכחתי את התמונות עם הדינוזארים, מפת העולם ומפת ארץ ישראל. תמיד כשמישהו מהמשפחה טס אנחנו בודקים איפה זה במפה עם המטוסים הקטנים וטסים `בכאילו` את הנתיב.
בחדר של אבא אין ממש לגו וצעצועים, ולא רבותיי, גם לא צעצועים `למבוגרים` . חדר סטנדרטי כזה של אבא. מיטה זוגית עם מלא תרופות שמונחות על השידה ליד, זה מרגיע. ולפעמים גם איזה ספר. על הכיסא מול המראה נערמים להם כמה בגדים, יש גם איזה אפטר שייב ודאורדורנט בשידה הנגדית, ורק קצת אבק מעל הטלויזיה, גם אצלי התריסים לרוב מוגפים. אפילו מקלחת צמודה יש לי בחדר, וזה כבר ממש לוקסוס. אם כבר לבד אז שיהיה ברמה.
החדר שלך נמצא ממש מול החדר שלי. לרוב אתה לא שם בחדר ממול וזה קצת צובט אבל זה חלק מהמחיר של להיות אבא גרוש. החדר שלך מתעורר לחיים רק כשאתה כאן איתי, פתאום יש המון אור בחדר, יש בלגן וזה כל פעם מחדש כייף לראות את החדר שלך מתעורר לחיים - יש אותך בחדר, יש אותך בבית, ואתה אוהב שאני שם איתך אפילו שלרוב אתה אוהב לשחק לבד. קצת התרגלתי ברבות השנים לשלב בין להיות אבא גרוש במשרה חלקית, לבין למצוא את עצמי שוחה כמו כולם בזרם הבלתי פוסק של החיים, דוחף קדימה. לא פעם ולא פעמיים אני מוצא את עצמי במעברים חדים כל כך מתצורה של אבא מסור לתצורה הפוכה של רווק ואולי רק קצת מתהולל.
לאחרונה אני מוצא את עצמי בשיחות עם החכם מדבר קצת על לשחרר. יש שם פקק כזה כבד שממש עד לא מזמן אטם איזה שריר כזה בלב, זה שהיה אחראי על לגונן עליך בכל מחיר. כשגילו לנו שאתה קצת מיוחד כזה, ההתרסקות לא אחרה לבוא. לפני שלוש שנים איבחנו אותך. חזרתי הביתה, היה מונח אצלי באוטו הפתק המזדיין הזה עם כתב היד של הרופאה שכתבה בעת אדום - PDD NOS. רק התקבלתי למועדון הגרושים ועכשיו הם אומרים לי שאתה אוטיסט. אז אתה יודע מה עשיתי? התחלתי לכתוב וכתבתי שזה זמן מצוין להתחיל לדגמן אינטליגנציה רגשית מול אלוהים.
התהפכתי. ואפילו מאוד, צלקות הגירושים נפתחו להן מחדש, ארובות העיניים הפכו מוצפות שוב ואני הופך בין רגע לאחד שממש מבין באוטיזם. היכולת שלי בלהכיל אהבה חדשה נפגעה עמוקות והפכתי בלדאוג ומצאתי את עצמי עסוק בלחשוב עליך ובלדאוג שוב פעם. לא ממש הצלחתי להכיל זוגיות עמוקה, ואם כמה שזה נשמע טפשי זה הרגיש לי כמו לבגוד בך. טפשי ככל שיישמע אבל עם ההרגשה הזו היה לי מאוד קשה להתווכח. לא ממש נתתי לשום דבר להסיט אותי ואת האהבה הבלתי נלאית שלי כלפיך, מרוכז רק בך ושיזדיינו כולם. אתה מבין ילד אבא שלך קצת טוטאלי ואוהב אותך הרבה הרבה. וכשזה אתה ואני אז זה רק אתה ואני. ובכלל מה יהיה שתגדל? והלוואי שתהיה לך אהבה גדולה כזו, ושלא תצטרך אף פעם לחזור הביתה לבד אחרי שאתה מחזיר את הבן שלך ומסדר לבד את הצעצועים שלו בחדר, כי זה אולי אחד האויבים הכי מסוכנים שלך בתור גרוש. ועל מה לעזעזל אני מדבר?
במרוצת הזמן גם אני מבשיל ומוצא את עצמי זורע ומכין את הקרקע. אתה גדל וכבר בן שש וחצי - גבר קטן, עדין אמנם, אבל גבר! אתה חכם כל כך, יש לך חוש הומור וחיוך מדהים. אתה כובש, אתה צוחק ואתה מאושר. אתה גם כל כך יפה טפו טפו מלח שום פעמיים. נראה שעכשיו אתה באמת במסגרת שהכי מתאימה לך ואני כל כך שמח שזה ככה. עם כל זה שאתה זה אתה כבר השלמתי, למדתי לחיות עם, כיביתי את כל השרפות שהיו שם בדרך, הפכתי את כל האבנים שמצאתי ורק עם עצמי באמת השלמתי לאחרונה, והנה גם זה מתחיל לקרות ועדיף מאוחר מאשר לעולם לא. בקיצור מתוקי שלי, אבא שלך הולך לחפש לעצמו פרק ב`.
