קובי אור נחשב לעיתונאי הרוק שפרץ את הדרך לכל הכותבים של הדור החדש, אלה שפעם היו מלאי זעם וחדורי שליחות והיום משלמים משכנתא, מבינים בחיתולים, בבקבוקי חלב ובמוצצים של "טומי טיפי". קובי אור המציא את השוליים של הרוק הישראלי, כתב עליהם, חי בהם ונשאר בהם עד היום. קובי אור כל כך בשוליים שאף אחד כמעט, לא יודע מה הוא עושה.    

קובי אור התפרסם (?) ב- 1983 כשכתב בעיתון "חדשות" ביקורת על אלבום הבכורה של יעל לוי ("בלדה לנאיבית", "אי ירוק בים") וסיים אותה במשפט "ואני רוצה לשכב איתה". זאת הייתה הדרך שלו להביע אהבה לאלבום ולזמרת, וזה יפה. תודו. תודה.  

קובי אור משתף פעולה היום, כשמסתדר לו, ולא על בסיס קבוע, עם יוסי בבליקי ובועז כהן. בבליקי ("פונץ'" – "נדמה שישוב", "עדינה – חיל אמריקאי במיטה", "אני מאוהב בבחורה מבת ים") מפעיל בלוג אינטרנט בשם "מחסן" אליו הוא מעלה תכנים שלו ושל חברים אותם הוא מפיק. הנה הלינק: http://www.babliki.com/. 

בועז כהן, עיתונאי רוק ומגיש מוסיקה ב- 99fm, הצטרף בשנת 2002 ל"פונץ'" ומנגן קלידים. במקביל הוא שותף עם בבליקי באולפן הקלטות עצמאי שאת התוצרים שלו אפשר למצוא באתר של בבליקי. לבועז כהן יש בלוג בו הוא כותב על דברים שקרובים לליבו, ביניהם מאמר מלא רגש והשראה בנושא קובי אור. הנה לינק למאמר: http://www.notes.co.il/boaz/15745.asp.  

"פונץ'" היא הלהקה הכי גדולה שעבדה כאן ושאף אחד לא זוכר שהיא קיימת. חוץ מקובי אור. אבל אותו אף אחד לא מכיר, ובטח שלא זוכר. אז הוא עובד עם בבליקי וכהן, מקליט אצלם באולפן את השירים שכתב, מרסס שורות שלא ברורות לכל אחד, מתכתב עם עצמו, עם הסביבה, עם הכאב הפרטי, עם מה שחשוב לו, מה שבוער, מה שנמצא על סדר יומו הפרטי.  

האלבום של קובי אור נקרא "צודק כמו גשם". יש בו 7 קטעים בהם הוא מדקלם את חייו על רקע מוסיקה אלקטרונית שנשפכת מהסמפלר של כהן ובבליקי ולא עושה למאזין חיים קלים.

אור מגדיר את תשוקתו לרוק'נרול ("רוק'נרול זאת הפעם הראשונה בה המאהבת של אלוהים ראתה את זריחת השמש, כלומר, זה צליל האורגזמה המשותפת הראשונה לשניהם"), מספר על שדיה של אהובתו החירשת ("את גבוהה ממני בראש, שוקלת חצי ממני, לשדיים שלך את קוראת הירושימה ונגסאקי") ומספיק להיפרד מאביו החולה ששוכב בבית החולים ומחכה לסופו ("אבא, אני חושב שאתה יותר יפה מאלן דילון. חיכיתי 40 שנה עד שיכולתי להגיד לאבי את המשפט הזה. אבא כתב שירים נפלאים והיה הגבר הכי יפה בתל אביב של פעם. אני יודע רק על אחות חורגת אחת  שיש לי, אני מניח שישנן עוד... את השירים שלך מעריצים גם היום ואילו את הרשימות שלי על רוק, אני מוכר לעיתונים בשביל 100 ₪, ועוד עושים לי טובה שלא שוכחים לשלם לי...לא רציתי לגנוב ממך שירים, אז גנבתי מהמגירה שלך כדורים. הכנתי לך מרק במו ידיי, בוא, שתה אותו, זה מרק עוף, אולי, אם היית שותה אותו ולא יין, לא היית כאן היום. אני שונא אותך, אבל חשוב לי להגיד לך שלא הייתי מחליף אותך באף אבא אחר, למרות שאני יודע שאותי היית מחליף בפרס נובל לספרות, באות לנין, ואפילו בהרבה פחות").  

