אדם לאדם זאב
קשה לחיות לבד בעולם של טיפשים קשה לחיות בעולם, בו איש את חברו טורפים עולם בו אדם לאדם גורמים רק כאב עולם בו אדם לאדם הוא זאב ומדהים איך אף אחד לא עוצר וחושב מה מטרת היוולדו וכיצד הוא עוזב כשאין שם ,לא אב ,לא אחות, לא אם ולא לב כולם מתברר כמו נחל מאכזב בחורף ,בגשם מפכים וגואים אך בקיץ, בחום מתייבשים ודוהים והעולם כמו קיץ אחד ,חם יוקד וארוך כמו מדבר של חולות גדול וצהוב וחם ויבש וכולם פה צמאים ואת המעיין לא מחפשים ולכן לא מוצאים את המעיין הניסתר, מעיין החיים שם המים לעולם לא נגמרים איתנים וזורמים,נצחיים מתוקים הו אלוהים! אתה סם החיים מתגלה רק לאלה, שבך באמת חפצים שליבם לב אוהב, לב טהור ותמים.
אדם לאדם אדם לאדם שושנה דמארי מילים: תלמה אליגון רוז לחן: יעקב הולנדר סבי נטע לו בהסתר חרוב צנוע שעם הרוח הרכין ראשו בענווה. בעוד שנים, אולי יותר יתן הוא פרי אם ישמר הוא אם ירפדוהו אהבה. יאהב אדם לאדם וכתתו חרבותם לא ילמדו מלחמה לא ילמדו עוד מלחמה יבוא עוד יום ובנו מפריו יטעם. עברו שנים, אותו חרוב שלח צמרת כולה תפארת ואין כמותו לגאווה. ופירותיו מתקו מצוף ועם הקיץ נשקו שמים לענפיו באהבה. יאהב אדם לאדם... ידעה הארץ גם דמעות ידעה היא חרב היתה לטרף נשמעה בה קול דממה דקה. גלמוד העץ עלי גבעות רק עז גונחת בו מנגחת ורוח חורף מבכה. יאהב אדם לאדם... אטע עצים גבוהי קומה זקופי צמרת רבי תפארת שאין כמותם לגאוה שחוק ילדים אז ישמע כיום אביב הוא הרים יטיפו פרות ומתק אהבה. יאהב אדם לאדם... (2002) |