למעלה: נהגת שלא צריכה עזרה... עוד פנטזיה מאתר האירוטיקה שלי www.samarelart.com

היום החלפתי גלגל ביונדאי!!!

כן, זה דווקא כן ביג דיל. אף פעם לא עשיתי דבר כזה! 15 שנה רכבתי על אופנוע (לא כזה גדול) ולא עניין אותי אפילו עולם נוהגי על ארבע. אחר כך עברתי לנהיגה פאסיבית באוטובוסים, כנוסע אקטיבי יומיומי ולאחרונה אני לוקח את היונדאי האדומה מדי פעם לסיבובים. נהג נהג, כמו כולם, רק בלי הקטע של העצבים בכביש, של הגבר גבר. אני מעדיף להיות שם חכם ולא צודק.

גם זוגתי העדיפה לנהוג בחוכמה ושלחה אותי, במקום אותה, להחליף את הגלגל שהיא, ברוב צדק שינתה לו את הצורה. למה הוא צריך להיראות תמיד כל כך מנופח ובטוח בעצמו? בוא נוציא לו קצת אויר, נראה אותו גבר.

אז היא הוציאה. גם אותי, מהבית החם אל הרחוב, אל מר גורלי.

ההתחלה היתה סבבה. טיק טאק מוציא את הרזרבי, את הג'ק שנראה כמו יצור מוזר ומפתח הברגים האימתני. מניח את היצור מתחת לאוטו. משחיל את זרוע המתכת לחור שבאוזנייה הבולטת מהג'ק ומתחיל לסובב. נשמע אפילו טיפה סקסי לא?

אזהו שלא ממש. להבדיל מסקס פעולת ההשחלה הזו דורשת מאמץ פיזי לא קטן ששכרה אינה בצידה ולא לאורכו או עומקו או גודלו - פשוט לא. זה קשה, זה לא עומד לטובתי כיתרון, זה כואב אפילו ואחרי דקות ארוכות של סיבובי הזרוע אתה מגלה שסובבת לצד הלא נכון כי אף פעם לא ידעת אם ברגים או כל דבר אחר שאינו רך ורוד ואוהב, נפתח לימין או לשמאל. הסכוי הוא תמיד פיפטי פיפטי והסכוי שיהיו אלה הפיפטי שלי דווקא, הוא גם, פיפטי פיפטי. אז כמה זה יוצא לנו?

מתמטיקה גבוהה בשבילי. למה אני צריך להתעסק עם זה, אני אמן ואצבעותי עדינות...אבל אני גבר. גברים מחליפים גלגל מפונצ'ר. נקודה. כאילו, זו באמת פעולה פיזית מדי לנשים ויהיו כמה שלא יסכימו אתי אבל זה לא מה שיפריע לי למחות כאן ועכשיו על  - הקיפוח! כי, אם נגיד הייתי אשה שנאלצת להחליף גלגל, לפחות 3 גברים שעברו במקרה היו מושיטים יד שעירה לעזרה לא נטולת אינטרסים. אותם גברים באמת עברו על פני ולא שמו עלי, אפילו לא יד. כלום. גבר גבר יסתדר לבד לבד. אבל אשה, עם מחשוף נדיב, כורעת ברך מול הגלגל ואגלי זיעה נופלים על צווארה הענוג מטה מטה, מי לא יעצור, מי לא יעזור?

הצלחתי להרים את האוטו. עכשיו הברגים של הגלגל לא נפתחו. אשה אחת עברה עם כלב וחייכה אלי. מה את מחייכת...חשבתי לעצמי...איך הייתי מתחלף איתך עכשיו, איך הייתי מוכן להיות אשה ליום, לסבול הכל תמורת גבר אחד שיבוא ויציע לי באבירות את עזרתו. אהיה נחמדה אליו, אחייך ישר לגבריותו, אתכופף כאילו במקרה שיראה טוב טוב את שני הפונטציאלים שלי מתבוננים בו, רק בו, אתן לו את מספר הטלפון שלי אפילו, אתן לו גם לחלום שהוא יקבל ממני מציצה הגונה כתמורה למאמץ שלו - בדיוק כמו שראה בוידאו אתמול בסרט הזה במחשב, (נו, הזה עם ההיא שבמקרה נתקעת בכביש ומישהו בא לעזור לה - מה לא ראיתם? ))))

עמדתי לוותר. אף בורג לא נפתח. ואז, בפרץ אנרגיה פתאומי גברי למדי, השקעתי את כל כוחי והם נפתחו לי אחד אחד...איזה גבר יצאתי. כבר חשבתי לבטל את ההסכם הזה עם החילופים אבל תחושת הקיפוח התגברה בי. חזרתי הביתה, הוצאתי בירה מהמקרר והתמקמתי מול הטלויזיה מצפה לבוא הגל. של הרחמים העצמיים. קשה, קשה להיות גבר גבר.

ולסיום משהו פחות יומיומי, מעולם האמנות המיצגית.

בשנות התשעים של המאה הקודמת הגיע אלינו אמן יפני למיצג מיוחד במינו. הוא נהג "לעשות אהבה" עם האגזוז של המכונית לעיני קהל נדהם. אני תוהה אם עשה זאת בגלל שלא הצליח להחליף גלגל. או בגלל שבורא כל הגלגלים עלי אדמות לא עשהו אשה שגברים מחליפים בשבילה גלגל. אולי הייתה זו דרכו המקורית למחות על הקיפוח.