קובי אור נשאר לבד. כמו ילד קטן שהלך לאיבוד, הוא מחפש מישהו שירצה לשחק איתו, מישהו שיעמוד בשער אליו הוא בועט את כדורי הזהב שנשלפים לו מהשרוול. הוא מחפש, אבל לא מצליח למצוא. אפילו במרחב האינטרנטי האין סופי, בו טריליוני מגה בייטים דיגיטאליים מחליפים זהויות בכל יום ובכל רגע, אפילו שם, קובי אור נשאר כמעט לגמרי לבד.

האלבום "צודק כמו גשם" ניתן לשמיעה ללא תמורה באתר של יוסי בבליקי. אפשר להוריד אותו בשלמותו בתמורה ל- 20 ₪, אותם יש לשלוח לתיבת דואר 3528, גני תקווה, 55900.  הנה הלינק, כמובן.   http://www.babliki.com/kobior.html 

ומה עם "פונץ'" אתם שואלים?  החברים המקוריים בהרכב (בבליקי, אלי שאולי, שלומי רוזנבלום, שלום גד) התפזרו ברחבי הארץ (רוזנבלום), הסייבר ספייס (בבליקי, כהן) והמוסיקה העצמאית (בבליקי, גד, שאולי, כהן). הלהקה עצמה פעילה ועובדת בהרכב חדש ועם חומר עדכני, אבל הרדיו, הקהל והערוץ המסחרי לא מוצאים עניין בשירים החדשים ולמרבה הפלא, לא מגלים טיפת עניין בשירים המתוקים, העדינים והרועשים שלהקת הפאר האבודה הזאת שיחררה לאוויר בתחילת  שנות ה- 90 של האלף הקודם. ככה זה בחיים. אין צדק. אבל יש You Tube. והכול זמין, וקיים, ונמצא, קרוב, ליד וללב. והנה הלינק, כמובן, איך אפשר בלי:  http://www.youtube.com/watch?v=mVFqWmRx8QI&feature=related 

ומורן אטיאס – איך היא קשורה?  מורן אטיאס לא עושה מוסיקה. לא בינתיים לפחות. לא שאני יודע. אבל אם היא תרצה, היא תצליח. מורן אטיאס מצליחה להצליח. זה קורה לה הרבה בשנים האחרונות. מורן אטיאס לא חיה בשוליים. מורן אטיאס חיה את הרגע, את הכאן ואת העכשוו, ונהנית מהם, ואוהבת אותם, וטסה איתם קדימה, במסלול המהיר. המהיר והבטוח. להצלחה. ככה זה. הכי הפוך מקובי אור.   

אני חושב שיש למורן אטיאס יופי שהוא, איך נגיד בזהירות, עוצר נשימה. אני חושב שהיא יוצאת דופן, שיש לה את היכולת להפנט את המצלמה. אני חושב שכשמורן אטיאס מצטלמת צריך למכור ביטוח לציוד הצילום.  אני חושב שהאישה הזאת, בניגוד לקובי אור, הולכת להגיע הכי רחוק שאפשר. אני חושב שהיא אולי כבר שם. כלכלית לפחות, היא מאוד מתקרבת.

 יום אחד, אני נוטה להאמין,  מורן אטיאס תוציא דיסק. נגיד קלאסיקות איטלקיות, שירי פופ מתוקים באריזה חד פעמית ושקופה. וזה יהיה דיסק מקסים, אם עוד יהיו בעולם דיסקים. אבל זה יהיה מקסים,  באיזה פורמט שזה לא יצא. ונגיד שהדיסק הזה (או איך שלא נקרא לאלבום הבכורה של מורן אטיאס, שעוד לא יצא, אבל יצא מתי שהוא בעתיד, נגיד) יגיע לידיים של קובי אור. ונגיד שהוא יאהב את דיסק הבכורה של מורן אטיאס כמו שהוא אהב את אלבום הבכורה של יעל לוי.

באיזה מילים הוא יבחר לסיים את הביקורת על אלבום הבכורה של מורן אטיאס? 

יאללה. מדברים.