נראה כי למדת יפה להשתמש באמנות המילים

למדת יפה להביט מלמעלה ולתאר את שרואות

עיניך ממעוף הציפור

אבל האם באמת למדת להביט אל תוכך

במבט יוקד החודר עמוק פנימה

מבט שאף שכבת פלדה לא תוכל לו?

למדת יפה לגעת באישה

ולהרעיד את גוון עורה הרך

במגע אצבעות עדין

ובלשון משתוקקת

אבל האם למדת באמת אהבה מהי?

האם מצאת כבר את סודותיך הסמויים?

אלפי אלפים של מילים

צפות על פני ערפל לבן וסמיך

וכל כך הרבה פאות חבויות

מעמקים נסתרים

ערים נשכחות

סיפורים אבודים...

המילה היא תצלום הנפש

והמבט הנו המצלמה

אך לעתים זוהי תמונה חלקית,תמונה חצויה

ומתוך אותם מאות אלפי מילים

לפעמים עדיפה הדממה

זו הייתה הרשומה הראשונה שפורסמה בבלוג הזה, לפני כשנה ומחצה, אליה נלוותה גם אותה תמונה המצורפת לשם המשתמש שלי.

לאחר פרסום השיר הזה חזרתי לכאן רק לפני קרוב לשנה, כך שהבלוג הזה נכתב למעשה לאורך השנה האחרונה והפך להיות מעין בלוג המשך לבלוג שלי באתר תפוז שעם הזמן ננטש לאנחות.

אבל למעשה הרבה ממה שפורסם בבלוג ההוא הובא גם לכאן, ועם הזמן הפך הבלוג הזה להיות בין היתר בלוג סיכום לסיפורים ובכלל לכתיבה שלי בעשור האחרון.

כל מי שקורא כאן נכנס בעל כורחו אל תוך העולם הזה של אותם סיפורים, שהופכים ביחד עם הדמויות המאכלסות אותם, להיות לרגע לחלק מעולמו שלו.

מבטים,מגעים, סודות,מעמקים,ערים וכמובן מילים,מילים,מילים...

ולפעמים באמת גם דממה, כי לעתים הדממה חזקה מאלפי תמונות וממאות אלפי מילים....