החג המסורתי מגיע שוב. בתקופה הזו של השנה אני מפתחת חוש שישי. רק בחודשים האלה של החגים החל מראש השנה ועד סוף סוכות אני יכולה לנבא בידיוק מה עומד לקרות בכל יום ויום.

הימים שלפני החג

ראשיתו של חג - בניקיונות. אימי המרוקאית הגאה, אינה יכולה לארח את המשפחה בבית 'מלוכלך'. אם הרצפות, החלונות, הפאנלים, הרהיטים ואפילו שוש הכלבה לא מנצנצים בשבילה הבית פשוט מטונף. יומיים לפני החג החלונות והתריסים יורדים, מקורצפים ומוחזרים. הפנאלים והרצפות נשטפות, הרהיטים מוברקים והחדרים מסודרים כמו חיילים. וחסר לשוש אם היא תעז להשיל אחריה אפילו שיערה אחת מזנבה. ולא מעניין הנשירה.

היום שלפני החג

וידוא אחרון לקראת בואם של המשפוח'ה שחס ושלום חלילה לא ישאר אף גרגר אבק סורר במטבח, בסלון או בחדרי שינה. עד שכולם יגיעו עוברים שוב על כל הבית וכמובן שחייבים ספונג'ה אחרונה.

היום של החג

כולם בשקט, הבישולים מוכנים, הבית רגוע, אף אחד לא מעיז להוציא את האף שלו מהחדר מחשש שאמא שלי תתפוס אותו נוגע עם האצבע במרצפות שעברו ספונג'ה אחרונה בהחלט לפני כמה דקות. השולחן ערוך ופרוסה עליו מפה לבנה וכלים לבנים- כחולים-ורודים.

הנרות דולקים וכולם ממתינים  - לאורחים.

החג

כולם מגיעים, לבנים, מקולחים, נוצצים, נישוקים, מתנות. מתיישבים סביב לשולחן, מאכלים, ובמשך כל הברכות הדבר היחיד שחושבים עליו הוא........ נו יאללה איפה האוכל?

היום שאחרי החג

למי זה אכפת. אחרי קדם ניקיון פסח מרוכז כבר לאף אחד לא אכפת איך יראה הבית ובאיזה מצב הוא יישאר.  עכשיו נחים...עד הארוחת צהריים.