אתה ואני תמיד נהיה ביחד ואני תמיד אהיה שלך ובשבילך, ואם זה היה ברור לך לגמרי עד היום אז אחלה, כי לי עוד נשארו שם כמה כמה תובנות שהיו זקוקות לליטוש. אתה מבין זה עדיין תמיד יכאב לי כשאמא שלך תבוא לקחת אותך ממני ותוך שניה אחת אתה כבר לא בבית, זה עדיין קצת יצבוט להביא אותך לגן ולדעת שאני אראה אותך רק בעוד כמה ימים, אבל כבר התרגלנו לא? והגיע הזמן שתתחיל לסדר בעצמך את החדר שלך, בדיוק כמו שאבא שלך מסדר את שלו, לפחות עד שנמצא עוזרת.
היה לי כל כך כייף איתך היום, בדרך חזרה הביתה כהרגלי חשבתי עליך ועליי. חשבתי על זה שלפני כמה שנים כל האחיזה שלי בחיים נשמטה לפתע פתאום בגלל הפתק ההוא. הם אמרו שאתה אוטיסט. וואלה. זה אני שאמרתי שהחיים יותר חזקים מהכל לא? שיו, כמה אני אוהב אותך! אתה מבין ילד, זה לא סתם שהחדר שלך בדיוק מול שלי. הוא תמיד יהיה החדר שלך, ולא משנה איפה, כמה ובאיזה בית. מילה של אבא זו מילה. אתה תמשיך לגדול ולהיות כזה מקסים וכובש, אני כבר אדאג לפתוח את כל התריסים, כולל את שלי.
מוקדש לעילי ולי.
עמית
|
תגובות (56)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
Thank you :)
Beautiful
very sensitive
love it
תודה תודה :)
פוסט מרגש.
מזדהה מאוד עם התחושות המלוות גידול של ילד PDD,
הרצון "לסגור את התריסים" מבחינה מופשטת אם לא גם מוחשית...
עם השנים לומדים להשלים, לקבל, להיפתח;
ואפילו מוצאים את המקום לפרק ב' טוב יותר.
מקריאת הפוסט ברור שאת האומץ לאהוב שוב, יש לך!
בהצלחה רבה.
תודה, למרות שכאן הסיפור הוא ממש לא כמו ביו-טיוב, ותודה לאל, לפחות זה :)
אדם מיוחד אתה..מי יתן וימיכם יהיו שטופי שמש וחום.
הזכרת לי את הסיפור על ריק..חפש ביוטיוב the hoyt team..
אני מניח שכל אחד עם החבילה שלו :) אבל אני שמח בחלקי - מאוד
תודה רבה :)
יכולה פשוט להתחיל מההתחלה...
מוכר עד מאד, בשינויי תפאורה ותסריט קלים.
האם זה עוזר לך, לדעת?
הצפת אותי , ריגשת
קראתי בשקיקה , אז מהיכן להתחיל ?
אתה אבא מקסים אבל מישהי מעליי כבר אמרה את זה
אתה רגיש וכותב כך כך מקסים ואמיתי
כשתבשיל תוכל למצוא לך גם זוגיות וזאת לא תהיה בגידה בו
יש לך לב כך כך רחב אני בטוחה שיהיה לו מקום להכיל
תודה ששיתפת *
תודה ושבת שלום :)
עמית
אהבה שכזו...
הוא יפתיע תמיד
ורק לטובה.
ילדים רבים במשפחות
"רגילות" אינם מקבלים
אהבה שוטפת והערצה(כפי שתארת פה)
הייה סמוך ובטוח...שאתה בדרך הנכונה:)
על זה נאמר,
אבא יש רק אחד !
אמיר
בהחלט יש לך זכות ראשונים גלה.
אני חושב שלי ולך יש מן המשותף כאן, וברור שהיום הכל הרבה יותר טוב מאיך שהכל התחיל, אבל אני מניח שזה יצא לא סתם בעיתוי הנוכחי.
הזכות הגדולה כאן באמת היא שאת כאן
עמית
תודה רבה
עמיתי.
אני מרגישה קצת כאילו יש לי מן זכות קדמונית ראשונים כזו.
מרגישה שכל עשרות (או וואט אבר) תגובות שהיו כאן לפני לא באמת נמצאות כאן.
מרגישה שהייתי שם ברגע ההוא, הראשון, זוכר?...טוב אולי קצת אחריי.
אבל הייתי שם כשחווית והייתי שם איתך בשנית לאחר שחוויתי בדיוק כך, גם אני.
