שתי חברות יקרות שלי רבו לפני שבוע,

בשל משהו שהחל כדבר טיפשי,

התגלגל ככדור שלג והפך למריבה שאף אחת אינה מדברת עם רעותה

שתיהן מפנות אצבע מאשימה אחת כלפי השנייה.

אף אחת אינה זוכרת על מה ומדוע הכל החל

וכדרכן של מריבות איך הכל הסתבך

ומיד חשבתי שכל אחת מפעילה טריגר מלא עוצמה

דורכת על היבלות של השנייה

הופכת את עצמה לקדושה מעונה,

אשר הותקפה בניגוד לרצונה.

והן אינן מדברות אלא איתי.

ואני נזכרת בכל מיני דברים שקראתי ושמעתי

על לשים עצמי מאחורי הגדר,

לא לקחת חלק במריבה

לא לחזק שום צד,לשמור על פאסון

להיות מהאו"מ ומקסימום לאמר לשתיהן:

אתן צריכות לסדר הכל ביניכם.

שימו עצמכן האחת מול שהנייה

וראו כיצד אתן משתקפות כמראה.

ומהי אהבה אם לא "ואהבת לרעך כמוך".

ביני לבין עצמי הרהרתי

כיצד אנו מוצאים עצמנו במצבים בחיים מול אנשים

יקרים או פחות חשובים,

נאבקים על שליטה,מתחרים על תשומת לב,

כמהים לאהבה של האחר

ולא מבינים כיצד חיינו הם השתקפויות

של איך אנו תופשים את הדרך בה אחרים רואים אותנו

ובמקום לחוש אהבה כלפי עצמנו

אנו מצפים לחוש אהבה מצד הורינו,ילדינו,בני זוגנו חברינו

 כיצד זה יאהב אדם את רעהו

אם לא יחוש אהבה כלפי עצמו?!

ועל מה אנו מבזבזים את רוב האנרגיה?

על שיפור עצמנו כדי שאחרים יאהבו אותנו.

הרי כשאתה חש צורך לשפר אתה סבור שאינך מושלם כפי שאתה

והכל כתוצאה מחוסר אהבה.

ועל מה רבו השתיים,אין איש זוכר

רק האיבה תקועה שם.

ואני שפעם הייתי מוצאת עצמי בין המצרים,

השכלתי למצוא דרכי החוצה,להתבונן,לחמול,לאהוב כל אחת לחוד

ואת שתיהן ביחד כזוג.

ואני אומרת להן כמה אני אוהבת אותן

וכמה הן חשובות לי

לא פחות משאני אוהבת את עצמי

ושישימו לב טוב טוב למראה שהוצבה מולן

אותה בחרו מכל המראות בעולם.

אה כן,נזכרתי ברגע שהנושא היה בכלל:אהבת בני זוג.

הרי כל אחד מאיתנו בוחר בן זוג לפי איך שהוא תופש ואוהב את עצמו.

ואני אומרת לשתיהן:אל תשוו בין נסיבות חייכן

שהרי שתיכן קורצתן מחומר שונה עם סיפור בריאה ויצירה משלכן.

כבדו האחת את השנייה על בחירה כפי שהייתן רוצות שייכבדו אתכן מתוך אהבה למראה שמולכן.

מתי תיגמר המריבה?איש לא יידע.

ואני ממשיכה לאהוב אותן,כפי שאוהבת אני את עצמי.

ועם זאת מבינה:זו הדרמה שלהן,המריבה.