היה היתה פעם ילדה ושמה אורית,

שלעיתים לא ידעה לבחור היטב מן התפריט:

במקום להצדיק את שמה בגאון ובכל מובן,

בחרה לזלזל בו כאילו במכוון.

במקום להפיץ אור, עוצמה, תמיכה ושמחה,

בחרה לזרוע הרס, פירוד בלבבות ומבוכה.

במקום לתהות על הערך המקודש של החברות, של היחד,

בחרה לזרוע ניכור, ספקות, עצב ופחד.

 מילא עשתה זאת לחברים, לאחרים, לאנשים זרים,

אך עשתה זאת גם לבני משפחתה היקרים.

 שמעה זאת פיית השמות וקווצה בכעס את עיניה,

ובהנפת מטה הלכה והכריזה בפניה:

 "אורית, אורית, מעכשיו לא יהיה עוד שמך אורית, אורית!

כי אם שמך יהיה מעתה חושכית, אורית

 אהההה חושכית !"

 פיזרה הפייה מעט אבקת קסמים, מוסר השכל ומעט עשן,

 ובהנפת מטה נעלמה לה חיש קל לטהרן.

 ישבה חושכית לבדה, הביטה שמאלה וימינה, מיואשת (רבאק אם רק היה ג'י פי אס גם לחיים האלה, כבר צמחה לי דבשת!)

אמרה בליבה : "כן? פיה פרסיה מעצבנת, כאילו שאת היית בעצמך תמיד מושלמת!? די לקשקשת!"

 ישבה כך חושכית עוד יום ועוד שנה בחשיכה,

עד שהבינה "די! פתרון למצוא אני מוכרחה!"

 זרקה היא על הפייה אבקת כביסה ריחנית ומבושמת,

"די, די, בואי, חזרי פיה איראנית מחורפנת."

 "אנא החזירי לי את שמי בבקשה,

ומעתה אשתדל

עם התחלה חדשה"

 חזרה הפיה, זרקה עליה בשמחה אבקת נוחודצ'י (מכינים מזה גונדי- תשאלו בלווינסקי)

  ואמרה לה אחותי, צודקת את ואנא אל תבכי,

 כי כי כי

 אכן שמו של אדם יש בו משמעות גדולה,

ערך ומחויבות נושנה,

נשכח כל שהיה, ונלך לאכול קבאב פרסי בתחנה המרכזית הישנה.

עדנה כהן קדוש©

אפילוג:

 פעם מכר שלנו סיפר לי, שאומרים, כי אנשים החולפים ליד ביתו של עמוס עוז מסתרקים,

אתם יודעים, אולי הוא יחליט להכניס אותם פעם לספר שלו?

 ושהוא לא יכול להסתרק לידי כי הוא קרח (-:

 מה אני רוצה להגיד בזה? שבאמת נגמר לי כל מאגר השמות שאני רוצה להשתמש בהם בכתיבה שלי, מבלי שמישהו יחשוד או יתלונן עלי, שאני כותבת עליו או מכוונת אליו.

(בסדרה המיוחדת ומלאת העומק "אחים ואחיות" יש פרק מצחיק בנושא זה. האם צפיתם?)

 אז אשתמש מעתה בשני שמות בלבד- זרובבלה וירחמיאלה ומתושלח! זהו!!

 השתמשתי בשם אורית- כי תחשבו על זה- מה ההפך של השם הזה? חושכית! הנה לכם מקור להשראה.

גם יכולתי לעשות מזה המון חרוזים, וסתם לכתוב באינפנטיליות, שלא יכולתי לעשות עם שמות אחרים כמו אורלי או אורנה וכו'.

 פעם עשיתי כתבה על בחורה בשם ליאת, ואמרתי לה- תראי איזה מדהים זה, שהשם שלך כל כך מבטא את העיסוק שלך- למען אנשים רבים כל כך!

 והיא השיבה, שאמא שלה קוראת לה כל הזמן בשמה, בהטעמה.

 בהרצאה מרתקת של זמיר כהן (שהוא בכלל מרצה מרתק ומעשיר! מומלץ מאד!) אומר זמיר כי בעת לידתו של הילד מקבלים ההורים את הניצוץ, את הרצון ואת ההכוונה הפנימית שלהם באיזה שם לבחור, ואין להתערב בהחלטה שלהם.

רצוי מאד שאנשים מסביב כמו הסבתות וכו' לא יתערבו בתהליך הבחירה הזה.

 יחד עם זאת הוא מתווה כמה עקרונות לבחירת שם- כדי לא ליצור עומס רגשי על הילד:

 לא לבחור בשמות מקראיים של דמויות שעברו סבל, טרגדיה או היו רשעים, וכן לא להנציח בילד שם של נפטר בטרם עת, שחייו היו טראגיים.

לבחור בשמות של אנשים טובים, מטיבים, שמות עם משמעות חיובית.

לבחור יותר משתי אותיות בשם- כי כל אות היא כמו רגל בשולחן. שתי אותיות – זה כמו שולחן הניצב על שתי רגליים- עלול לגרום לחוסר יציבות בחיים.

לקרוא בשמות יהודיים עבריים ולא לועזיים.

לקרוא מדי פעם בשם שניתן בלידה גם אם במהלך החיים הוא קוצר, (אבי- אברהם)

וגם אם ישנן שני שמות, חשוב מדי פעם שמישהו יקרא לאדם בשני השמות.

להמנע מלקרוא לילדה בשם של בן, בשם זכרי.

להמנע מלהעמיס שם יוצא דופן מדי.

רצוי לתת שם המסתיים בהברה פתוחה ולא בעיצור, וכן להוסיף לפחות את אחת מאותיות אהו"י לשם, גם בעניין זה יש האומרים כי שמות כמו אליהו או יהונתן- שלוש אותיות אהו"י מחוברות יחד עלולות ליצור עומס רגשי.

תמיד להתייעץ ולקבל ברכה בכל הקשור לשינוי שם או הוספת שם.

נ.ב – כשמישהו מספר לי משהו מאד יפה או מצחיק בעיניי, אני כן מבקשת קודם רשות ממנו להשתמש בזה.