במהלך שנות עבודתי עם חולי אלצהיימר, בדקתי עם בני משפחתם האם הם זוכרים דפוסי התנהגות מסוימים היכולים להצביע על קינון מחלת האלצהיימר אצל יקיריהם, אפילו שנים רבות לפני שהמחלה התפרצה במלוא עוזה ואובחנה. נתקלתי בסיפורים שונים.
איך באמת זה מתחיל? האם אפשר לזהות את האלצהיימר בשלבים המוקדמים ביותר? קיימים כמה דפוסי התנהגות, סממנים, שבהחלט יכולים להצביע על קיומה של המחלה שנים רבות לפני שהיא מאובחנת. הנה שלושה מקרים בהם נתקלתי במהלך עבודתי, המצביעים על תחילת המחלה - בדיעבד. אישה בת 97, חולת אלצהיימר, הובאה על ידי בנה ובתה לדיור מוגן בו עבדתי עם חולי אלצהיימר בבוסטון בארה"ב. למרות גילה, הייתה האישה נמרצת מאוד, עד לאחרונה החזיקה בית לתפארת. כאשר שאלתי את ילדיה, המסורים מאוד, לגבי סימנים מקדימים למחלה, הם סיפרו לי כך: בעשר השנים האחרונות, בכל יום ראשון, הייתה מכינה אימם סיר גדול של מרק עדשים והייתה מכריחה את כל בני המשפחה לאכול את המרק. לא הייתה מוכנה לשמוע שנמאס, לא מתאים, או סתם יש תוכניות אחרות. האובססיה למרק של יום ראשון אצלה, הכפייתיות לדבר האחד הזה ללא קשר לסביבה ולהתנהלותה, כאשר כל יתר התפקודים האחרים - תקינים - עלולה להיות סימן למחלת האלצהיימר שתתפתח בהמשך.
דוגמא נוספת – ראיינתי זוג לצורך עבודת הדוקטורט שלי. האיש, רופא במקצועו, היה חולה אלצהיימר. זמן רב לפני שחלפה שמץ של מחשבה שמקננת בו מחלת האלצהיימר, היה מקבל מדי פעם פחדים בנהיגה, פחדים משתקים ממש. הוא היה נעצר בצד הכביש ומתחלף בנהיגה עם אשתו. כל שאר הדברים היו רגילים לגמרי. אחרי שנים רבות התווספו סימנים נוספים של המחלה.
ועוד מקרה – בת לאם חולת אלצהיימר סיפרה לי שעשרים שנה לפני אבחון המחלה אצל אמה, הייתה האם נתקפת בהתקפי חוסר אמון וחשדות כלפי בעלה שכביכול בוגד בה עם נשים אחרות, ממש ללא שום סיבה או קשר למציאות. החשדנות האובססיבית עלולה להיות סימן מקדים למחלה.
המקרים שהצגתי מראים דפוסי התנהגות שונים – כפייתיות לדבר אחד, פחד מפני דבר אחד מסוים, חשדנות – כאשר המכנה המשותף הוא – סממן התנהגותי שאינו קשור לסביבה או לתפקודים אחרים ונורמטיביים. הוא נמצא כמרכיב בודד וחוזר על עצמו הצומח בראשו של האדם. כאשר מתפתחת המחלה, היא משתלטת על האדם ומשנה את אופיו ודמותו. בני המשפחה הקרובים, ובעיקר המטפל הראשי, מתקשים לא פעם להפנים את המצב. חוששים להיעזר. פעמים רבות קורסים תחת נטל הטיפול בו, במיוחד אם רוצים להשאירו בסביבתו המוכרת, בביתו. אני אומרת - אל תהיו לבד עם ההתמודדות. ישנן דרכים להיעזר, אפשר להיתמך, קיימים כלים מקצועיים וידע רב. אתם זקוקים לכל סיוע בעמידה באתגר הגדול שמציבה המחלה בפניכם. אל תהססו לפנות אלי. שלכם, אורית שביט, מומחית לאלצהיימר הכוונה וליווי למשפחות של חולי אלצהיימר 054-2277801
|