ומרגישה שיש לי יכולת להכנס לכל נים ועורק שכתב מדם ליבך כאן.
...טוב להוציא פרק ב' וכו', היתר פיקס פאקל.
אין לי מילים שיכולות להביע כמה אתה מרגש אותי כשאתה כותב עליכם, אתה כותב עליכם ואני קוראת עלינו....על שלי.
כנראה שזו הגדולה שלך חבר.
מחבקת.
אני
מרגש עד דמעות!!!!!!!!!!!!!!
אני?! שרוט?!
תודה רבה, אבל נראה לי שאם לא הייתי שרוט לא הייתי כאן :)
אם כבר כתיבה אז שיהיה ברמה :)
גם כשאתה הכי עסוק בעצמך, עם עצמך, חופר לך, בוחש לך
ובעיקר מצדיק את השימוש בתרופות שעל השידה ליד המיטה שלך
תזכור שאתה בחברה טובה.
וכל גרוש/ה שהוא גם הורה לילד/ים, מרגיש בדיוק אותו דבר כמוך.
אולי לא כל יום, ואין ספק שהזמן מרפא פעצים ומרגיע מצפון,
אבל גם בשיא האופוריה מקבלים את ה'בום' מדי פעם וזה הכי טבעי ונכון
כי לפני שאנחנו גרושים שנורא עסוקים בעצמינו ובמה יהיה איתנו
אנחנו קודם כל הורים שעסוקים בהם ובמה יהיה איתם.
נשמע שאתה בדרך הנכונה אם כי מעט שרוטה
אבל בינינו, מי איתנו לא
מקווה שקראת עם משקפיים מתאימות :)
תודה
כתבת בתלת מימד *
לך לך לישון...
תמיד את מוזמנת :)עמית , לא בטוחה שהוזמנתי,
אבל בכל זאת נכנסתי לחדר, בשקט,
נהניתי להביט בכם, בעילי ובך.
אתם מפיצים אנרגיה מדהימה של אהבה וקבלה
ומרחב להיות.
ואיך שאתה כותב יפה! *
תודה רבה רבה :)
נעשיתי חידודין חידודין.
טקסט כל כך מרגש לא קראתי מזמן. הכנות הזו, האומץ להתרגש מילולית...
שאפו לך על כך והמון תודה על שאתה כותב נפלא וגם על שפתחת
בפנינו את הדלת.
מומלץ בחום.
כמה שאת רוצה
מקסים,ותודה על ההארה.
לוקחת חלק לעצמי.
תודה רבה
:)תודה רבה אילן
תודה :)
תודה !!המון תודה, אכן השמיים הם כוון ממש לא רע :)
תודה רבה :)
טוב זה היה בקטנה.... :)
וואלה :)
תודה,
עמית
עמית,
הכתיבה שלך מרגשת מאוד. תודה*
הלוואי על כל הילדים אבא כמוך.
הרבה הצלחה לשניכם.
כתבת יפה.
אבא נהדר....בהצלחה לשניכם:)
מקסים!!!!
אבא כובש.
נהנתי לטייל בחן פרי עטך,
שהתסיס חיים בכל הצעצועים,
ופרס שטיח אדום בחדרי ליבך המלאים באהבה.
טפו טפו מלח שום פעמיים.
בהצלחה בפרק ב'
הגבול הוא השמיים.
עם אבא כזה יהיה לו נפלא
וגם לך
שמע,
הפוסט שלך הוריד לי דמעות מהעיניים
(ועל הבוקר, בעבודה, זה לא זמן כל כך מתאים)
מכירה היטב את כל הפחדים והלבטים שהבאת כאן ממקור ראשון (אחי שהתגרש לפני 10 שנים)
ויכולה להגיד לך בוודאות - שכאשר מתקבלת ההחלטה -
היא גם מקבלת חיים.
"התחלתי לכתוב וכתבתי שזה זמן מצוין להתחיל לדגמן אינטליגנציה רגשית מול אלוהים."
עכשיו הזמן לרדת ממסלול הדוגמנות ולהתחיל ללכת בשביל הרגשי של החיים....
תודה רבהאכן, רק טוב :)
תודה מתוקה :)
איזה כיווצ'וץ' עשית לי ללב, עם כל האהבה הזו שלך, עמית.
אפילו קצת קינאתי שאתה אבא כזה, שאתה מבין את הצרכים שלו ומאפשר לו את כל זה
ובעיקר, שאתה עוטף אותו בביטחון.
התרגשתי עד ליחלוח עיניים.
תודה
ויום נהדר.
מרגש...
האמת מנצחת כל סטיגמה ..
מכירה כמה ילדים כאלה וכולם מלאכים ומיוחדים...
רק טוב..
(-:
אבא מדהים כבר אמרתי נכון?
בהצלחה :-)
לך ולעילי
"שיגעון המוסיקה"